הקמת "תא להפחתת חיכוכים" בלבנון על ידי ממשל טראמפ השבוע, תוך התעלמות מוחלטת מישראל, הגבירה עוד יותר את החרדה בנוגע לסכנות לטווח הקצר והארוך הטמונות במזכר ההבנות של אמריקה ואיראן.
הסכם זה מעניק לאיראן עשרות מיליארדי דולרים לשיקום הטילים הבליסטיים שלה ולחידוש אספקת הנשק לשליחי הטרור שלה, תוך שהוא עושה מעט מאוד, אם בכלל, בנוגע לאיום הגרעיני שלה. באופן מובן, הישראלים שואלים מה הסיכויים, אם בכלל, שהשיחות תיכשלנה והסכם סופי לא ייצא לפועל.
ברור שהסיבה הברורה ביותר לשיבוש השיחות תהיה בלבנון. טראמפ אפשר למנהיגים איראנים להשתמש בלבנון כמנוף נגד ארצות הברית, עם האיום לסגור את מצר הורמוז, אלא אם היא תרסן את ישראל. לאיראנים יש עניין רב לעודד את חיזבאללה להפר את הפסקת האש, מה שמאפשר להם לדרוש ויתורים נוספים מהנשיא כדי לשמור על המצר פתוח. אבל טראמפ יכול לומר "מספיק" ולנתק את הקשר בין הורמוז ללבנון. הוא כמעט עשה זאת מוקדם יותר השבוע, כאשר איים "להשמיד את איראן" אם לא תצליח לעצור את ירי חיזבאללה על ישראל. בתגובה לעלבון זה נציגי איראן עזבו את שולחן המשא ומתן. עלבונות נוספים מצד הבית הלבן עלולים להביא לקריסה מוחלטת של השיחות.
תקוות לחוד ומציאות פוליטית לחוד
טראמפ יכול גם לגרור רגליים ולמשוך את המו"מ על יישום ההסכם, שאמור להתקיים במשך 60 יום, ליותר מחמישה חודשים נוספים. זה יאפשר לנשיא להימנע מכל עימות יקר מבחינה פוליטית עם איראן עד לאחר בחירות האמצע בחודש נובמבר. אם הרוב הרפובליקני בשני הבתים שוב מובטח, הממשל יוכל לחזור ולהציג בפני איראן אופציה צבאית אמינה, ובמידת הצורך - לחדש את קמפיין ההפצצות.
לבסוף, האיראנים עצמם עלולים לערער את השיחות על ידי משחק יתר על המידה, תוך חזרה על דפוס שישראלים מכירים כ"סמוך על המופתי". לפיכך, המשטר יציג דרישות מופרזות כמו נסיגה מוחלטת של כוחות ארה"ב מהמזרח התיכון או הטלת דמי מעבר גבוהים על התנועה הימית דרך המצר. לנוכח דרישות מוגזמות כאלה לטראמפ לא תהיה ברירה אלא לזנוח את ההסכם.
בטווח הארוך יותר, המשטר האיראני עלול בסופו של דבר למות מהפצעים שספג במלחמה. הפגנות המוניות עלולות להתפרץ שוב, ופילוגים עמוקים ירעידו את ההנהגה האיראנית. עם ממשלה חדשה בטהרן, סוגיות כמו תוכניות הגרעין, הטילים הבליסטיים והתמיכה בטרור - יוכלו להיפתר בקלות.
למרבה הצער, כל התרחישים הללו - אף שהם אפשריים באופן תיאורטי - הם רק תקוות. איננו יכולים לבנות את מדיניותנו על תקוות. עלינו להתכונן לתוצאה הגרועה ביותר. סביר להניח שהתסריט הריאלי הוא עסקה אמריקנית־איראנית שתשמיט רבים מהאינטרסים הביטחוניים הבסיסיים שלנו, ותעמת אותנו עם סכנות עתידיות לא מעטות.
עד שזה יקרה, ישראל חייבת להמשיך להגן על הצפון, גם במחיר של חיכוך עם וושינגטון, ולהצהיר חד־משמעית שכל הסכם שלא יגן עלינו מפני איראן ושלא היינו שותפים לו - לעולם לא יחייב אותנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)