מטריפולי לת"א: הדרך חזרה ל"שווייץ של המזרח התיכון"

"מביירות לירושלים" היה שם ספרו של עיתונאי "הניו יורק טיימס" תומאס פרידמן. הוא בינתיים זלג למחוזות קיצוניים, אבל שיחות השלום הישירות עם לבנון מעידות שאולי מתקרבת לה הפנטזיה לשבת לקפה על גבעות ג'וניה מעל בירת לבנון, למול הים התיכון.

לבנון, ארץ הארזים, נקראה בעבר (ואולי גם תיקרא בעתיד) "השווייץ של המזרח התיכון", והעיר ביירות - פריז של האזור. עבור ישראלים רבים מדי לבנון היא שם נרדף למלחמה - לא אחת, שתיים. אבל אולי־אולי בשינויים המתרגשים עלינו היא מי שיכולה להיות ה"בסטי" הבאה שלנו מקרב מדינות ערב.

התאומה במערב

סיבה מאוד־מאוד חשובה לכך היא שלבנון היא המדינה הערבית הכי קרובה אלינו תרבותית. במובנים רבים של פתיחות וליברליזם זו המדינה הכי קרובה למערב שיש באזור זולת ישראל. ביירות הרי משופעת מקומות בילוי ומועדוני לילה.

בשנות ה־50 וה־60, כשהפוליטיקה נשלטה פחות או יותר על ידי הנוצרים, לבנון הפכה למדינה מתקדמת, עם שיק אירופי והשפעה מערבית חזקה, בוודאי בערי החוף וביישובים הנוצריים. פרט לכך, היא היתה למרכז הפיננסי־עסקי הגדול של מדינות ערב, בזכות קשריה המעולים באירופה ובארה"ב.

אלא שמלחמת האזרחים שפרצה ב־1975 עשתה בה שמות. אש"ף יצר מדינה בתוך מדינה, אך גורש לבסוף על ידי ישראל בלבנון הראשונה. בהמשך, חיזבאללה שקם בהדרכה ובסיוע איראניים, ומעורבותו בסוריה הבריחה את מדינות המפרץ מהשקעותיהן ותמיכתן בלבנון.

שני היבטים מעידים יותר מכל על הקרבה התרבותית. האחד, היחס לנשים: לבנון היא המדינה הערבית הכמעט יחידה, ובוודאי המובהקת ביותר, שבה ניתן לראות נשים בבגדים מערביים והתנהלות חופשית במרחב הציבורי.

חופש הביטוי

ההיבט השני הוא חופש הביטוי. בתקשורת היה לאורך שנים חשש מחיזבאללה, שלא היסס להתנקש בעיתונאים שהתנגדו לו. אבל מה שפרץ את מחסום הפחד היו מבצע הביפרים וחיסול נסראללה. כמעט כל כלי התקשורת, למעט אלה של חיזבאללה, החלו לבקר את הארגון ולהאשים אותו ולא את ישראל במצבה של לבנון.

ברשתות החברתיות כמו תמיד הביקורת נשכנית במיוחד. כך למשל, ההחלטה על גירוש השגריר הביאה להפצת סרטון המחשה עשוי AI ובו שר החוץ הלבנוני, יוסף ראג'י - הסמן האקטיבי ביותר נגד חיזבאללה - מוציא את השגריר מהשגרירות, דוחס אותו לרכב ומסלק אותו במטוס הביתה.

"קפה בביירות"

ממחיש את החופש הזה משאל רחוב טלוויזיוני ששואל על אפשרות השלום עם ישראל, לא פחות. אחת העונות מדברת על להיכנס למכונית ולנסוע בחופשיות לבלות בתל אביב. את המשאלה הזו שמעתי גם מלילה (שם בדוי), עיתונאית לבנונית אמיצה שהכרתי ברשת X לאחר שקראתי גינוי כואב וחריף שלה לטבח 7.10.

דמייני את העתיד, ביקשתי ממנה: לחזור למה שלבנון היתה ולצאת לטיול במכונית לאורך חוף הים התיכון מטריפולי ועד תל אביב. לביירות ולתל אביב יש הרי הרבה מהמשותף. "תבוא אתה לקפה ולקינוח 'ליילת ביירות'", היא הציעה. אינשאללה.