מלחמת שבעה באוקטובר ובעקבותיה צמד המלחמות נגד איראן שינו את המזרח התיכון ואת מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל באזור. בעוד חודשיים ימלאו שלוש שנים לתחילת הסכסוך שהפך את המזרח התיכון, וישראל נמצאת בעימות פתוח בעצימות שונה, בארבע חזיתות עיקריות: איראן, עזה, לבנון וסוריה.
נתניהו: ישראל דוחה את תוכנית 15 הנקודות לעזה// צילום: לע"מ
תמונת המצב בכל ארבע החזיתות הקשורות זו בזו, לא מעידה על אפשרות קרובה לסגירה של מי מהן, אף שבכולן יש תהליכים ושיחות העשויים להביא לפתרונות, ולאפשר לישראל לעלות על המסלול לחזרה לשגרה ולהתפנות לסוגיות פנימיות. כל החזיתות מביטות קדימה לשני תאריכים, הבחירות בישראל בסוף אוקטובר ובחירות האמצע בארה"ב בתחילת נובמבר.
איראן. המפתח לכל
את השבועות האלה ניתן למסגר כתקופת משיכת הזמן. כל הצדדים מושכים זמן בניסיון לשפר עמדות לקראת הסיבוב הבא. הנשיא טראמפ דוחה את ההכרעה, הן כי מתקפה צבאית עצימה לא בהכרח תקרב בשלב הזה את הכרעת המשטר והן במבט אל בחירות האמצע לקונגרס שם הוא נאבק לשמר את הרוב הרפובליקני.
השמירה על הרוב חיונית לטראמפ עבור מימוש הרפורמות והמהפכות שעל חלקן כבר החל לעבוד ובכוונתו להמשיך ולקדם במחצית השנייה של כהונתו. תמיכת הקונגרס נחוצה לו לטובת המשך המלחמה באיראן ועיקר חששו הוא שחידוש המלחמה כעת - בעיקר אם זו תביא לעליית מחירי הדלק - תגרום לאובדן הרוב ממנו הוא נהנה כעת.
גם הנימוקים הצבאיים תומכים במשיכת זמן, על רקע הידלדלות מאגרי הטילים, הפצצות ובעיקר המיירטים.
החשש בישראל הוא מבחירות אמצע שיובילו לניצחון הדמוקרטים על הרפובליקנים בקונגרס. הפסד של כוח פוליטי שיוביל את טראמפ למאבקים פוליטיים פנימיים באופן שלא יאפשר לו לסגור את הסיפור האיראני.
קו העוני
מנגד, ההיבט האופטימי יותר הוא קריסת הכלכלה של איראן. בכל יום מגיעים עוד ועוד נתונים המורים על המצב הזה, חובות עצומים פנימיים וחיצוניים, פשיטות רגל, ירידה מתחת לקו העוני של רוב האוכלוסיה (55% לפי נתונים חיצוניים) הקפאת חשבונות של חברות הנפט על ידי הבנק המרכזי של איראן בשל חובות עתק ועוד.
השכר במגזר הציבורי האזרחי קוצץ במחצית, וכך גם של הפנסיונרים. המשמעות היא שבשלב כלשהו יחלו השבתות מגזרים שלמים. התקווה והציפיה בכל המזרח התיכון וגם בוושינגטון היא שכאשר המשק יושבת לחלוטין, וגם משכורות אנשי הבסיג' ומשמרות המהפכה יקוצצו, תחל קריסה מעשית של המשטר.
גם באיראן מודעים לכך ולכן החשש הוא כי בקרוב לא יהיה נתן למשוך עוד את המגעים. הם יחריפו את התקיפות על מיכליות העוברות בהורמוז, כדי להכריח את ארה"ב להגיב וההסלמה תפגע בסיכויי טראמפ בבחירות האמצע. בינתיים הורמוז סגור לאיראנים ופתוח חלקית לכל היתר.
