בשנת 2016, בסוף כהונת אובמה, עברה במועצת הביטחון החלטה 2334 שהכריזה על ההתנחלויות כהפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. ארה"ב לא הטילה וטו. "התקשרתי לשגרירה סמנתה פאוור - היא לא ענתה", נזכר דני דנון בקדנציה הראשונה שלו כשגריר באו"ם.
דני דנון בדיון של מועצת הביטחון של האו"ם // United Nations Security Council
"ראש הממשלה ניסה להתקשר לנשיא אובמה - אמרו לנו שהוא בהוואי". כיום, בכהונתו השנייה כשגריר ישראל לאו"ם, המציאות שונה לחלוטין. "אנחנו נמצאים בשיא היסטורי מבחינת שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב", הוא אומר. "זו ברית איתנה שמבוססת על ערכים ועל אינטרסים - אבל אף פעם לא הגיעה למקום שאנחנו בו היום. אנחנו ממש נלחמים ביחד, חולקים מודיעין ברמות הכי גבוהות שיש, וגם בזירה הדיפלומטית - כתף אל כתף".
"כולם נזהרים"
המשמעות של הנוכחות האמריקנית במערכה מול איראן ניכרת גם במועצת הביטחון. "לארה"ב יש את העוצמות שלה, ואחת הסיבות שאנחנו לא מותקפים יותר מדי היא בגלל שארה"ב נמצאת במערכה הזאת", אומר דנון. "אם ישראל היתה לבד במערכה מול איראן, היית רואה שיח שונה לחלוטין - במועצת הביטחון, בעמדות, בדיונים, גם של מזכ"ל האו"ם. כולם נזהרים".
דנון מציין כי בשל העמדה האוהדת של הממשל האמריקני והנכונות להטיל וטו עבור ישראל, היקף ההחלטות האנטי-ישראליות שמועלות במועצת הביטחון ירד. "ארה"ב מורידה מהשולחן את ההחלטות הללו. אני מעריך את מייק וולץ, שגריר ארה"ב, על הגישה שלו, שלפעמים אומר לאנשים 'חבל על הזמן. אין פה אירוע, זה לא עובר'. גם בעצרת הכללית, למרות שההחלטות הקבועות נגד ישראל עוברות, השיח התמתן. הגיבוי של הנשיא מחלחל, והוא נותן לנו עוצמות רבות".
התיאום ההדוק בין ירושלים לוושינגטון אינו מסתכם בהצהרות. "אנחנו עובדים ברמה מאוד הדוקה בכל הרמות, מהשגריר ועד הצוות המקצועי", מסביר דנון. "זה בא לידי ביטוי בקשר אינטנסיבי לפני האירועים ובמהלכם. לפעמים הם מבקשים ממני לעלות להתקפה בנושא מסוים, ולפעמים לבקש ממני להרגיע ולא לדבר. התיאום הוא לפעמים בשקט, בהעברת מידע ובתיאום עמדות".
המפרציות מול אירופה
הדינמיקה מגיעה לידי ביטוי גם בנאומים עצמם. "אני יושב וכותב את הנאומים שלי, ומייק וולץ, יושב עם הצוות שלו - ופתאום אתה רואה שהדברים נשמעים כאילו כתבו אותם ביחד. אנחנו מדברים באותה שפה, וזה משמעותי". בדיון האחרון על ההחלטה שהובילו מדינות המפרץ נגד איראן - שנתמכה ביותר משני שלישים מחברות האו"ם - היה זה לדבריו רגע משמעותי במיוחד: "גם אני וגם וולץ תקפנו את הנציג האיראני ויצרנו מולו חזית. בסוף הדיון הוא היה בלחץ. זו רמת תיאום מאוד גבוהה".
הגיבוי האמריקני ניכר גם בזירות נוספות. בלבנון, למשל, ניסו מדינות שונות להכין תשתית להחלטת הפסקת אש בזמן שרקטות עדיין נפלו. "ארה"ב פעלה לעצור את הקו הזה ונתנה לנו גיבוי לפעולות שלנו. הם ראו שהעסק לא עובד - שהמנגנונים לא פעלו, שהצד השני לא עמד בהתחייבויותיו. עכשיו, כשפועלים, הם אמרו לנו: 'אתם צודקים, נתתם זמן, העברתם את המידע, הצד השני לא עשה - ועכשיו יש לכם גיבוי לעשות מה שצריך'. זה מאוד ייחודי".
אך לא כולם נמצאים בצד הנכון. "מדינות אירופה משמעותיות מאוד משתפות פעולה עם איראן כדי לדלל נוסחים במועצת הביטחון", אומר דנון בחריפות. "אחד השגרירים ביקש להוריד את השם 'איראן' מההחלטה - זה דבר מזעזע". לעומתן, מדינות המפרץ עוברות, לדבריו, טלטלה אמיתית: "ערב הסעודית ואיחוד האמירויות שמו בצד את כל המחלוקות שלהן ומקדמות את האינטרס המשותף. הן האמינו שהיחסים שלהן עם איראן לאורך השנים יגנו עליהן - עד הרגע האחרון. ברגע שזה קרה, הן דוחפות את המערכת להכרעה ולפעולה תקיפה".
שיתוף הפעולה עם מדינות המפרץ אינו רק בזירה הדיפלומטית. "אני פוגש גורמים שונים, גם המפרציות, ומעביר מידע טוב ובזמן אמת על מהלכים כאלה ואחרים - גם על מדינות שפועלות נגד האינטרס של ארה"ב". הוא נזהר מלהרחיב, אך מסמן כיוון: "יש רגעים לעשות ורגעים לדבר. כרגע יש עשייה אמיתית. אני חושב שיגיע הזמן לדבר על כך - גם בזירה הדיפלומטית, גם בזירת מערכות ההגנה. יש התעוררות, ואפילו נקיטת עמדות עצמאית, וזה יכול להוביל למקומות טובים".
התוצאה של כל אלה היא, לדבריו, בידוד איראני הולך וגובר. "האיראנים מרגישים מבודדים. יש להם ברית אסטרטגית עם רוסיה וסין - אבל כשמערערים את שוקי העולם, זה משפיע על כולם. ואני לא חושב שאותן שותפות שמחות על מה שאיראן עושה כרגע. הם יצרו חזית מאוד רחבה של מדינות שהם תוקפים, וזה מייצר חוסר אהדה משמעותי".
חרף היותה מעצמה, דנון מדגיש כי אין היררכיה מובהקת בין ארה"ב לישראל בממשק המדינות באו"ם. "זה מאוד משתנה. אי אפשר לומר שמישהו מוביל ומישהו מובל. צריך להבין שעם כל הכבוד לנו, ארה"ב נמצאת במקום אחד, ואנחנו במקום אחר. אבל בחברות אתה לא מודד מי יותר עשיר ומי יותר חזק".
באשר לדינמיקה מול ארה"ב בנושאים אחרים, דנון מבהיר כי חרף הסיוע האמריקני באו"ם, הממשל אינו מכתיב את המדיניות הישראלית בגוף הבינלאומי. "הם לא מצפים שניישר איתם קו מלא. כשיש דברים שמאוד חשובים להם, הם מדברים איתנו. וגם אני יכול בשיח להגיד 'זה חשוב לכם?', והם אומרים 'זה לא בנפשנו, אנחנו הולכים להצביע נגד, אך אתם תעשו מה שאתם חושבים'. השיח הזה מקל עלינו".
"לא מובן מאליו"
דנון, שעבד מול ממשלי אובמה, ביידן וטראמפ, מצייר הבחנה חדה בין הגישות. "חשובה לנו התמיכה גם של ממשל דמוקרטי וגם רפובליקני - זה חשוב אסטרטגית. אבל צריך להכיר בעובדה שבדרך כלל, עם ממשל דמוקרטי, אנחנו 'מזיעים' - צריכים לשכנע, לעבוד והווטו לא מגיע בחדווה. כשטראמפ שלח את הנציגים שלו, מבחינתם להטיל וטו עבור ישראל זה רגע שיא, זה גאווה. אחד מהרגעים הטובים בכהונה. ולכן היחס שונה, וגם הפומביות".
הוא מוסיף פרט אישי שממחיש את עומק הקשר: "השגריר וולץ היה אצלי לארוחת שבת בבית. הוא מכיר את המשפחה שלי ואני מכיר את שלו. הוא הביא לכאן את מלאניה טראמפ לדיון מיוחד וביקש ממני לבוא לברך אותה ולהצטלם איתה - הוא לא עשה את זה עם שגרירים אחרים. רואים את זה בחוץ, וזה חשוב".
"האיראנים מרגישים מבודדים. יש להם ברית אסטרטגית עם רוסיה וסין - אבל כשמערערים את שוקי העולם, זה משפיע על כולם"
ובכל זאת, על אף עומק השותפות, דנון מזהיר מפני הסתמכות יתר. "אנחנו לא יכולים לקחת את התמיכה הזאת כדבר מובן מאליו. צריך להמשיך להשקיע בכל הרבדים - גם עם המפלגה הרפובליקנית וגם עם הדמוקרטית. ראינו גם מדינות אוהדות כמו גרמניה שעשו לנו בעיות עם חימושים בזמן לחימה. צריך במקביל להמשיך לפתח יכולות עצמאיות, שיקנו לנו חירות פעולה לעתיד".
במקביל, לדבריו, עצם קיומו של הווטו האמריקני במועצת הביטחון מחייב הבנה מפוכחת של מגבלות העצמאות של ישראל בזירה הדיפלומטית. "זכות הווטו נתונה לחמש המדינות הקבועות (ארה״ב, בריטניה, צרפת, רוסיה וסין). אף אחד לא מוותר על כוח. מתוכן היום, ארה"ב היא המדינה שהכי קרובה אלינו בערכים ובעמדות".
לפי דנון, שיתוף הפעולה ההדוק בין ארה"ב לישראל יסייע גם באתגרי העתיד: "זה בהחלט משמעותי וזה גם מחזק את העמדה שלנו להמשך. הסבב הזה הוא לא האחרון, יהיו לנו עוד קרבות בעתיד, אך אנו באים מחוזקים, ומראים את עומק השותפות והיכולות שלנו".
אך למרות האתגרים, במבט קדימה הוא אופטימי. "אנחנו צריכים למנף את החברות הזאת לדברים נוספים. אחרי שנסיים את המערכה עם איראן ולבנון, אפשר יהיה לדבר על הרחבת הסכמי אברהם. זה יעד אמיתי שלנו וגם של הנשיא טראמפ - הוא מאמין בזה ודוחף את זה. ואני מאמין שזה יקרה בכהונה הזאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו