גל הפיגועים האחרון החזיר, לרגע, את תשומת הלב הציבורית לנעשה ביהודה ושומרון. אבל הנושא שפעם הכריע מערכות בחירות התאדה מסדר היום.
בבחירות 2006 אולמרט פתח את קמפיין ״קדימה״ בקביעה ש״יש לעצב בארבע השנים הקרובות את גבולות הקבע של ישראל ולהתכנס לגושי ההתיישבות״. התבוסה של נתניהו בבחירות ההן נבעה מתמיכה רחבה בנסיגה רחבה. אם נתניהו יובס ב-2026, זה יהיה בגלל שאיש לא מדבר על נסיגות.
״אני אף פעם לא אמרתי מדינה פלסטינית״, חוזר איזנקוט ואומר. בנט אומר שהוא איש ימין, ליברמן כנ״ל. כולם קוראים את הסקרים שמראים עד כמה הלך העם ימינה, והם כנראה גם קוראים עד כמה הנושא אינו נוכח. עד כמה? אחד הרגעים שסימלו את השינוי הוא במהלך אחת ההפגנות בקפלן, כשפעילי אחים לנשק הורידו בכוח שלט של ״די לכיבוש״, כדי לא לפגוע בתמיכה הציבורית במאבק.
אז כן, 78% מהציבור אומרים שסוגיית יהודה ושומרון ומדינה פלסטינית חשובות או חשובות מאוד. אבל כשמבקשים מהציבור לתעדף, זהו הנושא האחרון בחשיבותו מכל אלה שנבדקו. יוקר המחיה עם 35%, גיוס חרדים עם 18%, המלחמה באירן 17%, שינוי במערכת המשפט 16%, ועתיד יו״ש עם 7% בלבד. אפילו בציבור הדתי רק 12% רואים בכך נושא חשוב, איתות אזהרה לסמוטריץ׳ שכל צמרת רשימתו מתגוררת ביהודה ושומרון.
בכל זאת, אפשר להניח שזו אדישות זמנית. לפי רוב הסקרים הממשלה הבאה כאן כבר תאכלס ויכוח נוקב על עתיד יו״ש, לראיה כמה התבטאויות מקוממות של בכירי רשימת הדמוקרטים. ולפי כל ההערכות, גם הממשל הבא באמריקה לא ימשוך כתפיים אל מול הנעשה מעבר לקו הירוק. לציבור הישראלי מומלץ לחדש את מאגרי העניין בתחום.
