רודפים ולא נרדפים: המהפך ההיסטורי של "שאגת הארי"

חצי שנה לפני הבחירות, מובן מאליו מדוע ראשי האופוזיציה ממהרים להציג את מבצע "שאגת הארי" ככישלון. ואולם, זמנה של הפוליטיקה עוד יגיע. בינתיים, התאריך שאנחנו, אזרחי ישראל, צריכים לשאת אליו את עינינו הוא לא זה שיהיה – אלא זה שהיה.

לפי הלוח העברי, שנתיים וחצי בדיוק אחרי שישראל עמדה על סף השמדה, עלה בידיה להפוך את השולחן. המשטר האיראני, ראש הנחש שכמעט חנק אותנו למוות, נדחק בעצמו לפינה. זה קרה בראש ובראשונה בזכות אומץ ליבם, מקצועיותם ומסירותם של חיילי צה"ל ומפקדיו. לא פחות מכך, שני מנהיגים בעלי חזון זהה וראיית עולם משותפת הבינו את תפקידם ההיסטורי ומיצו מצבאותיהם הישגים שומטי לסת.

האחד הוא דונלד טראמפ. נשיא ארה"ב למד מהטעויות של צ'מברלין מול הנאצים ושל קלינטון מול צפון קוריאה; הוא לא חיכה שאויבי אמריקה יאיימו עליה, אלא הקדים תרופה למכה. טראמפ עשה זאת הרבה בהשפעת המנהיג האחר, בנימין נתניהו.

ראש הממשלה הוא האחראי הראשון והמלא לטבח שבת שמחת תורה תשפ"ד. במשמרת שלו איראן בנתה והוציאה לפועל תוכנית השמדה שהוא והכפופים לו לא הבינו. אלא שמאז, נתניהו הפיק לקח ממדיניות ההכלה והדחיינות של עצמו. וכך, בכ"א בניסן תשפ"ו – שביעי של פסח, היום שבו לפי המסורת ניצלו בני ישראל מיד המצרים – הוא גרם לראש הנחש האיראני להרים דגל לבן.

רודפים ולא נרדפים

ההיפוך הזה הגיע בדם, יזע ודמעות של הטובים בישראלים. אם הכל יתקדם כמתוכנן, הוא יקנה לעם היושב בציון שנים רבות של שקט. נכון, השקט לא יגיע מיד: חיזבאללה עדיין יורה וחמאס עדיין בועט, אך נקודת הפתיחה של איראן נמוכה היום באופן דרמטי מזו שהייתה ב-7 באוקטובר 23' או בפברואר 26'.

כ-30,000 תקיפות של ישראל וארה"ב הותירו את רישומן. אם זה לא ניצחון מוחלט, זה ודאי היפוך מוחלט. ישראל הכתה קשות באיראן, יד ביד עם המעצמה החזקה בעולם, ואילו איראן נכנסה למגננה. זהו ניגוד משווע למצב שבו היינו בחמשת העשורים האחרונים, וזו בדיוק הפוזיציה שבה אנו אמורים להיות: רודפים ולא נרדפים, יוזמים ולא מגיבים, תוקפים ולא מותקפים.

המספרים שמדברים בעד עצמם

מי שספקן לגבי הדיווחים הישראליים, מוזמן להביט בנתונים שמסרה דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט: "השמדנו את הרוב המכריע של הטילים הבליסטיים. ארה"ב השמידה יותר מ-150 כלי שיט איראניים – לאיראן, שהייתה הכוח התת-ימי הגדול במזרח התיכון, אין כיום צוללות. חיל האוויר האיראני הפך ללא רלוונטי – מ-100 טיסות ביום לאפס מוחלט. והחשוב מכל: איראן לא תוכל להשיג נשק גרעיני".

אלו מספרים מדידים המדברים בעד עצמם. הם אולי פחותים ממה שחלק קיוו, אך הם משמעותיים. נכון, המשטר טרם נפל, אך היעד הזה מעולם לא הוגדר כוודאי. תוצר לוואי חיובי נוסף הוא מעמדה של ישראל כבעלת אחד הצבאות האפקטיביים בעולם וכבת לוויה אסטרטגית של ארה"ב – עובדה שגם מתנגדינו בוושינגטון ייאלצו להפנים.

הניצחון על הפחד

הפרי החשוב ביותר של "שאגת הארי" הוא הוכחת היכולות שלנו לעצמנו. אם בעבר התפיסה העצמית הייתה של חשש מהפעלת כוח ותלות מוחלטת באמריקה, הרי ש-40 הימים האחרונים הראו את ההפך: אנחנו מסוגלים לעשות גדולות ונפלאות בסנכרון מפעים בין כוחות היבשה לטכנולוגיה, באופן שגורם גם לאמריקנים לפתוח עיניים משתאות.

הביטחון העצמי ביכולתנו לספק ביטחון – שבירת מחסום הפחד ליזום ולתקוף למרות המחירים הכואבים – הוא הערובה החשובה ביותר לעתידנו. התנערות מהפחד הזה היא הניצחון האמיתי של "שאגת הארי".