לא עוד "יום קרב": המהלך הגדול של טראמפ ונתניהו

המבצע המשולב האמריקני־ישראלי, שיצא אתמול לדרך תחת השם "שאגת הארי", אינו עוד "יום קרב" או סבב לחימה מוגבל. מדובר ברעידת אדמה אסטרטגית שנועדה לשנות את פני המזרח התיכון מהיסוד. זהו מהלך רחב היקף, המכוון ישירות לליבת הקיום של הרפובליקה האסלאמית, במטרה להוכיח שהפעם חוקי המשחק השתנו.

ההחלטה לפתוח במהלך "עריפה" מסיבי נגד צמרת המשטר, ובראשו המנהיג העליון, היא הצהרת כוונות שאין ממנה דרך חזרה. המטרה ברורה: שיתוק מוחלט של יכולת הניהול והפיקוד האיראנית. זאת, במקביל לתקיפות שנועדו לשחיקה שיטתית של יכולות ההגנה האווירית ומערכי הגרעין והטילים.

המסר שעלה מנאומיהם של הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו היה חד כסכין: המערכה אינה נגד העם הפרסי, אלא נגד "ראש הנחש" - הנהגה שאיבדה כל לגיטימציה מבית ומחוץ.

שרף את הגשרים

בנאומו, טראמפ שרף למעשה את כל הגשרים למשא ומתן. הוא לא הציב אולטימטום או הזכיר "עסקה חדשה" ולא קרא לדיאלוג תחת אש.

במקום זאת, הוא פנה ישירות לאזרחי איראן והכריז כי "שעת החירות הגיעה". מבחינתו, היעד המרכזי, לאחר שחיקת היכולות, הוא להכשיר את הקרקע לשינוי משטר ממשי, הגם שברור כי בראייתו, הרגל המסיימת צריכה להתבצע על ידי הציבור האיראני.

נתניהו חיזק קו זה והגדיר את המבצע כהסרה סופית של האיום הקיומי מעל ישראל.

בולט כי מעבר לרצון העז שהמערכה תביא בסופה לשינוי משטר, טראמפ לא הגדיר נתיב לנסיגה או תאריך יעד לסיום הפעילות. בוושינגטון ובירושלים הוחלט ללכת "על כל הקופה": מערכה ארוכה ורציפה שלא תעצור עד לקריסת המבנה השלטוני הישן.

הוויתור המודע על "דלת אחורית" נועד למנוע מהאיראנים את היכולת למשוך זמן, ולשדר לעולם שהפעם המערב לא ימצמץ ראשון ולא יסתפק בהסכמים חלקיים. הממשל עסק בימים האחרונים בהכנת דעת הקהל האמריקנית למלחמה בכך שפרס "כתב אישום" נגד איראן.

הנחישות האמריקנית להמשיך את המערכה לאורך זמן תיבחן ביכולת להציג הישגים מהירים במינימום פגיעה בכוחותיהם, ותחת זכוכית המגדלת של דעת הקהל בתוך ארה"ב.

עם זאת, אסור לטעות: המשטר האיראני, שנלחם כעת על שרידותו, התכונן לרגע הזה. מינוי המחליפים עוד קודם למערכה בצמרת מעיד על היערכות מוקדמת.

בהתאם לאיומים המוקדמים, איראן תוקפת יעדים בישראל ואתרים המזוהים עם ארה"ב במדינות המפרץ. המשטר האיראני מודע לקריטיות של המצב ונלחם על שרידותו, ולכך מצטרפים הדיווחים (שעדיין לא אומתו) על חיסולו של חמינאי. לכן יש לצפות כי המשטר יבקש להשתמש בכלל המשאבים העומדים לרשותו כדי להמשיך בתקיפות אלה, ככל שיתאפשר לו.

מוקדם עדיין לקבוע אם המהלך הצבאי יתורגם להתקוממות עממית רחבה באיראן ואם יימצאו באיראן הגורמים שיוכלו להוות שלטון מעבר, אם אכן המשטר לא יצליח לתפקד.

מוכנות שיא בעורף

אך ככל שישראל וארה"ב יצליחו לפגוע מהר יותר במשענות הכוח של המשטר - בנשק הבליסטי ובמנגנוני הדיכוי - כך יגבר הביטחון של הציבור האיראני ביכולתו לחולל שינוי. מבחינת ישראל, המשמעות היא מעבר מיידי לכלכלת מלחמה ומוכנות שיא בעורף.

המערכה שהחלה ב־28 בפברואר אינה עוד עימות טקטי, אלא הימור אסטרטגי היסטורי שנועד לפרק את ציר הרשע. ישראל וארה"ב נכנסו למנהרה שנתיב היציאה ממנה יהיה רק לאחר שתתהווה מציאות חדשה באיראן ובאזור כולו.

סימה שיין היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד. אל"ם בדימוס אלדד שביט הוא חוקר בכיר בתחום ארה"ב ב־INSS. כיהן בתפקידים בכירים באגף המודיעין בצה"ל, ולשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד