העולם משתנה - וישראל צריכה להוביל שינוי באזור

לא ניתן להכחיש זאת יותר: אנו חיים בעיצומה של מלחמת עולם. הגלובוס משנה את פניו במהירות מסחררת. מפות האינטרסים משורטטות מחדש, בריתות עתיקות קורסות, וצירים חדשים נולדים בקצב שלא נראה כמותו מאז אמצע המאה הקודמת.

הביטו בלו"ז הדיפלומטי של החודשים האחרונים: ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי - המנהיג של מיליארד וחצי בני אדם - מגיע לביקור בישראל. הוא נוחת כאן אחרי מסע באתיופיה ואירוח משמעותי של מוחמד בן זאיד, נסיך האמירויות. זהו לא "ביקור נימוסים" גרידא - זוהי הצהרת כוונות אסטרטגית של המעצמה העולה מהמזרח.

בעוד הקורא הישראלי ממוקד באופן טבעי בגבולותיו הקרובים, תהליכי עומק דרמטיים מתרחשים. בספטמבר 2025 חתמה ערב הסעודית על הסכם הגנה אסטרטגי (SMDA) עם פקיסטן, יריבתה המושבעת של הודו. ההסכם כולל סעיף הגנה הדדי, המזכיר את סעיף 5 המפורסם של ברית נאט"ו: תקיפה על מדינה אחת היא תקיפה על השנייה.

לציר הזה מנסה להצטרף כעת טורקיה של ארדואן, לאחר שסיימה "מלחמה קרה" רבת־שנים עם הסעודים. מדובר בשינוי סדרי עולם. אלו לא רק הסכמי סחר, אלו גם בריתות צבאיות שנועדו להכין את הקרקע לעולם של "הכל בכל". מעל הכל מרחפת התחרות על ההגמוניה העולמית. סין, עם יוזמת "החגורה והדרך" (BRI), מנסה להשתלט על נתיבי הסחר היבשתיים והימיים, בעוד ארה"ב משיבה מלחמה דרך מיזמי תשתית כמו ה־IMEC.

הסדר הישן מתפרק

המוכנות האמריקנית לתקיפה באיראן לא נובעת רק ממאבק ערכי של "השטן הגדול". זוהי הפגנת שרירים המופנית ישירות לעבר בייג'ינג. נשיא סין, שי ג'ינפינג, כבר הבהיר בנאומו בתחילת שנת 2026 כי איחוד טייוואן עם סין הוא "מגמה היסטורית שאינה ניתנת לעצירה". כשמוסיפים לכך את ציון ארבע השנים לפלישה הרוסית לאוקראינה, התמונה מתבהרת: הסדר העולמי הישן מתפרק.

ישראל נמצאת בליבת התנגשות הציוויליזציות הזו. המזרח התיכון עדיין בוער, ואנו משמשים עבור העולם המערבי מצפן מוסרי ואופרטיבי במאבק בטרור האסלאמי הקיצוני ובעיצוב האזור.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעור נוקב: המונים שחיים בתוך אירועים מכוננים נוטים לא להבין שהם נמצאים בתוך "מלחמת עולם" עד שהיא מסתיימת. למשל, יהדות הונגריה המשיכה בשגרת חייה כמעט ללא מודעות לגודל האסון המתקרב עד אפריל 1944. אנחנו שחקן מרכזי על לוח השחמט הגלובלי. גודל השעה מחייב את כולנו לפתור את הסוגיות הפנימיות שהתעלמנו מהם ולהיערך לבאות.

לצד האתגרים, קיימות הזדמנויות ענק. בריתות עם הודו והמזרח, שיתופי פעולה אסטרטגיים במפרץ ואחיזה בנתיבי הסחר העולמיים הם כבר לא חלום רחוק, אלא מציאות מתהווה. ישראל נדרשת להמשיך להיות פרו־אקטיבית, כפי שקרה בסומלילנד לאחרונה. העולם נע לסדר עולמי חדש, ואנחנו חייבים להיות אלו שמעצבים את מקומנו בו לדורות קדימה.

הכותב הוא אל"ם (מיל') וסגן יו"ר הכנסת לשעבר