שחאדה, אתה לא ראוי: את המילים אי אפשר למחוק

שלושה ימים אחרי הטבח, ואת המילים של שחאדה אי אפשר למחוק. הם נאמרו והוסרטו.
ביום חמישי יישבו תשעה שופטי בית המשפט העליון ויידרשו להכריע בשאלה משפטית כבדת משקל: האם התשתית שהוצגה בעניינו של יו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה עומדת ברף הנדרש לפסילת מועמדותו לכנסת.

אני לא שופט, גם לא אתיימר להיות. אבל אני אבא של רוני, והתשובה היא חד־משמעית: כן.
אסביר.

מה קרה בסרטון

כשאני רואה את הסרטון שפרסם אבו שחאדה ב־10 באוקטובר 2023, שלושה ימים בלבד אחרי השבת הארורה ההיא, קשה לי שלא לשאול מה עבר באותו רגע בראשו של אדם שמבקש להיבחר לכנסת ישראל.

שלושה ימים. שלושה ימים אחרי שחמאס יצא למסע רצח, אונס, חטיפות, כריתת ראשים ושריפת אנשים. שלושה ימים אחרי שנרצחו ונחטפו ישראלים. שלושה ימים אחרי שנחל עוז הפכה לגיהינום.

שלושה ימים אחרי שהם שרפו אולם שלם, חמ"ל נחל עוז, על יושביו. שחאדה, רוני נשרפה למוות. האם אתה מבין את חומרת האירוע? שלושה ימים אחרי שרוני שלי, בת 19 ו־7 חודשים, ישבה בחמ"ל בנחל עוז וניסתה לעשות את התפקיד שלה.

בסרטון שפורסם ב־10 באוקטובר, כפי שדווח השבוע, אבו שחאדה לא הזכיר את חמאס כאחראי למתקפה ולא גינה את הטבח. במקום זאת הוא חזר על הגדרת אירועי 7 באוקטובר כ"אירוע פוליטי אסטרטגי משמעותי", והפנה את עיקר דבריו לביקורת על ישראל ולסבל הפלסטיני.

המבחן האנושי

זה מה שקשה לי. לא מפני שאסור לבקר את ישראל - ודאי שמותר. לא מפני שאסור להחזיק בעמדה פלסטינית - ודאי שמותר. אלא מפני שיש רגעים שבהם המבחן הוא אנושי לפני שהוא פוליטי.

רגע שבו קודם כל אומרים: רצחו, אנסו, חטפו ושרפו כאן בני אדם. רגע שבו אומרים: חמאס, הג'יהאד האסלאמי ואזרחי עזה ביצעו כאן טבח. רגע שבו אומרים: חטפו ילדים, נשים, זקנים וחיילים. ורוני? רוני היתה אחת מהם.

שחאדה, רוני לא היתה "אירוע אסטרטגי". היא לא היתה סעיף בניתוח גיאופוליטי. היא היתה ילדה. הבת הבכורה שלי. תצפיתנית בת 19, עם חיוך ענק, עם חיים שלמים לפניה.

ועכשיו בית המשפט יצטרך לבחון את הדברים האלה לא דרך הכאב שלי אלא דרך החוק והראיות שהונחו בפניו. וזה בדיוק המקום שבו הדמוקרטיה צריכה להיות חזקה: לא לפסול אדם בגלל דעה שאינה נוחה לרוב, אבל גם לא להתעלם מהשאלה היכן עובר הגבול שקבע החוק עצמו.

שחאדה אומר היום שאילו ידע את מלוא ממדי הזוועות לא היה מפרסם את המאמר שכתב ב־8 באוקטובר כפי שנכתב. שטויות. לא מאמין לו. הסרטון מ־10 באוקטובר מוסיף לדיון נדבך שהציבור והשופטים יצטרכו לבחון.

העובדות ידברו

שלושה ימים אחרי, ואני כותב: שחאדה, אתה לא ראוי.
אני רק מבקש שלא נשכח מה היו שלושת הימים האלה עבורנו. עבור משפחות הנרצחים. עבור משפחות החטופים. ועבור אבא אחד, שחיפש את הבת שלו ולא ידע אם היא חיה.

רוני כבר לא יכולה לדבר. לכן ביום חמישי ידברו העובדות, הראיות והחוק. ואני מקווה שבתוך כל המילים המשפטיות יזכרו גם את בני האדם שהמילים בטור הזה עוסקות בהם.

הכותב הוא אביה של רוני אשל שנפלה בחמ"ל נחל עוז ב־7 באוקטובר