יש משהו כמעט משעשע בפריימריז של הליכוד השנה. יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, שר בממשלה ומי שאינו חבר הליכוד, הפך לאחד האנשים שמנסים לקבוע איך תיראה רשימת הליכוד לכנסת.
והוא לא מסתפק באמירות כלליות על "ימין אמיתי". הוא מפרסם שמות, מצלם סרטונים ומבקש ממתפקדי הליכוד לבחור בעשרה מועמדים: אלי כהן, מאי גולן, אופיר כץ, אמיר אוחנה, עידית סילמן, שלמה קרעי, טלי גוטליב, ניסים ואטורי, ששון גואטה ואושר שקלים. פעם היה צריך להתפקד לליכוד כדי להשפיע על הליכוד. היום, מסתבר, מספיק להיות איתמר בן גביר.
וזה אינו עניין טכני של "התערבות". רשימת המומלצים של בן גביר היא למעשה הצהרת כוונות: כך, מבחינתו, צריך להיראות הליכוד הבא. לא רק מפלגת ימין, אלא מפלגה ימנית יותר; לא רק לאומית, אלא לאומנית יותר; לא רק חשדנית כלפי מערכת המשפט, אלא לוחמנית כלפיה; פחות ממלכתית, יותר מתריסה. בן גביר אינו מנסה להכניס את עוצמה יהודית לליכוד. הוא עושה משהו הרבה יותר אפקטיבי - הוא מנסה לגרום לליכוד להפוך לעוצמה יהודית עם פריימריז.
לשרוד את הפריימריז
ואז הגיעה פצצה קטנה ומטרידה באמת (אם אתה ליכודניק, כלומר, ויש לך גרם אידיאולוגיה). בן גביר סיפר כי ארבעה שרים וארבעה חברי כנסת מכהנים מהליכוד פנו אליו וביקשו ממנו לשריין אותם ברשימת עוצמה יהודית, למקרה שלא ישרדו את הפריימריז. את השמות הוא לא חשף. שמונה נבחרי ציבור, לפי גרסתו, כבר רואים בבן גביר רשת ביטחון אפשרית לקריירה שלהם. פעם חברי הליכוד היו צריכים את נתניהו כדי לשרוד. עכשיו, כנראה, כדאי להחזיק גם את המספר של בן גביר.
צריך לומר ביושר: גם בנימין נתניהו אינו בדיוק משקיף מן היציע. ראש הממשלה ביקש לבטל את הפריימריז, ניסה להרחיב את כוחו בקביעת הרשימה וקיבל שמונה שריונים. בית הדין של הליכוד בלם את ביטול הפריימריז, אבל השריונים נשארו. כך נוצרה סיטואציה כמעט סוריאליסטית: נתניהו מעצב את הליכוד מבפנים, בן גביר מנסה לעצב אותו מבחוץ, ובתווך נמצאים המתפקדים, שאמורים לבחור את הרשימה אבל מגלים שחלק ניכר מהוויכוח כבר הוכרע עבורם.
חברי הליכוד מצביעים בפריימריז למפלגה // משה בן שמחון, יוני ריקנר (ארכיון)
והשמות הם הסיפור. מאי גולן, טלי גוטליב, שלמה קרעי, ניסים ואטורי, עידית סילמן ואחרים אינם מועמדים שבן גביר שלף מכובע. הם מייצגים זרם ממשי בתוך הליכוד. לכן הטעות תהיה לראות בבן גביר גורם זר שמנסה להשתלט על מפלגה אחרת. הוא מזהה תהליך שכבר מתרחש בתוך הליכוד, ומנסה להאיץ אותו. הוא לא מייבא כהניזם לליכוד; הוא נותן שם, פנים וכיוון לתהליך של הקצנה שכבר מתרחש שם.
לא עוד קרב
וזו גם הסיבה שהסיפור הזה חשוב הרבה יותר מעוד קרב בפריימריז. השאלה איננה אם בן גביר יצליח להכניס מועמד אחד או שניים. השאלה היא מה יהיה אופייה של המפלגה הגדולה בימין אחרי הבחירות. האם הליכוד יישאר מפלגת ימין לאומית רחבה, שבתוכה מתקיימים גם קולות קיצוניים, או יהפוך למפלגה שבה הקו הכהניסטי הוא כבר חלק מהמרכז, מהשפה ומהרשימה. כי בסוף, בן גביר לא צריך לנצח בפריימריז של הליכוד. הוא אפילו לא צריך להיות שם.
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
>>סערה בפריימריז בליכוד: הסניף ששובץ במחוז הלא נכון - ויישאר שם<<
הוא רק צריך שהליכוד ינצח את עצמו, ויבחר מספיק אנשים שהוא היה בוחר בעצמו. כלומר, הרב כהנא. ברוכים הבאים למפלגת השלטון שלכם - מי שבאמת מכתיב את לשונה ואופיה ומכוון לבוחריה הוא בכלל בן גביר. ולמי שאין בעיה עם זה שבן גביר מושך את חצי רשימת הליכוד לכיוונו הכהניסטי, שיצביע מ.ח.ל בבחירות והכל טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו