נשיא פורץ דרך: טראמפ רואה את ארה"ב תחילה - ודבר לא יעצור אותו

"בן 80 לגבורות" אמרו חכמים, והאמת היא שאין תיאור הולם יותר לאופיו ולמהלכיו של דונלד בן פרד, כפי שאוהבים לכנות בעולם היהודי את נשיא ארה"ב.

האיש שחוגג היום 80 מנהל חיים בקצב של בן 18, מקרין עוצמה אישית ופוליטית בלתי נדלית, ובעיקר נוקט צעדי מדיניות פורצי דרך. העובדה ששרד כמה וכמה ניסיונות חיסול, ובפרט ההתאוששות שלו מההתנקשות בבאטלר בימים אלה לפני כשנתיים, בהחלט מצדיקות להצמיד לו את תכונת הגבורה.

ההגדרה המילונית של המונח היא "אומץ לב, נחישות ועוצמה, הבאים לידי ביטוי בעמידה מול סכנה, התמודדות עם אתגרים קשים או פעולה למען מטרה נעלה למרות הפחד". כל אחד מהתיאורים האלה קולע לדרכו של הנשיא, שבאמת לא מפחד.

בניגוד משווע לפוליטיקאים מקצועיים ולנשיאים אחרים, טראמפ פשוט עושה את מה הוא שמאמין שנכון, בלי לשקול אם זה טוב ובלי לדפוק חשבון. כלומר, ברור שהוא מעריך מראש סיכויי הצלחה וכישלון, ואינו קמיקזה פוליטי, אבל כשיש מהלך שבסמכותו להוביל, ושלדעתו טוב לאמריקה - הוא פשוט יעשה, בלי לתת לשום דבר לעצור אותו.

הגישה הזו, שבאה עם עוצמה שלא נראתה כמותה בוושינגטון כבר עשרות שנים, מדהימה את הממסד שם. כי שימו בצד את השפה של טראמפ, את האופי שלו, את הציוצים האינסופיים ברשת החברתית שהקים לעצמו ואת הפטפטת הבלתי נגמרת עם העיתונאים - כמה נשיאים לפניו ביצעו 200 צעדים ביום הראשון לתפקיד? התשובה היא אפס.

הזרים לארה"ב השקעות ענק

אובמה, לשם השוואה, חתם על שני צווים, שאחד מהם לא מומש. ביידן חתם על תשעה, שעסקו בעיקר במגפת הקורונה. כלומר, לא היה נשיא כזה, וספק אם יהיה. קשה מאוד לדעת אם מי מיורשיו יאמצו את סגנונו הייחודי. ברור שלגישה שלו יש גם חסרונות, כמו ערעור האיזונים והבלמים בין זרועות השלטון. ועדיין, טראמפ נותן לאמריקה את כל כולו, ויש כל הסיבות לחשוב שהוא מעלה אותה על המסלול הנכון.

בין השאר, טראמפ הוריד לאפס את ההגירה הבלתי חוקית, ועימה את מגפת הפנטניל. הוא הזרים לארה"ב השקעות עתק, הפך אותה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, העצים את כוחה לפחות ביבשת אמריקה וכנראה בכל העולם, הזניק את מעמדה בתחום הבינה המלאכותית, קיצץ מיליארדים מהממשל המנופח, הפחית את הפשיעה בערים מרכזיות, החזיר את ערכי המשפחתיות והפסיק את הטרלול המגדרי - וגם הכריח את כל מדינות העולם לעדכן את המדיניות שלהן בהתאם לתפיסות שלו. רבים מאוד מהמנהיגים, בפרט אלה שחולקים עליו, התקשו לעכל את השינויים. הקצב שלו מכניס את כל העולם לתזזית. אותו, כמובן, זה לא עוצר.

המזל הגדול של ישראל הוא שטראמפ מחבב אותה. מאוד. אולי בגלל אותה קרבה בין אביו המנוח לבין הקהילה היהודית, הנשיא נוהג לדבר על אמריקה ועל ישראל בגוף ראשון רבים. "הורדנו לאיראן את הגרעין", התבטא לא פעם, משל ישראל וארה"ב היו מדינה אחת.

מבחינתנו, הגישה הזו היא זכות גדולה. כי לא היה נשיא שקידם את ישראל ואת האינטרסים שלה בשתי הכהונות שלו - רשימת המהלכים גלויה וידועה - כמו דונלד ג'יי טראמפ, ואפשר רק להתפלל שיהיו לנו כל הסיבות שבעולם לקוות שאלוהים יברך אותו בהמשך בהצלחה, בעוצמות ובבריאות טובה, לטובתו ולטובת משפחתו, ולמען העולם, אמריקה וישראל.