תמונת המצב הזו משפיעה גם על יתר הסכסוכים שבהם מעורבת ישראל ישירות. כל עוד הסיפור עם איראן לא ייסגר, גם סכסוכים אלו יישארו פתוחים שכן הם מנוהלים באופן מלא או חלקי מטהרן.
עזה. מסירת נשק או תרמית?
כאן עוצמת ההשפעה האיראנית פחותה מאשר בלבנון, וזו אולי הסיבה להסכמה המפתיעה של חמאס להסכם מסירת הנשק.
סיסמתו של חמאס היא ה"מוקאוומה" ההתנגדות המזויינת והנשק הוא סמלו. עצם ההסכמה למסירתו גם אם אין כוונה אמיתית לעשות כן היא סוג של מהפכה שנובעת ישירות מההישגים הצבאיים של ישראל ברצועה ובאיראן, הישגים שיצרו לחץ עצום על ארגון הטרור הפלסטיני, והבנה כי אין מוצא זולת הסדר.
ההסדר שהושג עם מועצת השלום כולל מסירת נשק אבל השארתו בהישג יד של חמאס ב'פיקוח' של ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית המקורבת בכלל לרש"פ, ובהשגחת כוחות ה-ISF שיורכבו מחיילים ממרוקו אוגנדה וקוסובו.
האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שאחרים ידאגו ליישום פירוק הנשק? לפי מנכ"ל מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב, התשובה היא כן. הוא טוען כי ללא יישום לשביעות רצונה של ישראל לא תהיה התקדמות לשלבים הבאים ובהם שיקום הרצועה ונסיגות של צה"ל. במקביל הוא דוחה את החשש הישראלי מהימצאות טורקיה וקטאר בוועדת הפיקוח על היישום.
המצב בשטח כעת הוא שלמרות האמירה החד משמעית של ראש הממשלה נתניהו על אי קבלת 15 הנקודות, צה"ל נערך מחדש בסמוך לקו הצהוב, והפסיק למעשה פעולות התקפיות משמעותיות, כפי שנדרש במסמך של מועצת השלום.
עם זאת נמשכות השיחות עם ארה"ב שמטרתן קביעת מנגנוני וידוא ופיקוח יעילים לתהליך הפירוק. בכוונת מלאדנוב ומועצת השלום להתחיל באזורי ניסוי-פיילוטים והראשון שבהם ברפיח, שם בכל מקרה שליטת החמאס קטנה והחמולות המתנגדות לו חזקות יותר.
האם הנשיא טראמפ יפעיל את כובד משקלו כדי לאלץ את נתניהו להסכים? לא סביר, גם בגלל העמדה הישראלית מקיר אל קיר השוללת נסיגות ללא פירוז הרצועה. נראה שהשלבים המהותיים של התחלת מסירת הנשק לא יקרו בקרוב כי הם תלויים בהשגת הסכמות סופיות מול ישראל ובכניסת כוחות זרים לשטח ואלה עדיין לא מוכנים.
לבנון. אופטימיות עם פוטנציאל נפיצות גבוה
הזירה הלבנונית אופטימית יחסית אבל גם היא בעלת פוטנציאל נפיצות גבוה בשל חוסר הבהירות והעתיד הלוט בערפל. מחד, ממשלות ישראל ולבנון בחסות החלשתו הדרמטית של חיזבאללה, מנהלות מו"מ על בסיס הסכם מסגרת שנחתם לפני כחודשיים בוושינגטון. הערוץ הזה של (שר החוץ האמריקני) רוביו, גבר על זה של (סגן הנשיא) ואנס שניסה לחבר בין הזירה הלבנונית לזו האיראנית וכשל.
ההסכמות הן עקרוניות. סיום השליטה הצבאית של חיזבאללה בלבנון ובעקבותיה נסיגת צה"ל. אבל היישום מאתגר בעיקר בגלל חולשת צבא לבנון.
ישראל מאפשרת בשלב הזה ניסויי בממדים זעירים בכמה כפרים קטנים שבהם אמורים החיילים הלבנונים ל'נקות' את האזור מחיזבאללה ונשקו, אבל עד כה לא הוצב בפניהם אתגר ממשי שכולל עימות ישיר עם חיזבאללה.
כולם יודעים שלצבא הזה אין יכולת אמיתית לפרק את ארגון הטרור השיעי מנשקו, ואל השולחן נזרקים פתרונות שונים כמו שימוש בכוחות זרים, צבאו של א-שרע מסוריה - רעיון שבינתיים נפסל, כניסה של כוחות מהמערב, איטלקיים או צרפתיים וחיזוק של הצבא הלבנוני באימונים ובציוד.
הצרפתים מנסים לקדם פתרון כלכלי - פיתוי של אנשי חיזבאללה בדרגים הנמוכים לעבור צד ולשרת בצבא הרשמי. כעת השכר בחיזבאללה גבוה פי כמה משכר החיילים, והכוונה היא לנטרל את המרכיב הזה ולדלל את שורות חיזבאללה.
בינתיים חיילי צה"ל שוהים באזור הביטחון וממשיכים לחשוף מנהרות ומסתורים של חיזבאללה, אבל ארגון הטרור עצמו נמנע מלהגיב או לתקוף מחשש לתגובה ישראלית חריפה במעוזיו בביירות ובבקאע. ישראל מנגד לא פועלת באזורים אלה, בתיאום עם האמריקנים כדי לאפשר את המשך המו"מ עם ממשלת לבנון. גם כאן המו"מ מתנהל בעצלתיים ואין צפי להתקדמות דרמטית בטרם יוכרע הסיפור באיראן וחיזבאללה יאבד את מקור כוחו ותקציבו העיקרי.
סוריה. שקט יחסי
הגזרה השקטה מכולן, וזה בעיקר כי הגורמים מחוללי ההסלמה - המיליציות וחוליות הטרור הקשורות לאיראן, מוגרו כמעט לחלוטין, בעיקר מהאזורים הקרובים לישראל.
צה"ל פרוש בכמה בסיסים שולטים ובעיקר בכתר החרמון המשקיף עד דמשק, ואין כוונה לסגת משם ללא הסכם בטחוני מפורט ומפוקח.
ההשפעה הטורקית על המשטר בדמשק מטרידה גם היא. ישראל לא סומכת על א-שרע שאך לפני חודשים היה טרוריסט איסלמיסטי צמא דם שפרס אמריקני רשמי על ראשו.
אבל לטרוריסט "המולבן" יש אינטרס לשמור על שקט בסוריה וכך גם לכל המדינות הערביות באזור מסיבות הקשורות למלחמה באיראן. סוריה אמורה להיות חלק מרכזי בפרויקט עקיפת הורמוז באמצעות צינורות שיגיעו מהמפרץ אל נמל בניאס.
חברות אמריקניות ובהן שברון כבר חתמו על חוזים ומתחילות בהקמת הצינורות, מה שמסביר בין השאר את התמיכה הלבבית מדי של הנשיא טראמפ בא-שרע.
השיחות בין ישראל לסוריה נתקעו כי המשטר בדמשק לא מוכן לתת ערבויות שיגנו על הדרוזים ועל הכורדים וישראל לא מוכנה לנסיגה ללא בטוחות שימנעו תקיפות טרור מכיוונה של סוריה. ועם זאת התקריות הביטחוניות בודדות, צה"ל בשליטה על כל המרחב בואכה דמשק, וגם כאן כולם מצפים ליוזמות חדשות שלא יגיעו, כך נראה, עד לאחר מועדי הבחירות בישראל ובארה"ב.
באחת משלוש הזירות שאינן איראן, או בכולן, תיתכן יוזמה אמריקנית כדי להביא להישג מדיני שיסייע לנשיא טראמפ ולרפובליקנים. לפי גורמים מדיניים מהאזור ומוושינגטון, הסבירות לכך לא גבוהה והפעילות המדינית תתמקד בניסיונות לקידום התהליכים הקיימים, כמו עם מועצת השלום בעזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו