הקרדיט לפקיסטן, הכוח לקטאר: מי סגר את העסקה בין ארה"ב לאיראן?

מזכר ההבנות ההיסטורי להפסקת אש זמנית בין ארה"ב לאיראן, הזוכה כבר בפי חוגים דיפלומטיים לכינוי "הסכם אסלמבאד", מסמן לכאורה את נסיקתה של פקיסטן כציר תיווך מרכזי ומפתיע בזירה הבינלאומית.

הממסד בפקיסטן, שדחף בכל כוחו לארח את טקס החתימה בשטחו, נאלץ אמנם להתפשר על הבחירה בשווייץ הנייטרלית, אך ממשיך במאמציו להטביע את חותמו על דפי ההיסטוריה. אולם, מבט אל מאחורי הקלעים חושף פער מובנה בין עיצוב הנרטיב לבין המציאות בפועל. בעוד שפקיסטן שימשה כ"שליחה" הרשמית למאמצי התיווך, המנצחת על מזכר ההבנות היא קטאר.

עם פרסום ההודעה על ההסכמות בין הצדדים מיהרו מנהיגי העולם להרעיף שבחים על אסלמבאד. פקיסטן אכן הפגינה אקטיביזם דיפלומטי חסר תקדים כאשר הצליחה לתווך ולהשיג את הפסקת האש הראשונית ב־8 באפריל. בשבועות לאחר מכן היא אירחה את המפגש הבכיר ביותר בין וושינגטון לטהרן מאז 1979. מנהיגיה ניהלו מרתון דיפלומטי בין וושינגטון לטהרן כדי למנוע את קריסת הדיאלוג.

אלא שבזירה הבינלאומית אופורטוניזם ואקטיביזם דיפלומטי אינם יכולים להחליף מנופי כוח ממשיים. נראה כי לאורך הדרך פקיסטן היתה רק השליחה בין הממלכות המודרניות של מזרח ומערב, צינור להעברת מסרים האמון על פיזור אבקת אופטימיות בעוד המנצחת בפועל על האירוע כולו היתה קטאר.

לאורך הדרך הפקיסטניים הביעו מורת רוח מהבחירה האיראנית לבזר את פגישות המו"מ בבירות שונות במקום לרכזן באסלמבאד ולעטר אותה בתהילה. טהרן מצידה הבינה שפקיסטן תלויה בוושינגטון ונוטה מערבה, וראתה בקטאר ובעומאן מתווכות מהימנות יותר.

למרות שתיווך סכסוכים הוא חלק מרכזי מהאג'נדה של ממשלת קטאר ומרכיב מהותי בזהותה בזירה הבינלאומית, באופן סמלי וכצעד מחאתי היא סירבה להוביל את השיחות בין ארה"ב לאיראן בעצמה - מהלך שנועד לשלוח לאיראן מסר שהיא לא יכולה לפגוע בקטאר ואז לצפות ממנה לתווך תנאים טובים עבור טהרן.
סגירת מצר הורמוז לא הותירה לקטאר ברירה.

היא השפיעה על המדינה שמסתמכת על הנתיב הימי ליצוא גז טבע נוזלי, שאינו ניתן להובלה בצינורות קונבנציונליים. גורמים מעריכים כי קטאר איבדה כ־17% מיצוא הגז שלה בחמש השנים הקרובות.

הישג מוטל בספק

בשבועות האחרונים קטאר הגיחה כגורם קריטי, כאשר קיימה שיחות עם ארה"ב, פקיסטן, איראן ושחקנים אזוריים כמו טורקיה וסעודיה. דוחא אמנם ניסתה לשמור על פרופיל נמוך, אלא שמתחת לפני השטח קטאר היא המנוע האמיתי והגורם הבלעדי שמסוגל לגשר על הפערים המהותיים בין טהרן לוושינגטון.

לדוחא יש היסטוריה וניסיון מצטבר בתיווך אמריקני ואיראני, כמו גם הבנה עמוקה של הארכיטקטורה הביטחונית במפרץ הפרסי - נכסים שאינם עומדים לרשותה של אסלמבאד. לקטאר היה המינוף משני הצדדים, והמיצוב הזה הוא גם שסייע לה לקבל הקלות לאורך המלחמה. במסגרת המאמצים לפתוח ערוץ הידברות ישיר מול טהרן נוצר לפני כחודש גם הסדר פיננסי וימי בין קטאר לאיראן שבמסגרתו שולמו מיליארדי דולרים לטהרן בתמורה למעבר חופשי של מכליות ואוניות קטאריות במצר הורמוז.

העובדה שרגע לפני טקס החתימה בג'נבה ינחתו הצדדים בדוחא לפגישות ההכנה המכריעות מחדדת את השורה התחתונה - הקרדיט הוענק לאסלמבאד, אך מפתחות עיצוב המציאות נותרו בידיה של קטאר.

אך ההישג הדיפלומטי עדיין נותר מוטל בספק. מזכר ההבנות עתיד להיזכר כהסכם שהגביר את תחושת חוסר הביטחון בקרב מדינות האזור, האיץ מרוץ חימוש קטלני וערער את היציבות העולמית, ושמה של אסלמבאד יתנוסס על ההישג הטראגי הזה.

הכותבת היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, יועצת לחברות ביטחוניות וחוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)