עראקצ'י נדם, הקיצונים שולטים: הדרמה באיראן שעומדת מאחורי הקרב על הורמוז

האמירות המושמעות מצד בכירים איראנים על חשיבות מצר הורמוז עבורם - "יותר מעשר פצצות אטום" וגם "המצר הוא שטח טריטוריאלי איראני" - מסמנות את שדה הקרב האמריקני-איראני סביב מצר המים האסטרטגי. ארצות הברית, כך לפי גורמים אמריקניים רשמיים, צפויה להחזיר את המצור הימי על איראן בפתח המצר, ולא לאפשר למכליות ולאוניות שלה לעבור.

המדיניות האיראנית מוכתבת באופן רשמי ומוחצן כעת רק על ידי משמרות המהפכה, והקולות שהובילו למשא ומתן, ובראשם שר החוץ עבאס עראקצ'י, נדמו. עראקצ'י, כך לפי דיפלומטים ערבים מהאזור, ספג ביקורת חריפה מעמיתיו בקטאר ובעומאן, שגם הן הותקפו על ידי כוחות משמרות המהפכה.

באחת השיחות סיפק עראקצ'י הסבר שלפיו אנשי משמרות המהפכה, שהסכימו בתחילה לפתיחת המצר לתקופת ביניים, שינו את דעתם במהלך מסע הלוויה של עלי חמינאי, השליט שחוסל בידי ישראל, והחליטו לנקוט בקו ניצי כמעין נקמה. ההסבר הזה הגיע גם לאמריקנים, ואלה הבינו כי בשלב זה אין שום בסיס לחידוש המשא ומתן, ועת התותחים לרעום. בסוף השבוע היה ניסיון, בתיווכה של עומאן, להגיע לפשרה, ולו זמנית, אך ראשי משמרות המהפכה הורו לעראקצ'י לשוב לטהראן ולא לחדש את השיחות.

במצר, שרוחבו בנקודה הצרה ביותר פחות מ-40 ק"מ, יש לפחות שלושה נתיבי שיט: האחד, הקרוב לאיראן, שבו עוברות האוניות והמכליות של איראן; האמצעי, שבו כמעט אין תנועה מחשש למוקשים ימיים; והשלישי, הקרוב לעומאן, שבו מנסות המכליות והאוניות של מדינות המפרץ לעבור. הצי האמריקני מנסה לאבטח את הקו הזה, ועוברות בו מדי יום, בימים האחרונים, בין עשר לעשרים מכליות ואוניות. אולם בכל פעם שאחת מהן נפגעת, התנועה נעצרת, וכך קרה כשנפגעה אמש אונייה הנושאת את דגל קפריסין.

לפי הגורם האמריקני, למרות האתגר הלוגיסטי הכרוך בהשארת כוח ימי גדול במצר ובאוקיינוס ההודי, הצי האמריקני משנה את היערכותו ומתאים אותה לנסיבות ולצורך להביא לפתיחת המצר.

מבחינתה של איראן, המשך יצוא המכליות, שעד כה הכניס לקופת משמרות המהפכה כ-20 מיליארד דולר, הוא חיוני. לכן הירי מופנה כעת גם לעבר אוניות הקרב האמריקניות כדי למנוע מהן לחדש את המצור. החרפת הירי לעבר מדינות המפרץ, ובעיקר כוויית ובחריין, נועדה להרתיע את האמריקנים מיישום מחדש של המצור הימי.

ישראל בינתיים מחוץ לתמונה, למעט שיתוף הפעולה הרגיל בתחומי המודיעין ובתחומים לוגיסטיים, ואין צפי כי איראן תתקוף גם אותנו. עם זאת, אם אכן המצור הימי האמריקני יהפוך למלא, יש חשש כי איראן תבקש להסלים את המערכה באמצעות ירי לעבר ישראל, למרות החשש שלה מהיעילות הישראלית בתקיפות.

בינתיים, בוושינגטון ובירושלים מנסים לתכנן לטווח הבינוני והארוך את המהלכים מול איראן, כשהיעד האסטרטגי חוזר להיות, לבד ממניעת האפשרות להגיע לפצצה גרעינית, גם הפלה או החלשה משמעותית של המשטר, כך שיפסיק להיות גורם מערער בעל יכולות צבאיות נרחבות.