ביקור ראש ממשלת הודו: המזרח התיכון על סף סדר אזורי חדש

ביקורו של ראש ממשלת הודו בירושלים השתלב היטב בהקשר  האזורי המתוח הנתון בהמתנה למהלכי ארה"ב מול איראן.  במערבולת האזורית שהתהוותה בשנה האחרונה, במיוחד לאחר  התקיפה הישראלית והאמריקנית באיראן, האזור הולך ומתארגן בבריתות חדשות.

מהצד האחד הציר המתגבש בין טורקיה, סעודיה, קטאר ופקיסטאן, ומצד שני הציר המתגבש בין הודו, האמירויות, ישראל, קפריסין ויוון. שני צירי בריתות אלה מתחרים על ההגמוניה האזורית ומבטאים השקפת עולם שונה.

הציר האחד בהנהגת טורקיה נוטה בחזונו - בעיקר ביחסי דת ומדינה - להשפעת האחים המוסלמים. הציר השני - כפי שתיאר אתמול נתניהו בנאומו בכנסת לכבוד ראש הממשלה מודי: "ישראל כמו הודו, היא מבצר של דמוקרטיה, של חופש ושל זכויות אדם, במרחב פראי רוחש סכנות".

תחרות כלכלית

בהקשר הכלכלי האזורי, שני צירים אלה מתחרים על אופן המימוש של מיזם IMEC למסדרון סחר תחבורתי חוצה יבשות ממזרח אסיה אל אירופה, המתוכנן לעבור מחופי הודו, אל חופי האמירויות דרך סעודיה ירדן לנמל חיפה. משם ליוון ואירופה. זו יוזמה  של הנשיא ביידן שאומצה באהדה  על ידי ממשל טראמפ.

התוכנית תלויה כמובן בהסכמת המדינות השותפות, אלא שבשנה האחרונה, בהשפעת טורקיה על בנות בריתה - סעודיה וקטאר - מתגבש מאמץ  לשינוי תוואי המסדרון, כך שיעבור מירדן צפונה, דרך סוריה לטורקיה ויעקוף את ישראל ויוון. ביקורו של ראש ממשלת הודו בישראל מסמן בין היתר, את נאמנותה של הודו לתוכנית המקורית למעבר המסדרון התחבורתי דרך ישראל ויוון.

איראן לאן?

בינתיים, בהמתנה האזורית  לתוצאת המו"מ עם איראן,  רצוי לבחון את ההשלכות וההשפעה האזורית הכרוכה בשאלת עתידו של משטר האייתולות בטהרן.  איראן כאיום אזורי, איננה מסתכמת רק בגרעין וטילים. בצומת הדרכים הגורלית התלויה בהחלטת הנשיא טראמפ, אם לתקוף ולחתור להפלת המשטר בטהרן או להסתפק בהסכם דיפלומטי, טמון פוטנציאל השפעה מקיף בעל השלכות שמעבר לסוגיית הגרעין, הטילים הבליסטיים והטרור האזורי של איראן. זה פוטנציאל הנובע מכוח ההשראה הדתית שמקרינה הרפובליקה האיסלמית האיראנית, על יתר מדינות האזור האסלאמיות, גם אלה הסוניות.

עם מהפיכת חומייני, הובאה לעולם בשורת המדינה המונהגת על ידי מנהיגי הדת.  לתמורות שחלו בטורקיה בהנהגת ארדואן, בדחיית מורשת טורקיה המודרנית של אטאטורק, היתה השפעה לא מבוטלת של בשורת הרפובליקה הדתית האיראנית. יתכן כי ההסתייגות של טורקיה ממאמץ התקפי אמריקאי להפלת המשטר באיראן, נובעת גם מהחרדה מהשלכות הקריסה של משטר מנהיגי הדת בטהרן, על יציבות המשטר באנקרה. בהיבט הזה, מה שמונח בימים אלה על כף המאזניים ההיסטורית, נוגע ביסודות רעיון המדינה המודרנית, כפי שעוצבו במאה השנים האחרונות בתרבות המערב.  

מתוך המבט הרעיוני הזה,  הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, התבונן באהדה על התפנית הרעיונית שחוללו האייתולות באיראן, בטענה שיש כנראה  יותר מדרך אחת מוצלחת לניהול  מדינה מודרנית. סימון דה בובואר,  מתחה עליו ביקורת נוקבת בשאלה איך ניתן להתפעל ממהלך שמבטא רגרסיה היסטורית למגמת הנאורות.  פוקו השיב לה: "כולכם סובלים משובניזם אנטי דתי". יתכן - אילו  פוקו היה חי בימים אלה -  לנוכח הטבח שמחולל המשטר  באזרחי איראן - היה נאלץ להכיר עד כמה טעה בהבנת  המהפיכה הדתית האיראנית. מההיבט הזה, לנפילת המשטר באיראן או להישרדותו  גם אם יוותר ללא גרעין, תהייה השפעה היסטורית תרבותית וערכית,  על  סדרי  חברה ומדינה במדינות האזור. להשלכות אלה תהינה משמעויות בהתהוות הסדר האזורי החדש שעדיין בשעה זו קשה לשער את כיווני התפתחותו.