מהלך מדיני עדיף ממלחמה ללא תוחלת בלבנון

עצם קיומם של מפגשים ישירים בין שגרירי ישראל ולבנון הוא מאורע רב משמעות בפני עצמו - אבל תוצאות דרמטיות, ככל הידוע, לא היו. ישראל רוצה שלבנון תילחם בחיזבאללה, אך היא אינה מסוגלת לכך. לבנון רוצה שאנחנו ניסוג משטחה, אך החשש בירושלים הוא מההשלכות הביטחוניות.

במבוי הסתום הזה נראה שדווקא ישראל היא זו שצריכה לכלכל מחדש את צעדיה. שכן כל בר־דעת מבין שנשיא לבנון מישל עאון לא יכול ללכת רחוק יותר לכיוון ירושלים מכפי שעשה עד כה. כבר עכשיו הוא מסתכן לא רק בכיסאו אלא בחייו, והיו קודמים לו שאכן נרצחו.

באופן דומה, ואולי לא נעים להודות, אבל גם לישראל לא נשארו יותר מדי קלפים צבאיים בכיס. קודם כל, כי טראמפ לא מאפשר לנו לפעול באופן עוצמתי יותר. שנית, אפילו אם הנשיא האמריקני היה מסכים, ספק מה צה"ל יכול לעשות שלא עשה עד כה. כי יש לומר בכנות - אפילו אם ישראל תכבוש את כל לבנון ותשמיד את כל תשתיות המדינה (הצעה אווילית שרק תחליש את הממשלה הלבנונית הכי נורמלית שהיתה בביירות זה עידנים), לא יהיה בכוחם של צעדים אלה כדי להשמיד את אחרוני רחפני הנפץ או את הרקטה שיש לחיזבאללה.

כואב אולי להכיר בכך, אך עם כל הכבוד לצה"ל - ויש כבוד - אפילו את חמאס בעזה הוא לא חיסל. הוסיפו לכך את מצב כוח האדם בצבא, את כל החזיתות הפתוחות ואת התיק האיראני המרכזי שעדיין לא סגור - אין שום היגיון בפתיחת מערכה מלאה מול לבנון. מה גם שהיא לא תפתור את הבעיה, כי פשוט אי אפשר למצוא את הרחפן האחרון.

אז מה עושים?

במציאות שנוצרה הגיוני הרבה יותר שישראל תקדם את מצבה דווקא באמצעות מנופים מדיניים. כלומר, תיעתר לחלק מהבקשות של לבנון. זו בתמורה תחמם עוד יותר ובפומבי, את קשריה עם ישראל. למשל, ישראל תסיג את הכוחות שהציבה מצפון לליטני, או תאפשר לתושבי אחד הכפרים לחזור לביתם, אחרי שיהיה ברור כמובן שאינם קשורים לחיזבאללה.

בתמורה לוויתורים שכאלה, למשל, נשיא לבנון ייאות לפגוש את ראש הממשלה בבית הלבן. תמונה כזו, של נתניהו, עאון וראשו המוזהב של טראמפ ביניהם, תנחית מהלומה מדינית ותדמיתית על איראן ותחזק את מעמד ישראל ושאר המדינות השפויות באזור. ערכה של תמונה כזו, גדול הרבה יותר מעוד פעולה צבאית, שבכל מקרה אינה אפשרית ושהתועלת השולית שלה מזערית כאמור.

יש בצמרת קבלת ההחלטות מי שמבינים את זה. דבריו של בכיר ישראלי שהובאו כאן לפני שלושה שבועות אודות חוסר התוחלת שבפעולה הצבאית לא קיבלו מספיק תשומת לב.

אין שום היגיון בפתיחת מערכה מלאה מול לבנון. מה גם שהיא לא תפתור את הבעיה, כי פשוט אי אפשר למצוא את הרחפן האחרון

"למעשה אין אפשרות צבאית לסכל את ירי הטילים והרקטות של הארגון. סיכולים ממוקדים ותכניות פעולה אחרות שמציע צה"ל, מחלישים את חיזבאללה. ואולם אין בהם כדי לשתק לחלוטין את השיגורים של הארגון. על מנת להשיג תוצאה זו באופן צבאי, נדרשת מתקפה הרבה יותר דרסטית, שתחייב תוספת כוח אדם עצומה לצבא שאיננה ריאלית", אמר הבכיר, ובצדק.

מאז שדברים אלו נאמרו, חיזבאללה ממשיך לירות מכל הבא היד, כאשר שום פתרון מהותי לא נראה באופק. חצי מיליון מטר רבוע של רשתות לבלימת רחפני הנפץ, הם צעד הגנתי יצירתי אך כזה שרחוק מלהיות מספק.

במקום רשת צבאית זמנית, ישראל צריכה לפרוס מגנן מדיני קבוע. המצב שנוצר מול לבנון מאפשר פריצה מדינית עם השלכות אזוריות חיוביות, כאשר המחיר הביטחוני למעשה לא קיים.

מתבקש לנצל את ההזדמנות.