הסכם שלום או הסכם "הרדמה"? הביטחון שלנו יתקיים רק אם נקפיד להטיל ספק

הפרסום המטריד (בכפוף למגבלות הצנזורה) גילה טפחים וכיסה טבח: מדינה אחת באזור ייעצה למדינה אחרת באזור לחתום על הסכם שלום עם ישראל, אך כצעד טקטי בלבד, במטרה "להרדים" אותנו, ובה בעת להיערך לעימות צבאי גדול מולנו.

הפרסום במגבלות הצנזורה על פייק שלום, שנועד להכין מלחמה נגדנו, לא אמור להפתיע איש. כבר היינו שם. סינוואר לאחרונה, וערפאת לפני שנים, הרדימו אותנו בהבטחות שווא וגבו מאיתנו מחיר דמים כבד

על משקל המונחים "פיגועי העתקה" או "פיגועי השראה", דומה, כי אחרי 7 באוקטובר ניתן לראות בניסיון הזה "הסכמי העתקה", או "הסכמי הטעיה". שהרי, קודם 7 באוקטובר, רב־המרצחים סינוואר נקט מולנו בדיוק אותה הטקטיקה. מי שניסה להטעות אותנו עכשיו, העתיק או קיבל השראה מסינוואר. רב־המחבלים מחמאס הצליח להרדים אותנו בהצהרות והבנות לכאורה על שקט יחסי ושיקום כלכלי, בשעה שמאחורי מסך הערפל שפיזר, הוא הכין את הטבח הנורא ומלחמה כוללת נגדנו, בשיתוף חיזבאללה, ערביי יו"ש וערביי ישראל.

התרגיל של ערפאת

זה הצליח גם לערפאת כאשר חתם עימנו על הסכמי אוסלו. גם שם היינו עיוורים, עצמנו עיניים וסירבנו להאזין, אף שערפאת אמר במילים כמעט מפורשות שמדובר בהטעיה.

ערפאת השווה אז את ההסכמים איתנו להסכם שנחתם בשנת 628 בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, מעובדי האלילים במכה. מוחמד הפר את ההסכם אחרי שנתיים, לאחר שצבאו התחזק, טבח בבני השבט וכבש את מכה. מאז צויר הסכם קורייש כמופת לערמומיות וטכססנות "לגיטימית", ובעיקר כהסכם שמראש מיועד להפרה.

ערפאת, שביקש להצדיק את הפשרה עם ישראל, הסביר למתנגדי אוסלו שהוא רואה בהסכם עם ישראל אירוע שדומה להסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לבין שבט קורייש. בחלוף שנים אחדות, אכן החל גל פיגועי ההתאבדות הקשים נגד ישראל ופרצה האינתיפאדה השנייה, שערפאת ואנשיו הכינו, ושבה נרצחו יותר מאלף ישראלים ונפצעו כ־8,000.

ללמוד את הלקח

ברור אף יותר בעניין הסכמי אוסלו, שלא היו אלא הסכמי פייק, היה המנהיג הפלסטיני המנוח פייסל חוסייני.

חוסייני הוכתר על ידי חסידי הפשרות והשלום בארץ כ"פלסטיני מתון", אך הסביר חודש לפני מותו הפתאומי, בקיץ 2000, שהסכמי אוסלו אינם אלא הסוס הטרויאני של הפלסטינים ולכן אין להתנגד להם, אלא "להיכנס אל בטן הסוס, ואף לא לשאול מה הוא סוג העץ שממנו הוא עשוי...", ומאוחר יותר לצאת ממנו ולפעול נגד ישראל: "האינתיפאדה מהווה לדעתי את הירידה מבטן הסוס. זוהי תחילת העבודה שלשמה נכנסנו לבטן הסוס", הסביר חוסייני.

הלקח ברור: במזרח התיכון, "שלום" הוא לא פעם רק מלחמה בתחפושת, וכלי טקטי להרדמת האויב. אנו צריכים להיזהר מלהתמכר לאשליית הנייר החתום או למילים המרגיעות של הדיפלומטיה. הביטחון שלנו יתקיים רק כשנטיל כל הזמן ספק במה שמבטיחים לנו, ונבחן את המציאות רק על פי העובדות בשטח ומתחת לפני השטח, ולא על פי הצהרות סרק.