ההצהרה של סגן הנשיא האמריקני ואנס לגבי מידת שביעות הרצון של ישראל מההסכם המתגבש מלמדת על פער האינטרסים היסודי בשאלה האיראנית: ארה"ב ממוקדת במניעת הצטיידות איראן בגרעין, ואילו לישראל מטרות נוספות - ובמרכזן הפלת המשטר וריסוק יכולות הטילים שלו. זהו פער שאפשר להבין, לנוכח ריחוקה הגיאוגרפי של ארה"ב מהמזרח התיכון ובעיותיה הגלובליות האחרות.
גם בלבנון מתחדדים פערי האינטרסים: בשעה שארה"ב רואה במדינה מורסה שמעיקה על מאמציה להגיע להפסקת אש עם איראן - ישראל רואה בחיזבאללה, ובצדק, בעיה אסטרטגית מרכזית. ארה"ב כבר הראתה את נכונותה "להרגיע" את הזירה הלבנונית כדי לקדם את ההסכם מול איראן, חרף ההשלכות הברורות.
אם כך, ישראל מצויה במלכוד 22: כדי להגשים את יעדיה האסטרטגיים מול איראן ולבנון היא זקוקה לארה"ב - אבל זו לא בהכרח חולקת את אותם היעדים. קידום היעדים באופן עצמאי יצמצם מאוד את הסבירות להצלחה ויגדיל את הסיכויים להעמקת המתחים. אז מה עושים?
הדבר החשוב ביותר הוא לנהל את המחלוקת מתוך ראייה מפוכחת של חשיבותם של היחסים. השותפות האסטרטגית עם ארה"ב היא נדבך יסוד בביטחון הלאומי של ישראל, ולמענה נכון גם להתפשר כשצריך. מצד שני, ישראל חייבת למצוא את האיזון בין שמירה על בעלת הברית החשובה ביותר לבין שמירה על עצמאותה בסוגיות הנוגעות ללב ביטחונה.
בסוגיית הגרעין יש הזדמנות: לטראמפ יש מחויבות לכך שאיראן לא תצטייד בנשק גרעיני, והשיח צריך להתמקד בצעדים המהווים תנאי הכרחי לכך - ובראשם הוצאת האורניום המועשר מאיראן. זהו ככל הנראה הנשיא המחויב ביותר לעניין, וספק אם נשיא אחר - רפובליקני או דמוקרטי - יוכל או ירצה לחתום על הסכם טוב יותר. ללא הסכם, איראן תיוותר עם מלאי אורניום מועשר ומוטיבציית שיא להצטייד בפצצת גרעין. החלופה ההסכמית אינה מושלמת - אבל היא הרע במיעוטו.
במקביל, ישראל יכולה וצריכה לצמצם את הפערים סביב הסוגיה הלבנונית. שתי המדינות יכולות לקדם ביחד כלים דיפלומטיים, כלכליים ותודעתיים, שיאפשרו לייבש את מנגנוני הסיוע האיראניים לחיזבאללה. לצד זאת, ישראל חייבת לעמוד על הזכות לפעול בכל לבנון נגד תשתיות חיזבאללה, כל עוד הארגון ממשיך להפר את ריבונותה. זהו אינטרס אמריקני ממש כשם שהוא אינטרס ישראלי.
ללא הסכם, איראן תיוותר עם מלאי אורניום מועשר ומוטיבציית שיא להצטייד בפצצת גרעין. החלופה ההסכמית היא הרע במיעוטו
בסוגיית הפלת המשטר והטילים, ישראל צריכה להתגמש. את המאמץ יש למקד בשיתופי פעולה "רכים", מתחת לסף העימות הישיר עם איראן שבו ארה"ב אינה מעוניינת. לצד זאת, המלכוד מול ארה"ב מגלם לישראל הזדמנות באזור - מרחב משמעותי להעמקת שיתופי פעולה עם מדינות המפרץ, שרבות מהן מוטרדות מאי־פעם מהתוקפנות האיראנית שבאה לידי ביטוי במערכה האחרונה.
אי אפשר ולא צריך להסכים על הכל. על ישראל להתמקד ברתימת ארה"ב לשתי הסוגיות החשובות ביותר. את יעדיה האחרים היא תצטרך לקדם במסילות אחרות, בקצב אחר - וייתכן שגם עם שותפים אחרים.
הכותב הוא לשעבר ראש זירת חיזבאללה באמ"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו