טורקיה נהנית מהחלשת איראן, אבל גם חוששת מההתעצמות של ישראל

ערב המבצע "שאגת הארי", המצב באיראן היה בסוג של נקודת איזון אופטימלית מבחינת טורקיה.

מצד אחד, לאחר המכות הקשות שספגה טהרן מאז 7 באוקטובר וההפגנות בינואר, המשטר באיראן היה מוחלש, דבר ששירת את האינטרס הטורקי. אנקרה וטהרן הן יריבות אזוריות עם נקודות חיכוך ביניהן בקווקז, בעיראק ובסוריה, כך שאנקרה לא רוצה שכנה איראנית חזקה מדי.

מצד אחר, המשכיות שלטון האייתוללות הבטיחה יציבות מסוימת באיראן. עבור טורקיה, שטרם התאוששה לגמרי מטלטלות העשורים האחרונים בעיראק ובסוריה, מניעת כאוס במדינה שגובלת בה היתה אינטרס ביטחוני עליון.

בהקשר זה, המבצע האמריקני־ישראלי באיראן שינה את התמונה לרעה מבחינת אנקרה. טורקיה רוצה להימנע ממעורבות ישירה במערכה וחוששת להישאב לתוכה, אך שרשרת ההתגרויות האחרונות מצד איראן דוחקת אותה לפינה. שיגור הטילים לעבר השטח הטורקי ופגיעת הכטב"ם בנקודה אסטרטגית באזרבייג'ן, בעלת בריתה הקרובה ביותר, יוצרים עבור הממשלה הטורקית מציאות בלתי נוחה בעליל. אנקרה נאלצת לתמרן בזהירות בין השאיפה למנוע הסלמה, הצורך להציב קווים אדומים לטהרן, וההכרה בחולשתה בתחום ההגנה האווירית.

אך יותר מסיכונים צבאיים ישירים, טורקיה חוששת מההשלכות הפוטנציאליות של המלחמה, גם מבלי שתהיה מעורבת בה.

ראשית, פעילות כורדית באיראן - מרד ספונטני או מבצע בתמיכה אמריקנית־ישראלית - עלולה לשבש את מאמציו הנוכחיים של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להסדיר את הסוגיה הכורדית בטורקיה, ואף להצית אותה מחדש ולערער את ביטחון הפנים.

שנית, הממשלה באנקרה חוששת מגל פליטים שיגיע מאיראן בעקבות המלחמה, בעוד היא עדיין מתקשה להתמודד עם נטל הפליטים מסוריה. שלישית, עליית מחירי האנרגיה תפגע קשות בכלכלה הטורקית שכבר סובלת מאינפלציה בין הגבוהות בעולם.

מעבר לסוגיות אלו, שהשפעתן עשויה להיות מיידית, למלחמה פוטנציאל שלילי עבור טורקיה גם בטווח ארוך יותר. אתגר ראשון לארדואן הוא ניהול הקשר עם דונלד טראמפ. בשנה האחרונה הצליח הנשיא הטורקי למנף את יחסיו הקרובים עם עמיתו מוושינגטון כדי להפוך לגורם מרכזי בסוגיית עזה ולקבל גיבוי בסוריה.

המלחמה באיראן מעמידה את ארדואן במתח בין התנגדותו למערכה לבין רצונו לשמר את היחסים הטובים עם אחד ממוביליה, בזמן שהציר ירושלים־וושינגטון מתהדק. כדי ליישב מתח זה, בחרו בכירי הממשל הטורקים למקד את עיקר האשמה בישראל, מה שגם תואם את הקו שאימצו בשנתיים האחרונות. הצגת המלחמה כ"מזימה ישראלית" מאפשרת להם להחריף את הטון מבלי לשרוף, לעת עתה, את הגשרים עם הבית הלבן.

אתגר אסטרטגי

במישור האזורי, אנקרה, למרות היריבות עם טהרן, מעדיפה קונפיגורציה שבה איראן מסוגלת לרסן או לפחות להעסיק את ישראל, שהיא גם מעצמה אזורית יריבה מבחינתה. טורקיה חוששת ממצב שבו היא תישאר לבדה מול ישראל חזקה יותר, שאולי אפילו תהיה מחוברת יותר למדינות המפרץ בעקבות שיתוף פעולה מוצלח נגד איראן. על רקע מתיחות השיא בין אנקרה לירושלים והפגנת העוצמה האווירית הישראלית (מרחב שבו הצבא הטורקי נחות יחסית), עליית הגמוניה ישראלית במזרח התיכון נתפסת באנקרה כאתגר אסטרטגי.

כדי למנוע את כל ההשלכות השליליות על מדיניות הפנים, החוץ והכלכלה שלה, מטרתה העליונה של אנקרה היא הבאת המערכה לסיום מהיר ככל האפשר. עד אז, היא שומרת על ערוצים פתוחים עם שחקנים רבים, כולל איראן (ארדואן אף שלח תנחומים לעם האיראני לאחר מות חמינאי) במסגרת מה שהממשלה הטורקית מכנה "דיפלומטיית השלום", שעד כה אינה כוללת את ישראל.

עם זאת, לצד הסיכונים, המלחמה עשויה לייצר גם הזדמנויות עבור טורקיה. בראש ובראשונה, החלשת איראן תחזק את העמדה הטורקית בזירות השונות ממזרח ומדרום לה. נוסף על כך, עם ניסיונותיה לתווך בין הצדדים, ממשלת טורקיה ממצבת את עצמה כ"מבוגר האחראי" וזוכה להערכה מצד שותפות אזוריות במזרח התיכון ובאירופה. בהקשר זה, אם מדינות ערב יסיקו לאחר המלחמה כי ישראל היא הגורם המערער את יציבות האזור, טורקיה לא תחמיץ את ההזדמנות לחזק את קשריה איתן, תוך מינוף הסוגיה הפלסטינית והמצב בעזה לצורך כך.

בשורה התחתונה, המלחמה באיראן מאתגרת את ארדואן ומציבה אותו בפני דילמות מורכבות המשלבות שיקולים פנימיים, אזוריים ובינלאומיים. אולם ראוי לזכור שלאורך כהונתו הארוכה צלח הנשיא הטורקי זעזועים רבים. נוכח אי הוודאות השוררת לגבי עתיד המזרח התיכון, עוד מוקדם לקבוע אם טורקיה תימנה עם המנצחות או המפסידות של מערכה זו.

ד"ר רמי דניאל הוא מומחה ליחסי ישראל־טורקיה וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS