הישראלים אוהבים פריימריז, אבל מישהו אחר מלהק במקומם | עמית סגל

היו ימים שבהם מועד סגירת הרשימות לכנסת היה עוד יום במערכת הבחירות. איש לא התרגש במיוחד מהשאלה אם ברשימת הליכוד יהיו יעקב שמאי או יהושע מצא, ובאיזה מקום.

לימים, עם עליית הפוליטיקה הפרסונלית, זה הפך ליום החשוב ביותר, כאשר כל מפלגה מחפשת כוכבים. היום, נדמה, זה אותו דבר, רק הפוך: רשימה היא כמו מערכת ניקוז – אתה שומע עליה רק כשהיא עושה בעיות.

ולכן, כדאי לקחת בערבון מוגבל את הנתון שלפיו 61 אחוז מהציבור סבור שהרשימה חשובה מאוד בשיקולי ההצבעה שלו. חשובים יותר מנהיג המפלגה – וכמובן הגוש שאליו היא משתייכת. למי בכל זאת היא חשובה יותר? למצביעי הליכוד, עם 74 אחוז. אין פלא שנתניהו מנהל עם יו״ר המרכז חיים כץ מו״מ יותר עיקש על שריונים מזה שניהל טראמפ עם אירן על שיחות הגרעין (ובינתיים – בהצלחה רבה יותר).

ולמי הרשימה הכי פחות חשובה? לחרדים, שם רק 54% רואים בכך שאלה בעלת משמעות גבוהה. הם קהל שבוי, ובהתאמה רשימת יהדות התורה, שהיא גם הרשימה המבוגרת ביותר בכנסת וגם הוותיקה ביותר. למעשה, הדמות הטריה ביותר שם היא יצחק גולדקנופף, איל הנדל״ן בעשור השמיני לחייו. שם לא יהיו שריונים ולא הבטחות ייצוג, אלא אותה אות ג׳, ואותה הוראה מהרבנים.