נתניהו לא משחק במגרש הפוליטי - הוא בנה אותו

עזבו חסד, אפילו יום אחד של הגינותבנימין נתניהולא קיבל מאז נשא עיניו למשרת ראש ממשלת ישראל.

מה לא אמרו עליו. שהוא מנצל את מות אחיו הגיבור, שהוא סוכן CIA, שהוא זורע פאניקה, שהוא רצח אתרביןועוד ועוד. יריביו הפוליטיים והתקשורתיים הבינו כנראה לפני 30 שנה שלפניהם פוליטיקאי ברמה אחרת. לכן הורידו נגדו את הכפפות.

"אחד מול כולם"

בתגובת נגד, החוויה שהתגבשה מאז ולתמיד אצל נתניהו, ככל שאפשר לשפוט את נפשו המורכבת, היא "אחד גדול מול כל השמאל". כלומר בראייתו הבלתי ניתנת לערעור שהוא ורק הוא יציל את עם ישראל, בכוחו לעמוד לבד מול הממשלים האמריקנים שמכשילים אותו. מולבכירי הליכודשרוצים להחליפו. מול מחנה השמאל שלטעמו מסכן את ישראל. ומול אינספור העיתונאים שעוינים אותו.

זה הסיפור שנתניהו מספר קודם כל לעצמו. אחת מסגולותיו הייחודיות, והוא ניחן בלא מעט כאלה, היא היכולת לשכנע אחרים במה שהוא מאמין, בין אם האמונה מבוססת ומוצדקת ובין אם לאו. אגב, כשאומרים "אחד גדול", הכוונה במלא מובנן של שתי מילים אלה.

בינו לבינו נתניהו באמת חושב שיוכל להסתדר לבד. אפילו בלי מזכירות או נהגים. גם אנשיו יודעים ואומרים זאת. הוא כמעט לא לוקח ללב אתהשינויים הפרסונלייםבסביבתו. למעשה הוא בכלל לא לוקח ללב.

כבר הייתי במצבים שאנשים צעקו עליו, פשוטו כמשמעו. כל אדם אחר, ובטח ראש ממשלה, היה מגיב ב'אתה לא תדבר אליי ככה'. לא נתניהו. הוא פשוט השיב לצועק (עיתונאי שאיבד את זה באחד התדרוכים), תשובה עניינית. זה האיש, לטוב ולמוטב.

דרגה אחת מעל

וכך, אל מול עשרות שנים, מאות כותרות ואלפי פושים שמספידים אותו, בראיה הסובייקטיבית שלו, "שום דבר לא השתנה", כל עוד הוא נכנס עוד בוקר ללשכת ראש הממשלה. ככה הוא חי. ללהט הבוער בו מצטרפות שורה של תכונות ויכולות שמציבות אותו לפחות בדרגה אחת מעל יריביו.

אינטליגנציה גבוהה, רוחב דעת, כריזמה, כושר ביטוי (שאמנם נחלש קצת בשנים האחרונות), יכולת לסחוף המונים, קור רוח, תיאטרליות לא מבוטלת, כוח רצון עז וקצב עבודה בלתי נתפס. גם בגילו הנוכחי, אין יום, אין לילה, ולפעמים אין תאריך. יש משימה ואליה צריך לשעבד את כל כוחות.

כאשר משימת העל היא המשך האחיזה בהגה. הוא ואנשיו יגידו שהשליחות מניעה אותו. מבקריו יטענו שהתשוקה לשלטון היא הדחף. בין שתי התפיסות האלה אודותיו מתחלק הציבור בישראל.

כך או אך, האמצעי שמאפשר להגשים את המטרה הם חושים פוליטיים מחודדים במיוחד. בלעדיהם, הוא לא היה שורד כל כך הרבה שנים. אינסטינקטים אלו כוללים את הרגעים שהציבור לא מכיר. למשל כאשר נתניהו משרטט ל"שותפיו לדרך" את גבולות הגזרה, או מוריד את הגיליוטינה על מי שחתרו נגדו. המעמדים המקפיאים הללו נשארים בין ארבע עיניים בלבד. גם הם חלק מסוד כוחו.

הספיד את מספידיו

עם היכולות האלה הוא לא רק שורד בצמרת כבר 30 שנה אלא הספיד את מספידיו, והפך לראש הממשלה שמכהן פה הכי הרבה הזמן. תוצאה כזו איש לא דמיין בתחילת הדרך. והוא מצליח בכך, כי למרות כל מה שקרה במשמרת הארוכה שלו, ובפרט בטבח 7 באוקטובר, נתניהו הוא עדיין המנהיג הפופולרי ביותר בישראל. זו עובדה שאי אפשר להתכחש אליה.

אני זוכר את הפעם הראשונה שהוא הגיע לשוק הפשפשים בתל אביב. המונים נהרו לכיוונו כבמטה קסם, לוחשים את שמו מפה לאוזן. כבר אז, בעת שהתקשורת גימדה אותו ערב בחירות 1996 מול שמעון פרס, שמו כבר נישא באופן בלתי מוסבר כדמות משיחית. איך ולמה? זהו סוד הסימביוזה הבלתי מוסברת שבין מנהיג למונהגיו. שהרי בטח במבט לאחור יש סיבות טובות להמוני עמך בית ישראל לכעוס על נתניהו.

כמעט ואין הבטחה שלא הפר, ובראשן השמירה על ביטחון ישראל. כמעט ואין עמדה שלא הפך, כמו בנוגע למנסור עבאס. כמעט ואין אכזבה שלא אכזב, כמו כאשר לתעסוקת החרדים וגיוסם. והנה למרות כל אלה, הוא עדיין המנהיג האהוד ביותר בישראל. ביום גרוע, יש 20 מנדטים שיצביעו עבורו באש ובמים. אף פוליטיקאי אחר לא נהנה מתמיכה אישית שמתקרבת למימדים כאלה.

מדוע? אולי מפני שרוב המצביעים מוצאים את החלופות כגרועות יותר. כלומר, הם יודעים שנתניהו לא מנהל טוב, שאמינות היא לא בדיוק התכונה הבולטת שלו, שאשתו מתערבת, שהוא אחראי לטבח אך מתכחש לכך, וכן הלאה. אבל בחישוב הכולל של סך סדרי העדיפויות של רוב הישראלים, המכלול שהוא והגוש שלו מציעים, היה עדיף בעיני רוב הבוחרים על זה של סך יריביו. או כך לפחות היו פני הדברים רוב הפעמים ב-17 השנים האחרונות.

כי בסוף, הוא אכן מסמס את תהליך אוסלו וסיכל מדינה פלסטינית, שמר על האופי היהודי של ישראל אל מול תזת מדינת כל אזרחיה, והביא את הכלכלה והטכנולוגיה לשגשוג שלא היה כמוהו. בצד העיוורון שלו מול לפיתת המוות האיראנית, שרק בנס ניצלנו ממנה, ישנם גם ההישגים האלה. זוהי מורשת נתניהו.

האם "הקוסם" יצליח שוב? האם כשהגוש שלו מתפרק, כשסרב לחקור את הטבח, כשרבים מבכירי הליכוד עזבו, כשכל כך הרבה קרבות מאחוריו וכשרק בא טראמפ לעזרתו, הוא יזכה להרכיב ממשלה פעם נוספת? כשיהיה בן 77 בסתיו הקרוב, נדע את התשובה.