לפני כשבוע הגדיר מקור אמריקני את מצב המו"מ עם איראן כמערכת א-סימטרית. א-סימטרית במובן של שחקן צפוי - איראן - מול שחקן בלתי צפוי ותזזיתי - ארה"ב של טראמפ. כעת, כאשר שיחות הגרעין כבר מתנהלות בפועל, מתחדד ממד נוסף של אי-סימטריה: האמריקנים מנהלים משא ומתן מתוך מגוון רחב של אפשרויות, בעוד שלאיראנים עומדות לכאורה מעט מאוד אופציות - ואולי רק אחת.
קיימת הסכמה רחבה יחסית כי הדרישות האמריקניות אינן קבילות מבחינת טהרן. לכן האיראנים פועלים לנהל משא ומתן על קצה גבול האפשר, מתוך מטרה לגרור את האמריקנים למלכודת של מו"מ מתמשך.
יש הטוענים כי הדרישות המהותיות אינן רק ביטחוניות, אלא פוגעות בליבת הריבונות של המשטר: אפס אופציה גרעינית ואפס העשרה, ללא פיתוח טילים וללא הפעלת שליחי טרור. מעבר לכך כמעט ולא נותר למשטר על מה להישען. במובן זה, מדובר למעשה בשינוי משטר ללא יריות. אלא ששינוי כזה חושף חולשה עמוקה, שעלולה לעודד את הציבור המתקומם לשוב לזירה הפנימית ולהסלים את העימות עד כדי התנגשות פנימית חריפה.
המהלך מזכיר במידה מסוימת את הידוק הברגים על חמאס, שנאלץ בסופו של דבר להסכים לא רק לוותר על קלפי הלחץ שבידיו - ובראשם הסחטנות באמצעות החטופים - אלא אף להסכים תיאורטית בפירוק עצמי בתחומי הרצועה.
כאשר אומרים שלאמריקנים עומד מגוון רחב של אפשרויות תמרון, הכוונה היא פשוטה: המשא ומתן המתנהל בז'נבה אינו מנותק מאפשרות צבאית, אלא עשוי להיות שלב בתוכנית רחבה יותר. סביב השיחות מתפתחת תערובת לא שגרתית: מצד אחד, האמריקנים מציגים גישה מכבדת ומדגישים את הרצון לפתור את המשבר בדרכי שלום; זהו תנאי הכרחי להשגת לגיטימציה בינלאומית ופנימית לכל מהלך עתידי.
מצד שני, נשמעים גם מסרים אחרים. יו"ר רפא"ל, ד"ר יובל שטייניץ, העריך כי ייתכן מהלך איראני מפתיע, כגון ירי טילים לעבר יעד באירופה - תרחיש כזה אמור כמובן לטלטל את האירופים הנרפים, ובחלקם גם האנטי-ישראלים, ולדחוף אותם להתייצב באופן חד משמעי לצד מהלך עתידי נגד איראן. הנשיא טראמפ מצידו מקרב את עצמו למשא ומתן כשהוא מצהיר על מעורבות עקיפה, אך כל אמירה שלו מלווה גם באיומים חריפים. אחרי מהלכיו בשנה החולפת, האיומים האמריקניים אינם נשמעים כריקים מתוכן - אלא משכנעים למדי.
בנוסף, כדי להעניק צידוק מוסרי - מעין קזוס בלי למתקפה על היכולות האיראניות - מתנהל מזה כמה שבועות, ובייחוד בימים האחרונים, קמפיין שחושף את הסבל האיום של העם האיראני שאלפים מתוכו - מי יודע כמה? - הקריבו את עצמם במאבק להפלת המשטר.
האמריקנים מודעים היטב לסכנה שבמלכודת האיראנית: משא ומתן מתמשך עד אין קץ. לשתי השותפות - שלא לומר האחיות - ארה"ב וישראל, יש גם מגבלת זמן ברורה להפעלת תוכנית מלחמה אם תבשיל. בנובמבר ייערכו בארה"ב בחירות אמצע הקדנציה, והרפובליקנים אינם נכנסים אליהן מעמדת נוחות. במקביל צפויות בחירות בישראל, חודשיים או שלושה קודם לכן.
אין מדובר בטווח זמן סופר-סוני, מונח שנשמע יותר ויותר, אלא במקצב של ריצה למרחקים בינוניים - מהיר אך מדוד. האמריקנים מתכננים הרס שיטתי של האופציות ההתקפיות של איראן, אך בשיטה שתאפשר להמונים לצאת לרחובות. מנגד, האיראנים מהמרים על הישרדות, שמשמעותה מתקפה תעמולתית ביום שאחרי שככו הפיצוצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו