המשטר שרד, מה עכשיו? החשש בישראל ובמדינות המפרץ לקראת המו"מ

הפסקת האש המפתיעה במידה מסויימת לא בהכרח מבשרת את סיומה של המלחמה, ולפחות בשלב זה לא מביאה את היעדים שהוכרזו בתחילתה. ועם זאת, היעדר המידע המדויק על פרטי ההסכמות שהובילו להפסקת האש, וכן הפערים בין ההודעות מגורמים שונים, מחייבים זהירות בניתוח המצב והימנעות מהכרזות על צד זה או אחר כמנצח.

נתחיל בעובדות: נשיא ארה"ב טראמפ הכריז על הפסקת האש שעתיים לפני תום האולטימטום שלו.  ההכרזה, כהרגלו של טראמפ, הייתה אופטימית בצורה מוגזמת וסיפרה על תחילת הדרך לשלום במזה"ת. בפועל, אנחנו יודעים שמדובר בהפסקת אש של שבועיים לצורך קיום המו"מ בין הצדדים.

היא כוללת הפסקת ירי על איראן, אף שמשמרות המהפכה ירו טילים אל ישראל ואל המפרץ גם אחרי שהוכרזה. איראן אמורה לפתוח את השיט בהורמוז, ולאפשר מעבר של מיכליות נפט וגז ואניות משא.

בכך נאלצה איראן לקבל את תנאי היסוד האמריקני להפסקת אש שהוכרז על ידי טראמפ באולטימטום. האמריקנים ויתרו על תנאים אחרים שלהם, ובהם המשך התקיפות על איראן והדרישות בעניין הגרעין והטילים. הנושאים הללו ונוספים אמורים להיות על שולחן המו"מ בשבועיים הקרובים, ולפי הודעות לשכת ראש הממשלה, האמריקנים הבטיחו לנו ולמפרציות כי יעמדו במו"מ על השלמת היעדים.

ארה"ב תעמוד על הדרישות בנושא הגרעין

הודעות הצדדים המעורבים כללו פערים לא קטנים. כך למשל, האיראנים טענו כי התקבלו עשר הנקודות שהציגו לאמריקנים, בפועל מדובר בנייר עמדה אמריקני שהוסכם כי יועלה בשיחות. בנוסף, לפי האמריקנים, עשר הנקודות שפורסמו בתקשורת האיראנית שונות ממה שעלה במגעים להפסקת האש. סוגיית הגרעין - שלפחות לפי ההצהרות עמדה בראש מעייניו של נשיא ארה"ב טראמפ - היא אחד הנעלמים הגדולים. לפי הצהרות קודמות של טראמפ, הפתרון הוא בקבורת האורניום המועשר, ובמניעה מאיראן לגשת אליו.

גורם אמריקני בכיר אמר לי כי ארה"ב תעמוד על הגעה לכל הדרישות, ובהן פיקוח קבוע וצמוד על האתרים שבהם נקבר האורניום המועשר, התחייבות איראנית למסור אורניום מועשר שלא נקבר, אי העשרה על אדמת איראן והתחייבות להפסקת פרוייקט הגרעין הצבאי. מצר הורמוז אמור לפי טראמפ להיפתח באופן מיידי לחופש שיט מוחלט, אבל בדיווחים שונים נאמר כי איראן ואפילו עומאן שבצד השני של המצר, יוכלו לגבות דמי מעבר. לי נאמר מפי גורם אמריקני כי אין היתר אמריקני לגביית דמי מעבר.

גם בעניין לבנון קיימים פערים בהודעות. ראש ממשלת פקיסטאן קבע כי הפסקת האש היא בכל הגזרות לרבות לבנון, לשכת נתניהו פרסמה כי לבנון לא כלולה, ותקיפות ישראליות לפנות בוקר כבר הוכיחו זאת.

מרבית יעדי המלחמה הושגו

לפני כמה ימים כתבתי ב"היום" כי גם אם המלחמה תסתיים, רוב היעדים הושגו במידה גדולה. האמירה הזו נכונה עוד יותר היום, בהיבטים המידיים שלה. כלומר, איום הטילים לא הוסר אבל צומצם במידה ניכרת. בנוסף, החשש מפני מאות טילים ביום, כפי שהיה בסיבוב הקודם, ירד לשיגורים בודדים. שיגורים אלה עדיין שיבשו במידה ניכרת את חיי היום יום בישראל ובמדינות המפרץ, וההכרה שאי אפשר יהיה למנוע לחלוטין ירי טילים מאיראן הייתה כנראה אחת מהסיבות להגעה להסכם.

איראן יוצאת מוחלשת מאוד, כלכלית וצבאית. נזקי המלחמה מוערכים בעשרות בואכה מאות מליארדי דולרים. כלכלתה מרוסקת, תעשיות שלמות נמחקו, מאות בכירים מהשליט חמינאי ומטה חוסלו, ועדיין המשטר הצליח לשרוד ויחל מיד במלאכת השיקום.

אם יצליח להביא להסכם שיכלול הסרה של העיצומים נגדו, הוא יתבסס לדורות וימשיך להיות האויב הנצחי המבקש להשמידנו. אם העיצומים לא יוסרו, הלחץ הכלכלי ישתק אותו ועשוי להביא לקריסתו. איראן מציגה את הפסקת האש כניצחון במלחמה ולא מעט כלי תקשורת ופוליטיקאים בישראל ובארה"ב קונים את ההצגה הזו, אבל על כך היו אומרים אצלנו בשכונה "עוד ניצחון כזה ואבדנו".

המפרציות מודאגות, בישראל פועלים לניתוק זירת לבנון

ארה"ב השקיעה רבות בלחימה, היא תציג מחר את הישגיה הצבאיים הרבים ותודיע על מו"מ להשגה מלאה של היעדים בסוגיות הגרעין הטילים והטרור. עם זאת, גם תדמיתו של טראמפ נפגעת כאן, לא מעט בזכות מיצוב תקשורתי מוכוון נגדו, בעיקר בשל סיפור הורמוז שהשפיע על הכלכלה האמריקנית.

ישראל מודאגת, למרות הודעות ההרגעה של לשכת ראש הממשלה. בהודעה האחרונה נאמר כי ארה"ב הבטיחה לישראל ולמפרציות שהיא מחוייבת להשגת כל מטרות המלחמה במהלך המו"מ. ישראל תמשיך במתקפות על חיזבאללה בלבנון כדי להראות את ניתוק הזירות, ובד בבד תפעל להכליל את הסרת התמיכה האירנית בארגוני הטרור ובראשם חיזבאללה, במו"מ העתיד להיפתח.

מדינות המפרץ מודאגות עוד יותר, לאורך כל הלילה קיבלתי שאלות ומסרים מוטרדים מגורמים במפרץ. גם הם קיוו כי המשטר יפול בסופו של דבר, וכי המלחמה תביא לפחות לתנאים לקריסתו. כעת החשש הוא כי הסכם עשוי לאפשר לאיראן שליטה היסטורית ותקדימית על מעבר הורמוז, והסרת עיצומים שתפתח מקורות כספיים עצומים שיחזירו את איראן להוות איום צבאי קיומי עליהן.

המו"מ, שאמור להיפתח כבר השבוע בתיווך פקיסטאני (עוד עניין לדאגה בישראל ובמפרציות), עשוי לתת מענה לשאלות ולדאגות, והמפתח גם כאן בידיים אמריקניות. אם ישכילו להתמודד עם אסטרטגיית המו"מ של איראן - שתנסה למשוך זמן ולמנוע חזרה ללחימה - ואם יביאו להשלמת ולו רוב היעדים שבשמם יצאו למלחמה.

שאלה גדולה נוספת היא כיצד ינהג טראמפ אם איראן תסרב לקבל את דרישות היסוד, וושינגטון לא משדרת מוטיבציה יתרה לשוב ללחימה.