איש כבר אינו סופר כמה פעמים נפגשו דונלד טראמפ ובנימין נתניהו מאז 2016. אם יש משהו שאפיין את המפגש ביניהם הערב (רביעי) והוא חריג מאוד ביחס לכל מה שהכרנו בעבר זהו הפרופיל הנמוך של הפגישה. טראמפ לא חיכה לנתניהו מחוץ לבית הלבן ולא סיפק לנו העיתונאים את ההזדמנות המפורסמת לצלם אותם מרימים אגודלים. הוא גם לא פתח את החדר הסגלגל לשאלות ולא קיים מסיבות עיתונאים לאחר הפגישה. גם ראש הממשלה כמעט נמלט מאור הזרקורים. מילא שלא תדרך את התקשורת הישראלית, הוא אפילו לא התראיין לתקשורת הימין האמריקנית, שאת ההופעות בה מעולם לא החמיץ. כל זה מצטרף לתכליתית היבשה כמעט של הביקור. פחות מ-30 שעות על אדמת ארה"ב, גם זאת באופן חסר תקדים. מעולם לא היה ביקור קצר כל כך.
גם התקשורת האמריקנית מצדה לא התעניינה בהגעת ראש הממשלה לבירה האמריקנית. כנראה שגם היא התרגלה למפגשים התכופים בין השניים. הרשתות כאן מתעניינות הרבה יותר, ולמעשה בלי הפסקה בהיעלמותה ננסי גות'רי, האמא הקשישה של מנחת ABC שנחטפה מביתה לפני שבועיים ומאז נעלמו עקבותיה. הסיקור האפסי של השיחה הלם היטב את מזג האוויר הוושינגטוני. כמעט שלושה שבועות שהעיר עטויה בשכבה לבנה של שלג שהפך לקרח ומסרב להפשיר.
ואולם כל הסימנים מלמדים שהניסיון להיראות מקוררים כלפי חוץ, עמד בסתירה לאווירה בפנים. ואדרבה, כנראה שכדי שלא יצטייר רושם מוטעה כאילו ישראל היא זו שמכווינה את מהלכים ארה"ב – יש הרי מספיק אנטישמים שטוענים זאת – נתניהו מצדו הנמיך ככל האפשר את טביעת האצבע התקשורתית של הביקור.
באותה מידה, ואפילו יותר מכך, גם הבית הלבן לא היה מעוניין להציב את הנושא האיראני במרכז סדר היום. הוא זה שסגר את הפגישה לתקשורת וזאת כחלק ממדיניות שנמשכת כמה שבועות, למעט בדיבור על הנושא הנפיץ, תרתי משמע. מדוע זה קורה? דומה שאת ההסבר הקולע ביותר נתן סנטור ג'ון קנדי (אין קשר למשפחה המפורסמת) בראיון ל"איראן אינטרנשיונל". אחרי שפגש את טראמפ ביום רביעי הסביר קנדי כי "הנשיא יקיים את ההתחייבויות שלו לעם האיראני". הוא הסביר עם זאת כי נדרשת "אסטרטגיה זהירה ולא פעולות חפוזות". עוד אמר כי המודיעין הישראלי, שנתניהו כנראה הציג לטראמפ בפגישה, יחדד מהן האפשרויות המבצעיות הניתנות לביצוע.
דבריו של קנדי תואמים אחד לאחד את מה שאומר עמיתו, לינדזי גרהם, שבילה עם טראמפ את סוף השבוע האחרון במאר א לגו, ומחזיק בדעות ניציות מאוד בנוגע לאיראן. גם גרהם הסביר כי טראמפ מחויב לעם האיראני אך בוחן בזהירות את המהלכים.
כשמחברים את דבריהם למסרים הפומביים והמודלפים של הממשל, המסקנה החוזרת היא שפעולה אמריקנית נגד איראן אינה שאלה של 'האם' אלא של 'מתי'. הסכם בין המדינות פשוט בלתי אפשרי. האיראנים ששים אלי קרב. הם "זורקים לפח" את ההודעות של טראמפ במיצגים בטהרן לרגל "יום המהפכה", מציגים את הגנרלים האיראנים בארונות קבורה ובעיקר לא מוכנים להתפשר כמלוא הנימה בנושאים שטארמפ ואנשיו דורשים לראות בהם ויתורים.
"צריך לטפל בטילים ובכל השאר", אמר טראמפ לפוקס ניוז. זאת בשעה שעבור אנשי האייתולה אין בכלל מה לדבר על הנושאים האלה. הוסיפו לכך את העמדות הידועות לנו משנים של מזכיר המדינה מרקו רוביו, מזכיר המלחמה פיט הגסת' וכמובן טראמפ עצמו בנוגע לאיראן. מי שחושב שהם הפכו פתאום לברק אובמה או אנתוני בלינקן, אינו יודע מה הוא שח.
כמה דקות לפני שנכנס אמש לטראמפ, נתניהו חתם על הצטרפותו לפורום המייסד של "מועצת השלום". ואולם, אם לצטט דיפלומט מערבי יודע דבר, אזי הפגישה השביעית שלו עם טראמפ מאז ינואר 2025, הייתה התכנסות נוספת של "מועצת המלחמה". ואם השניים אכן דיברו על מלחמה זה בהחלט מסביר את התארכות השיחה ביניהם מעל ומעבר למה שתוכנן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו