צומת היסטורי: מה באמת נמצא על השולחן | מיכה גודמן

שנים ארוכות הציבור האמריקני התייחס לישראל אחרת מהציבור האירופי. כשהם נשאלו על ידי סוקרים בצד של מי הם בסכסוך הישראלי־פלסטיני, במדינות אירופה היה רוב לתומכי הפלסטינים, בארצות הברית היה רוב לתומכי הישראלים. בשנים האחרונות הנטייה הפרו־ישראלית הלכה ודעכה עד שהגיע המהפך.

סקר של מכון גאלופ גילה שהיום יותר אמריקנים תומכים בפלסטינים מאשר בישראלים. אמריקה נהיית אירופה. ומתי סקר זה יצא? ימים ספורים לפני שפרצה המלחמה עם איראן. בחודש האחרון אנחנו צופים לתדהמת העולם בצבא הישראלי ובצבא האמריקני נלחמים יחד כבעלות ברית ומציגים שותפות חסרת תקדים של חברות אמת.

אנחנו ניצבים מול פרדוקס שקשה לעכל אותו. דווקא כשהאמריקנים מתרחקים מישראל מבחינה רגשית, הם מתקרבים אליה מבחינה אסטרטגית. הרגע הכי נמוך ביחסים שבין ישראלים לאמריקנים הוא הרגע הכי גבוה שלהם.

הפרדוקס הישראלי־אמריקני הזה, הופך את הרגע הנוכחי לצומת אסטרטגי שממנה ההיסטוריה יכולה לפנות לכיוונים מנוגדים. אם בחודשים הקרובים יתגלה שהאזרחים האמריקנים משלמים מחיר גבוה עבור המלחמה, ומצד שני פירות המלחמה יהיו מעורפלים, אז הבדלנים שצועקים בימים האלה כי ישראל הוליכה את אמריקה לפיאסקו נוסח עיראק ואפגניסטן, ייתפסו כנביאי אמת. התרחיש הזה הוא אסון ליחסים האסטרטגיים בין המדינות. אבל אם המלחמה תביא לשינוי אזורי, לסילוק איראן משולחן השחמט העולמי ולשיקום כוח ההרתעה האמריקני, אז ההימור של טראמפ על ישראל ייתפס כאחת מההחלטות המבריקות בתולדות ארה"ב; החלטה שהשיבה אותה להובלה גיאופוליטית, חידשה את היכולת שלה להרתיע את רוסיה וסין, וייצבה את הסדר העולמי. במילים אחרות: תוצאות המערכה לא רק יקבעו האם הצלחנו להביס את האויבת הכי גדולה שלנו, אלא גם האם הצלחנו להציל את הקשר עם החברה הכי טובה שלנו.

קונספירציה אמריקנית

ומתי נדע את התוצאות? כשמסתיים משחק כדורסל מייד יודעים מי ניצח, אבל כשמסתיימת מלחמה, לפעמים לוקח זמן עד שמגיעות התוצאות. ייתכן מאוד שהמלחמה תסתיים ורק כעבור כמה חודשים יקרוס המשטר. הבעיה היא שיש בחירות אמצע בארה"ב כבר בנובמבר הקרוב והן עשויות להיות מעין משאל עם על ההחלטה לצאת למלחמה. לפיכך תוצאות המלחמה תלויות לא רק באופי השינוי שיהיה באיראן, אלא גם בעיתוי שלו.

בשנת 2007 הוציאו שני חוקרים בעלי שם ספר שעורר מהומה: The Israel Lobby and U.S. Foreign Policy. ארה"ב, כך טענו, מנהלת יחסי חוץ הרסניים. היא מקריבה את האינטרסים שלה עבור האינטרסים של מדינת ישראל. ולמה היא עושה זאת? בגלל הלובי הפרו־ישראלי שמהלך אימים על זרועות השלטון בוושינגטון. הטענה הזאת נתקלה בהתנגדות בשנת 2007, אך במרוצת השנים הלך הנרטיב וכבש עוד ועוד מחוזות תודעתיים. בהתחלה הוא התפשט ברחבי השמאל האמריקני, ובשנה האחרונה הוא נשפך אל תוך הימין.

בקרב מעצבי דעת קהל קולניים כמו קנדיס אוונס וטאקר קרלסון, הטענה הזאת לא רק התקבלה אלא השתכללה והשתדרגה. ארה"ב, כך קובע קרלסון, היא פרוקסי של ישראל. איך זה יכול להיות שארה"ב הגדולה איבדה את הריבונות שלה, ולמעשה נשלטת על ידי האינטרסים של ישראל הקטנה? ובכן, ישנם כוחות נסתרים, רבי עוצמה, ששולטים בארה"ב. הרמז ברור: הכוחות האלה הם היהודים.

קונספירציה איראנית

במשך שנים רבות הנפט שבאדמת איראן נשלט על ידי הממלכה הבריטית. ב־1951 מנהיג איראני עולה, מוחמד מוסאדק, העביר החלטה שמלאימה את הנפט. איך הגיבו הבריטים? הם שכנעו את האמריקנים לצאת איתם למבצע חשאי להדחת מוסאדק ולהשבת המצב לקדמותו. כך, ב־1953 יצא לדרך בהובלת ה־CIA מבצע אייג'קס.

המבצע היה אלגנטי ומוצלח, ומוסאדק יצא מהתמונה. אך בשנים שאחרי המבצע צמחה באיראן התפיסה שמאחורי כל מה שקורה באיראן מסתתרת ארה"ב. התפיסה הזאת, שהפכה לפרנויה לאומית, היתה הדלק האנרגטי של המהפכה האסלאמית ב־1979. חומייני סחף אחריו את ההמונים כשאמר שהמרד הגדול הוא לא נגד השאה - הוא נגד אמריקה.

הנרטיב שהביא לניצחון המהפכה לא ננטש לאחר הצלחתה. חומייני, ואחריו חמינאי, המשיכו לספר לציבור שאמריקה וישראל שולטות באופן בלתי נראה בכל מה שקורה באיראן. למה אין מספיק מים? בגלל אמריקה וישראל. למה יש אינפלציה? בגלל אמריקה וישראל. במילים אחרות: גם כשהאסלאמיסטים תפסו את השלטון, הם המשיכו לטעון שהם לא בשלטון.

הנרטיב הזה הפך את כל בעיות הפנים לבעיות חוץ, והוא התשובה לשאלה שנשאלת שוב ושוב ביחס לאיראן: איך זה יכול להיות שהיא משקיעה משאבי ענק בחמאס, בחיזבאללה ובגרעין ולא בהתמודדות עם הבעיות המבניות הבוערות שבאיראן. התשובה היא, כמובן, שהמאבק באויבים השטניים של איראן לא מחליף את ההתמודדות – הוא־הוא ההתמודדות. אם ישראל היא סיבת הבעיות, אז החרבת ישראל תביא לפתרון כל הבעיות.

המלחמה הנוכחית ממקמת את ישראל בין שתי תיאוריות קונספירציה - אמריקנית ואיראנית. קרלסון אומר שכוחות נסתרים שולטים באמריקה, והרפובליקה האסלאמית אומרת שכוחות נסתרים שולטים על איראן. שניהם מסכימים: מדובר בישראל.

והיא שעמדה

התיאוריה האסלאמיסטית־איראנית מקדמת התקפה על ישראל; התיאוריה הבדלנית־אמריקנית מקדמת את הסרת ההגנה על ישראל. אפשר לומר שהאיום האסטרטגי שמולו ניצבת ישראל בימים אלו עשוי משתי התיאוריות הללו.

אנטישמיות היא לא רק שנאה, היא גם מבנה מסוים מאוד של מחשבה. "הפרוטוקולים של זקני ציון" סיפרו על מועצה נסתרת של יהודים ששולטת על התודעה של מנהיגי העולם. הוגים שונים כתבו על כך שמאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית, מלחמת העולם הראשונה ובאופן אירוני גם מלחמת העולם השנייה, מסתתרים היהודים. אנחנו עדים בימים אלה לתחייה המחודשת של תבנית המחשבה האנטישמית, בשתי גרסאות עדכניות, חומייניסטית וקרלסוניסטית. האם ההיסטוריה שלנו ממשיכה לרדוף אותנו?

אם המלחמה תסתיים בהצלחה, ההיסטוריה הצבאית האמריקנית תיכתב מחדש: ארה"ב יצאה למלחמה באפגניסטן בראש קואליציה של מדינות מתקדמות, והתרסקה; יצאה למלחמה אחרת, בעיראק, שוב עם בעלות ברית אירופיות, ושוב שקעה; ואז יצאה למלחמה עם ישראל הקטנה באיראן - והשיגה הישגים גדולים במשאבים מועטים.

ההצלחה תחזיר את הקונספירציות הקרלסוניות למקומן הטבעי, בשולי התודעה האמריקנית. אבל ההצלחה אינה מובטחת כלל.

נקלענו למערכה בין העוצמה הפיזית של ישראל לעוצמה התודעתית שמופעלת נגדה, והתוצאות יקבעו הכל. הפסד ישראלי־אמריקני ישמש דלק לקונספירציה, וניצחון ישראלי־אמריקני, שיביא לשבירת המשטר הקונספירטיבי באיראן, יעניק מהלומה לסיפור הקונספירטיבי בארה"ב.

בכל שנה בליל הסדר מזכירים יהודים לעצמם שההיסטוריה היא מחזורית ושבכל דור ודור מופיע גל טרי של אנטישמיות זועמת. ואכן, בכל דור מתפתח סיפור חדש שמשחזר את התבנית של השקר הישן, סיפור שמאשים את היהודים בכל הצרות, והסיפור ממיט אסון על היהודים. אבל ההיסטוריה שלנו לא רודפת אחרינו. משהו השתנה. בעבר כשסיפרו שהיהודים שולטים על העולם, סיפרו זאת על עם חסר כוח וחסר אונים.

כיום הסיפור הוא אותו סיפור, אבל היהודים הם לא אותם יהודים. כיום יש לנו מדינה, צבא וחיל אוויר. כיום יש לנו את האפשרות שהסיפור לא ינצח את היהודים אלא שהיהודים ינצחו את הסיפור.

חג חירות שמח.