תמונת המצב הכלכלית והצבאית באיראן מצביעה כי גם אם המלחמה תסתיים כעת, המשטר מוכה ונמצא על סף קריסה. עם זאת, המשך הלחימה - וזו אולי הסיבה להארכת האולטימטום מצד טראמפ - מקרב את איראן לקצה גבול היכולת הכלכלית והצבאית, אך לא בהכרח יביא להפלת המשטר. כך מעריך בכיר מדיני-ביטחוני, שלדבריו המצב הנוכחי של המשך כתישה, לצד אפשרות לפעולה אמריקנית וירי מוגבל מצד איראן, צפוי להימשך לפחות שבוע נוסף.
לדבריו, גם אם גורמים מתונים בממשל האיראני ינסו לקדם משא ומתן, הפערים בין הצדדים עדיין גדולים. רק אם המשטר ירגיש שהוא קרוב לקריסה, ייתכן שיסכים לוויתורים.
גורם דיפלומטי מהאזור מוסיף כי קיים פער משמעותי בין הדיווחים על המגעים לבין המציאות בפועל - וכי בדיווחים רבים יש העצמה של העמדה האיראנית, הרחוקה ממצבה האמיתי. לדבריו, איראן העבירה תשובות חלקיות ולעיתים סותרות, ככל הנראה בשל מחלוקות פנימיות בין הדרג המדיני - הנשיא פזשכיאן ושר החוץ עראקצ'י - לבין בכירי משמרות המהפכה, ובראשם אחמד ואחידי, שנחשב כיום לאיש החזק באיראן. גם יו"ר הפרלמנט קאליבף היה מעורב במגעים, והעיכוב בתשובה הרשמית נובע בעיקר מהמחלוקות הללו.
בין הדרישות שהעלתה איראן: הסרת חלק מהסנקציות כבר במהלך המו"מ, וכן פתיחה חלקית של מצרי הורמוז בתמורה להפסקת אש. דרישות אלה נדחו, אך הוסכם על מעבר מוגבל של מכליות נפט ואניות משא, בעיקר להודו ולסין. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי אף הגיע להסדר לרכישת נפט מאיראן בידיעה ובהסכמה שקטה של האמריקנים. עם זאת, לא ברור מדוע מאפשרת וושינגטון גם מעבר נפט לסין, חרף נוכחות צבאית משמעותית באזור שמאפשרת לעצור זאת.
הסבר אפשרי לכך הוא הרצון להשפיע על מחירי הנפט העולמיים, לצד צעדים נוספים שנקט ממשל טראמפ להגדלת ההיצע, כולל הקלות על יצוא מרוסיה.
במקביל, כלכלת איראן ממשיכה להיחלש. יצוא הנפט ירד מיותר משני מיליון חביות ביום לכ-1.2 מיליון, וההכנסות ירדו בהתאם - מכ-3 מיליארד דולר בינואר לכ-2 מיליארד במהלך המלחמה. מדובר בצינור החמצן הכלכלי המרכזי של המדינה, שכלכלתה כבר הייתה במשבר עמוק.
לפי דיווחים, המשטר מתמודד עם מחסור חמור במזומנים. עובדים רבים במגזר הציבורי לא קיבלו שכר, שירותי הבנקאות נפגעו, ובכספומטים אזלו המזומנים. האינפלציה זינקה לכ-120% בשנה, והמטבע המקומי איבד מערכו. הנשיא פזשכיאן אף הזהיר כי הכלכלה עלולה לקרוס בתוך שבועות.
גורם נוסף למשבר הוא הקפאת נכסים איראניים מחוץ למדינה. חלק ניכר מהכספים מוחזק בסין, אך איראן מתקשה לממשם. גם באיחוד האמירויות מוחזקים נכסים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, ולפי פרסומים - הם הוקפאו בפועל לאחר התקיפות האיראניות על מתקנים אזרחיים ונפטיים באמירויות.
יועצו המדיני של שליט האמירויות, אנואר גרגאש, הבהיר כי כל הסכם עתידי חייב לכלול פיצויים מאיראן. לדבריו, "אין מנוס מפתרון מדיני שיכלול ערבויות למניעת תקיפות ופיצויים על הפגיעה בתשתיות ואזרחים".
גרגאש הוסיף כי איראן הטעתה את שכנותיה לפני המלחמה והפגינה תוקפנות מתוכננת מראש, למרות המאמצים להימנע מעימות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו