הסכם אי לוחמה – או הסכם שלום מלא? מאחורי המו"מ בין ישראל ללבנון

בפני הסכם בין ישראל ללבנון עומד מסלול מכשולים של נקודות מחלוקת. במקורות לבנוניים מצביעים על כך שבפגישה הראשונה בוושינגטון ביום שלישי, הצד הלבנוני ינסה לברר את עמדת הצד הישראלי בנוגע להפסקת אש כוללת בלחימה. כך, הם אומרים, יהיה ניתן להעריך את גורל המו"מ.

עד כה הדגישו בירושלים כי ההליך יתנהל תחת אש, דבר שבא בסתירה להצהרות בביירות. כך או אחרת, אלה הם הנושאים המרכזיים שיעסיקו את שתי המדינות.

1. פירוק הנשק של חיזבאללה: לא בטוח שהממשלה הלבנונית מסוגלת או מעוניינת לבצע את התוכנית. בביירות מעוניינים בתהליך הדרגתי שיתפרס על פני חודשים ארוכים ויאפשר לצבא הלבנוני. זאת, על מנת להימנע מעימות כולל עם ארגון הטרור, שיכול להתפתח למלחמת אזרחים. הבעיה היא שהצבא הלבנוני נכשל במשימתו באזור שמדרום לנהר הליטאני. לפי צה"ל, אלפי רקטות שוגרו מאזור זה למרות הודעת הצבא הלבנוני על שליטה מבצעית. יותר מזה, בכירים בביירות ציינו בעבר כי חסרים לצבא אלפי חיילים כדי לעמוד בכלל המשימות שלו. בירושלים כמובן היו רוצים לראות תהליך מהיר ואפקטיבי יותר מהצד הלבנוני, ואולי לבצע חלק מהעבודה בעצמם.
2. הסדרים שאחרי המלחמה: פרט לנושא הנשק הבלתי חוקי, עולה שאלה בנוגע לעתידם של מאות אלפי מפונים, רובם שיעים מדרום לבנון, ששואפים לחזור לאזורי מגוריהם. מבחינת ישראל, חלק מהאוכלוסייה הזו תומך בחיזבאללה ועלול לסייע למחבליו להסתתר באזורים הסמוכים לגבול. שאלות אחרות נוגעות למחבלי חיזבאללה שעצורים בישראל ולתהליך שיקום. בממשלת לבנון צפויים לדרוש הסכם בעניין המחבלים וסיוע כלכלי מהקהילה הבינלאומית, זאת כדי לתת מענה למבני המגורים שניזוקו במלחמה.

3. הגבול בין המדינות: לגבי הגבול הימי הושג הסכם ב-2020. לפני כ-20 שנה לבנון העלתה הסתייגויות בנוגע ל-13 נקודות לאורך הקו הכחול, שמהווה את הגבול הזמני היבשתי. השטח המצטבר של הנקודות כולל 485 אלף מ"ר. בביירות טוענים שבנקודות אלה יש סטייה מהקו המקורי של הסכם הפסקת האש ב-1949. נקודה מרכזית היא 1B בראש הנקרה. שלוש נקודות מחלוקת שכוללות שטח גדול יחסית נמצאות באזורי מטולה, כפר כילא וראמייש. בכירים לבנונים טענו בעבר כי כמעט הושגה הסכמה לגבי חלק מהנקודות.

מלבד זאת, קיימת מחלוקת לגבי משולש הגבולות בין ישראל, סוריה ולבנון. מדובר בחלק מאזור הר דב ובחלק הצפוני של הכפר העלאווי ר'ג'ר. על שטח הר דב, ישראל החילה ריבונות במסגרת חוק רמת הגולן ב-1981 ובחלק הצפוני של ר'ג'ר היא שולטת בפועל. בכל אופן, עמדת ישראל היא שאין לשטחים האלה קשר למשא ומתן עם לבנון, שכן היא השתלטה עליהם מידי סוריה. מנגד, בלבנון (ובעיקר בחיזבאללה), תובעים בעלות על השטחים וטוענים שהם צריכים לעמוד למו"מ בינה לבין סוריה.

מעבר לכך, מאז מבצע חיצי הצפון ישראל שמרה על חמש נקודות שליטה בדרום לבנון. בביירות מטבע הדברים דורשים נסיגה מנקודות אלה.

4. היקף הנורמליזציה: סוגיה אחרת שצפויה להעסיק את הצדדים, בהנחה שהתהליך ייצא לדרך, היא טיב הקשרים בין ביירות לירושלים. האם מדובר בהסכם מצומצם, שיכלול הבנות על אי לוחמה והסדר בגבול היבשתי, או שמדובר בשלום במלוא מובן המילה? כלומר, כינון יחסים רשמיים, הכרה הדדית, פתיחה של שגרירויות, יחסי כלכלה ותיירות ועוד. בלבנון קיימים קולות בולטים שמתנים הסכם שלום מלא עם ישראל בקבלת היוזמה הסעודית מ-2002. יוזמה זו כוללת הקמה של מדינה פלסטינית, נסיגה משטחי 67' ו"פתרון צודק לפליטים" ממלחמת העצמאות. כל זאת תמורת נרמול מלא של יחסי מדינת ישראל עם העולם הערבי. כך, למשל, ראש הממשלה הלבנוני נוואף סלאם ציין תנאי זה. לכן, נכון לעכשיו נראה שהאפשרות של הסכם מצומצם ריאלית יותר. מנגד, עולה השאלה האם שווה לישראל להגיע להסדר על הגבול היבשתי ואולי לבצע ויתורים, בתמורה להסכם מצומצם שעיקרו הפסקת אש.

5. הסוגיה הפלסטינית: לפי הערכות, כחצי מיליון פלסטינים חיים בלבנון, כמחצית מהם במחנות הפליטים. המחנות הפכו מזמן למעוזים של טרור, עוני ועבריינות. לכן האינטרס הלבנוני הוא להביא לפתרון הסוגיה. כך גם לצד הישראלי יש אינטרס, שכן מדובר במוקדי פעילות של השלוחה הלבנונית של חמאס. על פניו, מבחינת ישראל, מוטב יהיה שהאוכלוסייה תתאזרח בלבנון או במדינות אחרות. בירושלים כמובן דוחים את התביעה למה שמכונה "זכות השיבה" מכל וכל. בעולם הערבי, לעומת זאת, יש מי שמעוניינים לשמר את הסוגיה הזאת בתור נשק מדיני נגד ישראל.