המצור, האינפלציה והסדקים בצמרת: האם המשבר הכלכלי יכריע את טהרן?

הכלכלה האיראנית נמצאת כעת בעיצומו של שבר חסר תקדים, המציב את המשטר האסלאמי בפני אחד האתגרים המורכבים ביותר מאז מהפכת 1979. שילוב קטלני של סנקציות בינלאומיות חונקות, מצור ימי חריף, נזקים כבדים לתשתיות האנרגיה והחלטת ממשל טראמפ לחדש את הלחץ הכלכלי המקסימלי, דחפו את המדינה לעבר נקודת שבר. 

הנתונים הכלכליים הרשמיים הזורמים מטהרן וממוסדות פיננסיים בינלאומיים משרטטים תמונת מצב קשה. קצב האינפלציה השנתי באיראן לפי הנתונים הרשמיים, נע כיום סביב 88% חסרי תקדים, ומחירי מוצרי היסוד דוגמת מזון ודלק זינקו במאות אחוזים. ליאם ג'קסון, כלכלן בכיר ב-Capital Economics, מסביר את עומק הבור הפיננסי במספרים: "הכלכלה האיראנית מתפרקת. בעקבות שיתוק יצוא הנפט, המהווה חלק נכבד מהתוצר הלאומי, איראן נדרשת לחתוך את היבוא שלה בכ-75% כדי לאזן את הגירעון".

קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי התוצר המקומי הגולמי של איראן יתכווץ השנה בשיעור חד של כ-5.4%. עורק החיים הכלכלי של המדינה שהוא יצוא הנפט הגולמי ספג מכה אנושה; בעוד שלפני הסבבים האחרונים ייצאה איראן כ-1.8 מיליון חביות ביום, הנתונים הנוכחיים מצביעים על צניחה חדה אל פחות מ-500,000 חביות בלבד, וזה עוד לפני הידוק המצור האחרון שהוריד את היצוא לכמעט אפס.

מסוף הנפט המרכזי באי חארג' כמעט ולא עובד, מקומות האחסון לנפט הגולמי אזלו, והבארות פועלות במינימום הנדרש כדי למנוע פגיעה בלתי הפיכה בהן. בתי הזיקוק המקומיים מושבתים בחלקם ויבוא הנפט המזוקק פסק. גם הפקת הגז הטבעי המשמש תחנות כוח קוצצה בשל מחסור בחלפים ופגיעות במהלך המלחמה. התוצאה היא אספקת חשמל המוגבלת לשעות בודדות ביום ברוב אזורי איראן, מחסור חריף במים הן בשל ניהול כושל של משק המים והן בשל הפסקות החשמל.  האבטלה הגיעה בשיעור רשמי לכמעט 20% בפועל מדובר על מספר כפול מכך ובמקביל שיעור האוכלוסיה שנפלה אל מתחת לקו העוני עובר כבר את סף 50%.

ד"ר ביז'אן ח'ג'פור, אנליסט וכלכלן פוליטי מוביל לענייני איראן אומר כי המשטר מנסה להתאים את עצמו: "התכווצות התוצר הנוכחית פירושה שהכלכלה האיראנית קטנה ריאלית בכמעט 30% לעומת 2017. המשטר מנהל כעת 'כלכלת התדלדלות' (Economy of depletion) – הוא מכלה את מאגרי החירום שלו, וזהו מצב שאינו בר-קיימא לטווח ארוך".

כמה ארוך הטווח הזה והאם כל זה והידרדרות עתידית עשויים להביא להפלה או לפחות לערעור של ממש ביציבות המשטר.

המצב הכלכלי פוגע לא רק של הציבור הכללי אלא גם באנשי מנגנוני הביטחון המחזיקים את המשטר וסודקת את שלטון הפחד. עודד עילם, מומחה מודיעין בכיר, מנתח בדו"ח של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כי כאן טמונה הסכנה המרכזית למשטר: "נקודת התורפה של המשטר האיראני כיום אינה טמונה בהכרח במחאות רחוב ספונטניות, אלא בפוטנציאל לשיתוק כלכלי מוחלט, שביתות ארציות ממושכות, ולחץ מתמשך על היסודות הפיננסיים שמממנים את מנגנוני הביטחון".

שביתות כאלה עשויות לפרוץ הן באזורים שלמים הסובלים ממחסור חמור במים ובאספקת חשמל והן במגזרים, כמו נהגי משאיות, עובדי תעשיות קריטיות כמו הפטרוכימית ועוד.

בעיית משכורות אנשי הביטחון טופלה בהגדלת תקציבי הביטחון ב- 150% במהלך המלחמה, אבל התוספת נשחקה, ובחלק מהמנגנונים, כמו המשטרה האזרחית המשכורות קוצצו גם אם במידה פחותה מהקיצוץ במגזר האזרחי. בנוסף הלחץ הכלכלי מייצר סדקים גלויים בצמרת השלטון, כאשר נשיא איראן וגורמים מתונים יחסית מביעים תסכול פומבי לנוכח המבוי הסתום.

מנגד, מומחים רבים מזהירים מפני ציפיות מוקדמות לנפילת המשטר. היסטורית, המשטר האיראני הוכיח נכונות להפעיל אלימות ברוטלית וחסרת מעצור כדי לשרוד, כולל ניתוק מוחלט של רשת האינטרנט וביצוע ירי חי לעבר מפגינים. בנוסף, לאורך השנים פיתחה טהרן "כלכלת התנגדות" המבוססת על רשתות הברחה חשאיות, שווקים שחורים וקשרי סחר חלופיים במטבעות זרים (כמו היואן הסיני) המאפשרים לה למנוע רעב המוני מוחלט. 

מודלים דומים בעולם, כמו ונצואלה או צפון קוריאה, מוכיחים כי משטרים רודניים מסוגלים לשרוד לאורך זמן תחת תנאי היפר-אינפלציה ועוני קיצוני, כל עוד האליטה השלטונית והצבא שומרים על המונופול על המשאבים ועל הנשק. וכאן התערבות חיצונית צבאית ממוקדת עשויה לסייע. המצוקה הפיננסית לבדה אינה ערובה לנפילת המשטר, נקודת המפנה האמיתית עשויה להתרחש אם השביתות יתרחבו לכדי שיתוק מוחלט של המשק, במקביל למצב שבו המשטר לא יוכל עוד לממן ולשמר את נאמנותם של מנגנוני הדיכוי שלו ויספוג אבידות ופגיעות מבחוץ (ארה"ב ועוד) ומבפנים.