טראמפ רוצה לסגור עסקה - אבל ישראל עלולה לשלם את המחיר

המטוטלת הטראמפית המשיכה לנוע בתזזיתיות גם במהלך החג בין חידוש המלחמה עם איראן להסכם עימה. טראמפ עצמו, בפטפטת האינסופית שלו, נתן ביטוי לתנודתיות הזאת, שהותירה את כלל המשתתפים בציפיה דרוכה להכרעתו. אמש (שישי), נדמה היה שהמחוג קרוב יותר להסכם, בעקבות מסע דילוגים שערכו המתווכים מפקיסטן וכן בלחצם של מקורבי הנשיא שלא מסתירים את הסתייגותם מחידוש המערכה.

פרטי ההסכם המתגבש טרם פורסמו. העולם עוקב בעיקר אחר עתידו של השיט במצר הורמוז, אבל בישראל מודאגים בעיקר מסוגיית הגרעין. בכמה פרסומים בסוף השבוע נטען כי בעוד עניין השיט יוסדר מלכתחילה, עניין הגרעין יידון בהמשך. זה מתכון רע לצרות גדולות: איראן היא נושאת ונותנת טובה מארצות-הברית, וסבלנותה גדולה בהרבה מזאת של טראמפ וצוותו.

אם תצלח את המערכה כשהיא אוחזת ביכולת גרעינית משמעותית - בוודאי תחת משטר קיצוני ששרד - זה יהיה כישלון מהדהד ומסוכן, שגם עלול לסלול את הדרך להפיכתה של איראן למעצמה גרעינית בעתיד.

כוננות לאפשרות שהשיחות יקרסו

בישראל אמנם משמרים עדיין כוננות לאפשרות שהשיחות יקרסו והלחימה תתחדש, אבל ההערכה הרווחת היא שהסיכויים לכך, שנראו משמעותיים מאוד באמצע השבוע שעבר, קטנו מאוד. הכוננות הזאת, שגם היא היתה בשיאה באמצע השבוע, ירדה במקצת במהלך החג, אבל תישמר עד שטראמפ יכה בגונג.

אם להאמין לפרסומים בתקשורת הערבית זה עשוי לקרות עוד השבוע, כדי לאפשר לטראמפ להתפנות לחלוטין לעניינים אחרים, ובראשם המונדיאל בצפון אמריקה שיחל בעוד 18 ימים. טראמפ אמנם אמר שאינו כבול לדד-ליין כלשהו, אולם קשה לראות אותו מוצא נימוק ראוי לחדש את הלחימה בעתיד.

מצב הדברים הזה מחייב את ישראל להיאבק כעת על תוכנו של ההסכם. אם בראשית הדרך היא כיוונה לארבעה סעיפים עיקריים - הפלת המשטר, תכנית הגרעין, תכנית הטילים והסיוע לפרוקסי - כעת עליה למקד את מאמציה בגרעין, שהיה גם העילה לפתיחת המערכה (הנוכחית, וגם קודמתה).

המינימום שייחשב להישג הוא הוצאת כל האורניום המועשר מאיראן, והרחקתה מהעשרה לשנים רבות. זה אמנם ייראה כמו העתק-הדבק של הסכם הגרעין של אובמה מ-2015, אבל נדמה שטראמפ ונתניהו - שהובילו את הפרישה מההסכם ההוא - יתקשו כעת להשיג הרבה יותר מזה.

עניין חשוב נוסף - לבנון

עניין נוסף שמחייב תשומת לב הוא לבנון. איראן כבר הבהירה כי היא דורשת שגם המלחמה בלבנון תסתיים, ושצה"ל ייסוג מדרום לבנון. ישראל מתנגדת לכך, ומעוניינת בשימור חופש פעולה מלא במלחמתה נגד חיזבאללה. טראמפ - שמעוניין בהסכם שיאפשר לו להסיר את איראן מסדר יומו - עשוי לדרוש מישראל לוותר, מה שיהיה בשורה רעה מאוד ליישובי הצפון, וגם ללבנון, ובשורה טובה מאוד לחיזבאללה שיוכל להאיץ את מאמציו להשתקם.

כשהיה באופוזיציה אמר נתניהו כי ראש ממשלה בישראל נבחן בדבר אחד ויחיד: ביכולתו לומר לנשיא ארצות-הברית לא. דבריו של טראמפ בשבוע שעבר כי "נתניהו יעשה כל מה שאגיד לו" מעמידים באור נלעג את הדברים ההם של נתניהו, וחובת ההוכחה כעת היא עליו: אם איראן תצא כשהגרעין בידה, ואם חיזבאללה יקבל חסינות, יתברר סופית כי ביטחון ישראל הופקע מידיה.

בינתיים, ובמקום לאחד את השורות מול האתגרים העצומים שניצבים בפני ישראל, עסוק נתניהו בהעמקת הקיטוב הפנימי. הסרטון המבחיל שפרסם ערב החג היה שלב נוסף בניגוח המכוון של ראשי האזרחים אלה באלה, כשברקע מהדהדים עדיין דבריה של השרה מאי גולן על הכלבים שמחתן הרב גלעד קריב - היהודים הרפורמים, שעליהם נמנית מרבית יהדות אמריקה. למגנים את השרה הצטרף גם השגריר בוושינגטון, יחיאל לייטר, שרק כמה ימים קודם לכן כינה את הארגון היהודי ג'יי-סטריט - "סרטן".

ולתוך החד-גדיא הזה נשפכו להם נזקי הביקור המתוקשר של השר בן-גביר אצל עצורי המשט האחרון, והנזקים המעמיקים של המשך העיסוק בחוק ההשתמטות מגיוס, ומאמצי החקיקה נגד מערכת המשפט והתקשורת. הבולמוס הזה, שצפוי להעמיק ככל שיתקרבו הפריימריס והבחירות, מאיים על ישראל לא פחות משלל החזיתות שהיא מתקשה לסגור כבר כמעט 1000 ימים.