הקלפי הנודדת שמנסה לבנות מפלגה שתאחד את כולם

בטיילת בתל אביב, מול הים ובין זוגות, משפחות, תיירים ורצים, ד״ר יואב הלר ופעילי המפלגה החדשה מבית "הרבעון הרביעי" מציבים קלפי. במבט ראשון זו נראית כמו עוד פעילות פוליטית לקראת בחירות: שולחן, פתקים, פעילים ועוברי אורח שנעצרים לשיחה. אבל על השולחן לא מונחת השאלה הרגילה של מערכת בחירות; הפעילים לא שואלים את העוברים והשבים למי הם הולכים להצביע, אלא על מה. כל מי שעוצר מתבקש לכתוב על פתק מהי הקונספציה שהוא רוצה לשבור בבחירות הקרובות ולשלשל אותו לקלפי.

יש שמדברים על יוקר המחיה, אחרים על גיוס חרדים, על מערכת החינוך, על הפשיעה או על חוסר האמון בפוליטיקה. הערב שבו הצטרפנו להלר ופעילי המפלגה מבטא את הניסיון של התנועה להפוך רעיון אזרחי רחב לכוח פוליטי: להתחיל בשיחה עם הציבור, לאסוף את מה שמטריד אותו באמת, ולבנות סביב זה מפלגה שמבקשת לדבר פחות על גושים ויותר על הקונספציות שצריך לשבור.

תנועת הרבעון הרביעי

תנועת "הרבעון הרביעי" קמה לפני ארבע שנים, עוד לפני הרפורמה המשפטית ולפני 7 באוקטובר. נפתלי בנט היה אז ראש הממשלה, אבל הלר וחבריו טענו כבר אז שהמערכת הישראלית נמצאת בבעיה עמוקה. ״אנחנו, אנשים שבאו מהשטח. אמרנו: משהו פה לא מתכנס״, הוא מספר. ״מצד אחד, מדינת ישראל צריכה רפורמות ענקיות, כמו ביוקר המחיה, בגיוס חרדים, ומצד שני היא משותקת. היא לא עושה את זה כי יש קיטוב מטורף. אנשים פה שונאים אחד את השני, ולכן אין בסיס ציוני שיכול להחליט על הרפורמות האלה״.

מכאן נולד הרעיון המרכזי של "הרבעון הרביעי": שינויים גדולים - בהסכמות רחבות. לא אחדות כסיסמה, לא חיבור לשם חיבור, אלא ניסיון לייצר תשתית אזרחית ופוליטית שתוכל לבצע רפורמות עומק במדינה בלי לקרוע אותה מבפנים. בשנים האחרונות קיימו אנשי התנועה חוגי בית, כנסים, פעולות שטח ותהליכי כתיבה משותפים של מתווים בנושאים כמו מערכת המשפט, חינוך, שירות וכלכלה.

מתנועת שטח למפלגה

המעבר של "הרבעון הרביעי" מתנועה אזרחית למפלגה פוליטית לא התרחש, לדברי הלר, בהחלטה של אדם אחד. 11,000 מחברי התנועה השתתפו ביום בוחר פנימי בשאלה האם להקים מפלגה. 69% תמכו במהלך, מול 31% שהתנגדו. מאז, מספר הלר, המטרה היא לבנות כוח פוליטי שיצליח לפנות למה שהוא מכנה ״המרחב השלישי״ - אותם ישראלים שאינם מוצאים עוד בית פוליטי באף אחד מהגושים הקיימים. ״זה מאות אלפי ישראלים, בערך 13 מנדטים, שאומרים: אין לי בית פוליטי״, הוא אומר. ״לא שאני מתלבט בין מפלגה אחת לאחרת; אין לי למי להצביע. אלה בדרך כלל אנשים שרוצים חדש, רוצים ממשלה ציונית רחבה, ובעיקר הם רוצים שינוי בחיים שלהם״.

כאן נמצאת גם נקודת החולשה הפוליטית של המפלגה: תשתית שטח גדולה, אבל מוכרות ציבורית מוגבלת. ״יש לנו את תנועת השטח הכי גדולה בארץ, אבל רק 25% מהישראלים מכירים אותנו... זה בהחלט פער שצריך להתגבר עליו״.

הלר יודע ש"הרבעון הרביעי" תספוג ביקורת משני הצדדים: הימין יגיד שמדובר בשמאלנים, השמאל יגיד שמדובר בימנים. הוא כבר לא מתרגש מזה. ״זה משעמם אותי. אני כותב פוסט, ובאותו פוסט מפרקים אותי שאני ימני ומפרקים אותי שאני שמאלני. אני חושב שהמושגים האלה משעממים״. לדבריו, הבעיה אינה עצם קיומם של ימין ושמאל, אלא העובדה שאזרחים ופוליטיקאים מרגישים מחויבים לטקסט המחנאי גם כשהמציאות דורשת פתרון אחר.

לא לבזבז קולות

אחת הטענות המרכזיות שמופנות כלפי מפלגות חדשות היא סכנת בזבוז הקולות. הלר אומר שהוא מבין את החשש, ולכן מתחייב שלא לרוץ עד הסוף בלי היתכנות. "פשוט תפגשו אותנו בבחירות שאחרי זה. אנחנו נגלה אחריות״. ובכל זאת, הוא מתעקש שהמפלגה אינה תופעה חולפת: ״זו מפלגה שישמעו עליה בשנים הקרובות במדינת ישראל - אם לא בבחירות האלה, אז בבחירות הבאות״.

כעת, השאלה הגדולה היא האם תנועה שבנתה את עצמה בשנים האחרונות במפגשי סלון ובפעולות שטח תצליח להפוך בזמן אמת לכוח פוליטי מוכר. הלר יודע שהדרך לשם עוד ארוכה. אבל מבחינתו, אחרי 7 באוקטובר, אי אפשר להמשיך באותה מערכת עם אותם כללים, אותם גושים ואותן קונספציות. צפו בסרטון.