"שגיתי. חשבתי משך שנים ארוכות שניתן לחיות בדו־קיום עם הפלסטינים, כשביו"ש הם נהנים משלטון עצמי של הרש"פ, ואילו ברצועת עזה שלטון חמאסטן. לא היו אשליות של דו־קיום בשלום, אלא רק הדדיות שבה ישראל מנסה להימנע ככל יכולתה ממלחמה". כך למשל יכול רה"מ נתניהו לפתוח את נאומו באו"ם הערב, כהקדמה לתיאור הזוועה שפרצה ב־7 באוקטובר.
הפעם, אולי יותר מבהזדמנויות קודמות, נאומו חייב להתעלות ולהסביר את ממדי המלחמה של ישראל נגד חמאס, חיזבאללה, החות'ים ושאר שלוחיה של איראן. הפרק הרגיל העוסק באיום הגרעין האיראני צריך להצטמצם. גם ארה"ב מקרינה קור כלפי רה"מ, ולכן מסר פשוט וקצר יספיק: בסופו של דבר, אם סוגיות המפתח בפרויקט הגרעין לא ימצאו פתרון, ישראל תחזור ותפעל לבדה, אם צריך.
רה"מ מגיע לניו יורק שהפכה למעין No-go zone לאנשים כמותו, יהודים שמעורבים במלחמה נגד הטרור הג'יהאדיסטי האסלאמיסטי. רבים ודאי מצפים שנתניהו ייכנס בנגיחה בזוהרן ממדאני. זה בסדר. גם זה יתקבל בברכה, ובוודאי ישמש לעידוד צהלות מערכת הבחירות. אבל ממדאני זה קל מדי ולא מספיק.
הבעיה של ישראל כיום היא פחות ממדאני ויותר עולמות הבידור והתקשורת, הספרות והפסטיבלים למיניהם שהפכו לוועידות מפלגתיות בסגנון סובייטי - עם חרמות ואיסורים, עם צנזורה ואנטישמיות חריפה. הבעיה של העולם איננה התחממות כדור הארץ, אלא התחממות הברית האנטישמית האדומה־ירוקה. החיבור הממאיר המפורר את המערב מבפנים בין האסלאמיזם לשמאל.
לשמש פה ליהודי אמריקה
חלף זה עתה עוד יארצייט של מלחמת יום כיפור. רבים יופתעו כי הטקסט המשמעותי והמרגש ביותר שהורישה לנו המלחמה ב־73' הוא נאום ההספד של האלוף שמואל גורודיש בפני משפחות הנופלים, פחות משלושה שבועות אחרי הפסקת האש: "יום הכיפורים האחרון ייחרת בתודעתנו במלחמתו של העם היהודי על חייו, כשבניו אדומים מדם", אמר גורודיש. "אנחנו בני עם לבדד ישכון ולבדד ילחם... מעולם לא חרתנו על דגלנו 'תמות נפשי עם פלשתים'. אנחנו נלחמים כדי להישאר בחיים ומתים כדי לאפשר לאחינו לחיות".
מילים מהסוג הזה, במסורת היהודית הזאת, צריכות להישמע באוזני הקומיסרים שמנהלים את עולם התרבות במערב. נתניהו מוצא את עצמו במעמד קשה שבו הוא נדרש לרומם לא רק את רוח עם ישראל, אלא גם לשמש פה ליהודי אמריקה שנראים לעיתים כמושפלים. אחת הערים שעשו את אמריקה למה שהיא באמנות ובפוליטיקה, ניו יורק, הפכה לכזאת בזכות תושביה היהודים והשחורים, איטלקים ואירים. אבל בעיקר יהודים. כיום היא נשלטת בידי ראש עיר המזדהה עם כוחות הג'יהאד שהמיטו חורבן על מנהטן במתקפת 11 בספטמבר.
צפוי שנתניהו ישרטט איזשהם קווים לדרך שבה ישראל תתמודד עם האתגר הפלסטיני. מאחר שהבחירות מעבר לפינה, ויותר מזה מדובר בעניין עקרוני – מצופה מרה"מ שיודיע שכל פתרון עתידי בגבולות ארץ ישראל לא ישולם במטבע ישראלי.
יש דרכים לפתור את נושא אזרחותם וזכויותיהם של הפלסטינים מבלי שהזכויות הלאומיות והאזרחיות של המדינה היהודית ייפגעו. ויש מקום להיענות ליוזמה מדינית בגזרת סוריה. אלא שמדינות כמו בריטניה, צרפת, קנדה ועוד ממשיכות להזיק לאופציות המדיניות כאשר הן מתייצבות לצד הטרור, לצד התוקפן. נתניהו ודאי לא יוותר על סנוקרת באפם של האירופים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו