לקראת פסגת ז'נבה: הסיבות של טראמפ לא לתקוף באיראן

ביום חמישי יתקיים בז'נבה סבב שיחות, שהוגדר על ידי וושינגטון כ"מכריע", בין נציגי ממשל טראמפ - וויטקוף וקושנר, למשלחת איראנית בראשות שר החוץ, עראקצ'י. מבחינת הממשל, ה"תשובה האיראנית" היא המפתח.

אם איראן תציג נכונות לוויתורים משמעותיים בתחומי העשרת האורניום והפיקוח, טראמפ יוכל להכריז על ניצחון אסטרטגי ללא ירייה אחת. אולם, אם טהרן תמשיך להתבצר בעמדותיה, בעיקר בסוגיית העשרת האורניום, ייתכן שהנשיא ייאלץ להכריע על הפעלת כוח צבאי - החלטה שהוא מנסה לדחות.

בעוד שהצהרותיו הפומביות של הנשיא טראמפ משדרות אולטימטום חסר סבלנות, ניתוח תמונת המצב משקף מורכבות של נשיא הלכוד בין דחף להפגין מנהיגות תקיפה לבין חשש עמוק מהסתבכות צבאית, המלווה בספקות מצד הדרג הצבאי הבכיר, לצד לחצים מה"בייס" הפוליטי וממדינות האזור המתנגדות למלחמה. 

באיראן מבינים זאת ומזהים את הפער שבין הרטוריקה הכוחנית של טראמפ לבין חוסר הרצון המהותי שלו במלחמה. ולכן, האיראנים מאיימים במלחמה ארוכה, בנפגעים אמריקניים רבים ובהמשך עמידה על העקרון של ה"זכות" להעשרה תוך נכונות לגמישות באופן מימוש זכות זו. גם ההתאמות שביצע המשטר בצמרת הפוליטית וההדלפה לניו-יורק טיימס, לפיה מונו מחליפים לכל הבכירים הצבאיים, נועדה לשדר לטראמפ מוכנות לכל תרחיש ובעיקר כישלון צפוי בהפלת המשטר.

מדיניות איראנית זו משקפת החלטה להמשך עמידה על העקרונות תוך נכונות לויתורים חלקיים, גם במחיר של עימות צבאי מול הצבר הכוח האדיר של ארה"ב באזור. כל זאת, כשברקע הפגנות נמשכות באוניברסיטאות באיראן, מחאות של משפחות במהלך טקסי האזכרה להרוגים והשטח ממשיך לבעבע. המשטר האיראני מודע לכך ושוקל את צעדיו בזהירות כדי שלא ללבות עוד יותר את השטח, ומקווה שאם ארה"ב תתקוף, הציבור לא יחליט לצאת שוב להפגנות.

ניסיונותיו של טראמפ, למזער את הדיווחים על הסתייגויות שהציג ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, אינם מצליחים להסתיר את החשש בצבא האמריקני מפני "מתיחת קצה" מבחינת מלאי תחמושת ומיירטים, בעקבות הסיוע המאסיבי לישראל ולאוקראינה, והאפשרות להידרדרות למערכה אזורית שתימשך חודשים. עבור טראמפ, שסולד מ"מלחמות אינסופיות", מדובר במשקולת כבדה המזינה את ההיסוס הנשיאותי.

בישראל נמשכת דריכות שיא בתחושה של "הזדמנות היסטורית" בצל חוסר וודאות וספק במידת נחישותו של טראמפ וחשש גובר מהאפשרות של "הסכם ביניים" רע, שישאיר לאיראן את התשתית הגרעינית ובעיקר את מפעל הטילים הבליסטיים תמורת שקט תעשייתי.

תרחיש כזה אם יתקיים יותיר את ישראל לבדה במערכה, תוך שהיא חשופה למחיר שתשלם על האשמות המושמעות בארה"ב שהיא דוחפת את וושינגטון למלחמה, תואשם גם באחריות למות חיילים אמריקניים אם תהיה מלחמה, ואם לא תהיה יובהרו מגבלות השפעתה.

ההרתעה האמריקנית נשענת על האמונה שארה"ב מוכנה ויכולה להשתמש בכוחה. לכן ניתן להעריך כי אם המפגש הקרוב יכשל, הסבירות למהלך צבאי אמריקני מול איראן תגבר משמעותית. היערכות הכוחות מצביעה על יכולת לפגיעה רחבה ועמוקה במטרות באיראן.

אולם מהתבטאויות הנשיא ומעמדות הדרג הצבאי שלו ייתכן כי הוא יעדיף מהלך חזק, קצר ומלווה במסרים פוליטיים לאיראן שיאפשרו את סיום העימות. גם עתה עדיין לא ברור מה יהיה היעד האסטרטגי האמריקאי והאם נקבעה אסטרטגיית יציאה שתאפשר לנשיא להציג הצלחות בטווח זמן סביר ובמינימום סיכון להידרדרות אזורית.

סימה שיין, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד

אל"מ בדימוס אלדד שביט - חוקר בכיר בתחום ארה"ב במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בעבר כיהן בתפקידים בכירים באגף המודיעין של צה"ל ובמוסד.