לטראמפ נגמרות האפשרויות: האם המו"מ עם איראן ייגמר במלחמה?

בתקופה הזאת לפני שנה, הממשל האמריקני ניהל משא ומתן עם שלטון האייתוללות כפי שמנהל היום, על הגרעין האיראני.

במקביל, ישראל נערכה למבצע "עם כלביא", והתפרסמו אז ידיעות בלתי פוסקות על כך שהאיראנים מתקרבים מאוד לייצור נשק גרעיני. טראמפ כנראה לא שלל אז השתתפות אמריקנית בהשמדת יכולות הגרעין. ההצלחה המדהימה של ישראל, היא זו ששכנעה את הנשיא טראמפ להנחית את "פטיש החצות" שלו לסיום העבודה בכמה מתקנים חפורים עמוק.

ובין הפרשנים מתקיימות מחלוקות בין - האם טראמפ יחליט לתקוף או לא. פרשנים אמריקנים, שהיו בעבר בתפקיד בבית הלבן, מזהים כי הנשיא האמריקני לא רוצה לתקוף באיראן, אלא מעדיף להגיע ל"דיל". אבל גם הם מאבחנים את תרגילי המיקוח האיראניים, וצופים שהתהליך יוביל בסופו של דבר לתקיפה כוללת של ארה"ב וישראל על היעדים שדובר בהם כבר רבות. הרחוב הישראלי קולט תדרים של מלחמה.

זה סוג של המתנה ארוכה שישראל לא רגילה אליה; הישראלים בהחלט זוכרים תקופות מתיחות ערב מלחמה, שנמשכו כמה שבועות. אבל לא כמה חודשים. הנקודה המעניינת היא כי בשלב זה לא נרשמת בארה"ב התנגדות רצינית במערכת הפוליטית ובציבור לפעולה באיראן.

ההתקוממות של העם האיראני והמחיר הנורא שהאזרחים כבר שילמו, יצרו לנשיא טראמפ פלטפורמה פוליטית מוסרית, שבמסגרתה מתקפה על איראן תיחשב כמלחמה צודקת, בייחוד אם תוביל לקריסת המשטר. בישראל, תופעה יותר בולטת. יש תמיכה רחבה בתקיפה באיראן, גם מצד האופוזיציה, בלי קשר לרשימת ההתנגדויות המוכרות לממשלת נתניהו.

השאלה העיקרית היא מה מידת הנזק שאיראן יכולה לגרום לכוחות האמריקנים שנמצאים בטווח שלה. לגבי השכנות, כמו קטאר, איחוד האמירויות וערב הסעודית, סביר מאוד שהאיראנים לא ירצו לפגוע בהן; איראן רוצה לקרב אותן. אם תירה עליהם - זה לא ממש יועיל לה. זה משאיר את ישראל ואת הכוחות האמריקנים כמטרה לתגמול איראני.

פער מהותי

נקודה נוספת שלא מוסיפה לנחישות האמריקנית בכל הקשור לתקיפה, היא שכל נושא הגרעין האיראני נתפס בארה"ב כבעיה - שהיא קודם כל ישראלית. פרשן בכיר, שהיה מעורב בעבר במשאים ומתנים עם האיראנים, מבחין בפוטנציאל של מה שנקרא "daylight", בין טראמפ לנתניהו, כלומר - פער מהותי.

טראמפ מעדיף הסכם. זה מרכיב בארגז הכלים שלו בתור מלך הדילים. ראש הממשלה נתניהו באופן עקרוני מתנגד להסכמים ומעדיף שהאויב יעשה את החשבון שלו, האם כדאי לו לאיים על ישראל או לתקוף אותה. הסכמים בהוראות ההפעלה האלו נועדו כדי לגבש שיתוף פעולה – ראה הסכמי אברהם.

אתגר אסטרטגי מקביל לאתגר האיראני, וקשור אליו, זו הבעיה המתמשכת של נתיבי השיט. מצרי הורמוז, באב אל מנדב ונתיבי ים סוף בדרך לתעלת סואץ הם מבחן גדול לא פחות מהגרעין והטילים ומתקני שיגור הלווינים שבאיראן.

הסיבה שככל הנראה המצב מתדרדר למלחמה היא צירוף הבעיות הלא פתורות שבחלקן קשורות לאספקת האנרגיה בעולם. האיראנים מעדיפים כנראה להיות מוכים במלחמה מאשר להגיע להסכם שמהווה מבחינתם כניעה. החשבון שלהם יכול להיות, שבמלחמה הם עלולים להפסיד את הנכסים החשובים שלהם בתחום הנשק, אבל אם ישרדו - לא צפוי עוד תמרון אמריקני כזה בעתיד.