הברית מתחזקת, הלחץ על איראן נמשך: אלו ההבנות החדשות בין נתניהו לטראמפ

אתמול (שלישי) יצא ראש הממשלה מהפגישה עם הנשיא טראמפ עם אמירה שזאת הייתה הפגישה הטובה ביותר שלהם עד היום. אפשר לשער שאמירה כזאת מבטאת קודם כל את סגירת פער אי-ההבנה לגבי עמדות טראמפ ודרכו בכל זירות המזרח התיכון, ובעיקר בחזית המרכזית של איראן. מי שוודאי עזר בתקשורת בין נתניהו לטראמפ הוא רון דרמר, שהשתתף בפגישות. טראמפ אוהב אותו.

הקשיים היו לגבי התנאים שבהם ישראל יוצאת - גם לבדה, כחול לבן - לתקיפת הכרעה באיראן, לגבי המשך המצור על איראן ולגבי סעיפי הסכם בנושא הגרעין, אם יהיה כזה. גם עכשיו בישראל מעדיפים את הצירוף של אין הסכם - יש מצור על מצר הורמוז.

פגישה של 90 דקות מזכירה את הפגישה מפברואר, ערב מתקפת שאגת הארי. טראמפ כנראה עוד לא החליט אם יחזור לתקיפה מאסיבית במידה שאיראן לא תחזור לשולחן המשא ומתן.

ההתמדה במדיניות המצור היא המפתח להכרעת איראן או להחלשתה ההדרגתית. ברור שאחד העקרונות של טראמפ זה לשחרר מדי פעם אופק של אופטימיות כדי להוריד את מחיר הנפט. המחיר התקרב ל-100 דולר לחבית בעקבות חידוש ההפצצות; עכשיו, כשהאיראנים חוזרים למו"מ, המחיר ירד ל-85 דולר ופחות מזה.

לפני שיתחילו ההדלפות של תוכן השיחה, "פגישה מצוינת" פירושה שממשל טראמפ מקבל את ההגדרות של ישראל לגבי הצלחה או כישלון בתיאום עם צבא לבנון, וכתוצאה מכך כנראה אין דרישות ללוח זמנים של נסיגות. אותו הדבר נכון גם לגבי עזה.

התקדמות בתוכנית 20 הנקודות נחשבת לוויתור, אך צה"ל יישאר בעמדותיו על הקו הצהוב. במילים אחרות, ארה"ב מקבלת במשתמע את תפיסת ישראל לגבי גבולות ההגנה - שהם הקווים הנוכחיים בסוריה, בעזה ובלבנון. הכנסת כוח בינלאומי סוגרת כנראה את האופציה של חידוש המלחמה בעזה.

טראמפ מתחיל לחשוב בהיגיון של משחק לטווח ארוך. במסגרת הזאת, ישראל, גם כשהיא לא שותפה פעילה למבצעים האמריקניים במפרץ הפרסי ובאיראן, היא בעלת ברית שמוחזקת כמעין כדור כסף שמאיים באופן קבוע על איראן.

שוב הוכח שרמת התיאום והשפה המשותפת בין הנשיא לראש הממשלה עמוקות ממה שהיה נדמה בתקופה האחרונה. המסרים של שני המנהיגים דומים.

המסרים של טראמפ בתקשורת לפני הפגישה מלמדים שהוא הובך על ידי הדיבורים על מודיעין שראש הממשלה יציג לו על הר המכוש. התוצאה, בכל אופן, היא שנתניהו הצליח למקד את טראמפ ביעד הזה. העובדה היא שבפגישות עצמן נשמרה מידה רבה של אמון בין השניים.

בנוסף, כנראה שבניגוד לטענות של הגורמים בבית הלבן שמנוכרים לישראל, המודיעין שישראל מספקת אכן מביך לפעמים את האמריקנים, כי זה אמצעי שכנוע שלא מאפשר לתמרן מסביבו.

טראמפ ונתניהו שומרים את איראן תחת לחץ בלתי פוסק. אם בקדנציה הראשונה של טראמפ מדיניות הלחץ המקסימלי של השניים עבדה כשפרויקט הגרעין מתפתח בחסות הסכם הגרעין של אובמה, בקדנציה הנוכחית מתפתחת מדיניות הלחץ המקסימלי כאשר פרויקט הגרעין מרוסק. ההבנות בין שני המנהיגים קשורות במימוש המטרה הזאת.