אחרי חיסול חמינאי: ציר הרשע האמיתי נחשף

עם הסתלקותו של השטן הגדול עלי חמינאי ו־40 בכירי מלאכי החבלה שלו, פרצו הפגנות שמחה לא רק בישראל. גולים איראנים מלוס אנג'לס ועד אירופה לא ידעו את נפשם מאושר, בעוד ב"פוקס ניוז" רקדו על הגגות. אבל לא צריך היה להיות איראני מדוכא או תומך הנשיא טראמפ כדי פשוט לשמוח, די היה להיות בן אדם. כי אחרי עשרות אלפי נרצחים באיראן בחודשיים האחרונים, אחרי כמעט 50 שנות טבח וטרור, כל אדם הגון חייב היה להיות שבע רצון.

מכה קשה ניחתה על המשטר הקנאי, החשוך, הרצחני, מדכא הנשים והאזרחים, משטר שמעדיף טילים במקום מים ואוכל לתושבים. משטר שמנסה להשתלט על המזרח התיכון וחובר לו עם יתר מוקדי הרוע בעולם כולו.

די בדרך שבה האיראנים תקפו אותנו בשנתיים האחרונות, זו שבה הם משיבים לנו עכשיו מלחמה - משגרים טילים לרצוח מתפללים בבתי כנסת, נשים בבתי מגורים, ילדים בבתי ספר. אנחנו פוגעים בבכירים ובמפקדות בפינצטה - והם שוחטים מכל הבא ליד, בכוונה. לכן התחושה הבסיסית, הטבעית, היא שפשוט נעשה צדק. עזבו חישובים, גיאו־פוליטיקה ותקוות לאיראן ומזרח תיכון חופשיים. קודם כל קרה דבר נפלא.

האם יכול היה אדם שפוי, הגון ונאור שלא לעלוץ משמחה, לא לשבח ולהלל? התגובות לחיסול חמינאי ושות' מגלות הכל. ראשונים במסדר האופל הם השותפים והנתמכים של המפלצת האיראנית - ראשי חיזבאללה, חמאס והחות'ים. זעקות השבר והגינוי שלהם היו מובנות וצפויות. אותו הדבר לגבי הדיקטטורים השותפים, חברים עמיתים בציר הרשע המעשי - פוטין וארדואן. אבל יתר האבלים והמתנגדים חשפו את החוליות הסמויות והמסוכנות הרבה יותר בציר. מי שאפשרו ונרמלו את מסע הטבח והדיכוי של האייתוללות זה כמעט 50 שנה.

זה החל בטאקר קרלסון שהביע התנגדות וזעזוע, שהאנטישמיות האובססיבית שלו דחפה אותו מזמן לזרועות השטן; המשיך בחברות קונגרס מהשמאל הפרו־טרוריסטי, כמו אילהאן עומר שיצאה מכליה; והגיע לשותף הטבעי, השייח' זוהרן ממדאני, ראש העיר האסלאמו־קומוניסטי של ניו יורק. בעיניו זו "מלחמה אגרסיבית בלתי חוקית להריגת אזרחים והפצצת ערים", מלחמה נגד השלום.

גם צמרת האו"ם חשפה שוב את מהותה, בגינויו של המזכ"ל אנטוניו גוטרש. אבל החוליה המהממת והמסוכנת ביותר נחשפה בתגובות של מנהיגים דמוקרטים בולטים בארה"ב. בלטה למשל קמלה האריס, לשעבר סגנית נשיא ומועמדת לנשיאות, שהאשימה את טראמפ בגרירת הציבור האמריקני למלחמה בלתי חוקית שנועדה להחליף את השלטון באיראן.

לצידה, בן רודס, יד ימינו של הנשיא לשעבר אובמה ואחד מאדריכלי הסכם הגרעין המופלא, שהאשים כי מדובר במהלך פסול שיגרום סבל לאנשים מכל הצדדים. התקפות דומות נרשמו מצידו של יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט בבריטניה ומעוד גורמים מרכזיים במפלגת השלטון הבריטית הלייבור.

מדהימים ומאכזבים מכל היו הניסיונות של צמרת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב לעצור את ההתקפה באמצעים פרלמנטריים. למעט הסנאטור ג'ון פטרמן ועוד צדיקים בודדים, רבים מהדמוקרטים נחלצו לעצור את המתקפה ולהציל את המפלצות מטהרן.

בגידת האינטלקטואלים

כך, מבחן התגובות להתקפה באיראן הפך נייר לקמוס בסיסי שהאיר את החוליות הסמויות של ציר הרשע, אלו שאפשרו את העוול והדיכוי העולמי זה עשרות שנים. אותם מנהיגים, אינטלקטואלים ועיתונאים שנשאו את דגלי ההומניות, הקדמה והשלום, אבל הכינו את המצע הנדרש למסעות הרצח, הדיכוי, העוול והצביעות.

עכשיו אפשר להבחין בכל איבריה של המפלצת הבינלאומית, שהולכת ונחשפת מאז 7 באוקטובר. מפלצת שבקעה מחיבור תהליכים ורעיונות שהתערבבו במהלך 50 השנים האחרונות. רעיונות שמקננים בטרקלינים הבינלאומיים והאקדמיים המכובדים והנחשבים ביותר. עכשיו ברור גם באיזו מידה כוללת המפלצת את מוסדות האו"ם, מהמליאה ועד מה שמכונה מועצת זכויות האדם ובתי הדין של האג.

גופים שמובלים בידי אנטישמים בוטים, לצד מי שמאשימים בכל הרע שביקום את העולם הנאור, כפי שהתעצב מאז תחילת עידן התבונה במאה ה־18. יחד הם חותרים בשיטתיות להרוס את עולם הערכים שלנו עד היסוד, תוך שימוש בטיעונים של נאורות וקדמה.

החדשות הטובות הן שחשיפת כל מרכיבי ציר הרשע מספקת בהירות מושגית, שחשובה כדי להבדיל את הטוב מהרע ולנקוט את הדרך הנכונה. כי חשוב במיוחד לדעת מי מנרמל ושומר על הטרור והעוול העולמי ולפעול נגדו בהתאם.