נתחיל בעובדה המדהימה הבאה: נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, טס לביקור ממלכתי באוסטרליה, בחברת התעופה ״איתיחאד״, חברת הדגל של אבו דאבי. ולא, לא מדובר במטוס חכור, ולא בטיסה מיוחדת אלא בטיסה מסחרית רגילה, כולל נחיתת ביניים באמירויות.
אני מבוגר מספיק כדי לזכור זמנים שבהם אי אפשר היה אפילו לנסח במלים אפשרות כזו: נשיא ישראלי טס לביקור ממלכתי בחו״ל בחברת תעופה ערבית.
אני מוצא את האירוע הזה מרגש. בימים נוראיים כל כך לדימוי של ישראל בעולם, העובדה שהנשיא טס דווקא בחברה האמירתית יש בה כדי להצביע על כך, שיש עדיין מקום לתקווה. שאפשר להגיע לחיים משותפים עם שכנינו.
אגב, אני משוכנע בכך שקבלת הפנים לנשיא הרצוג על סיפון המטוס, וגם בעת הנחיתה באבו דאבי, הייתה מסבירת פנים ומכבדת - אותו ואת מדינת ישראל, פי כמה וכמה מזו שזכה לה באוסטרליה. ראינו את ההמונים המצטופפים לאורך מסלול השיירה שלו, כשרבים מניפים מולו אצבע משולשת ושלטים מכוערים, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
למה איתיחאד? יש הגיון רב בבחירה ואם היה מדובר באזרח מן השורה, לא הייתה אפילו הרמת גבה. הבה נבדוק אפשרויות: האופציה של ״כנף ציון״ לא מעשית גם משום טיסת ראש הממשלה לארה״ב וגם בגלל שתכנון נתיב עבור המטוס הרשמי של המדינה הוא סיוט יותר גדול אפילו מתכנון נתיב כזה עבור אל על.
חברות ישראליות לא טסות לאוסטרליה, כך שמראש יש צורך בתכנון עצירת ביניים, אם מדובר בטיסה מסחרית. כך גם אם משתמשים באופציה של חכירת מטוס ישראלי, נניח דרימליינר של אל על. טיסה כה ארוכה – למעלה מ-20 שעות טיסה נטו לכל כיוון, תעלה בהערכה גסה בין 1.5 ל-2 מיליון דולר, כשלוקחים בחשבון גם הוצאות נלוות.
עבור הכרטיסים באיתיחאד המדינה משלמת שבריר מזה, גם בגלל שמדובר בפמליה מצומצמת.
הלאה. מבחינת זמן הטיסה – המסלול העובר במפרציות הוא המסלול הקצר ביותר האפשרי, גם בגלל הטיסה מעל ערב הסעודית וגם בגלל שאין בעיה לאיתיחאד לעבור גם בשמי עומאן (אל על אינה יכולה לטוס שם). התוצאה – זמן הטיסה נטו קצר יותר ב-3-4 שעות. חיסכון משמעותי.
עוד נקודה אחת, ולא זניחה, היא שאלת הביטחון. אבל, כאן נשים מבטחנו בשב״כ. אם הם מאשרים את הטיסה של הנשיא, אני בטוח שכל הסיכונים נלקחו בחשבון.
ויש עוד נקודה שאסור לשכוח: במשך כל שנות המלחמה בעזה, והמלחמה באיראן, איתיחאד והחברה-האחות, פליי דובאי, היו החברות הזרות היחידות שלא הפסיקו לטוס לישראל. בשנתיים פלוס של מלחמה הם החמיצו ימים ספורים בלבד וגילו נאמנות בלתי מצויה לקו לישראל. בשעה שכל חברות התעופה העולמיות, האירופאיות והאמריקניות גם יחד, ביטלו את טיסותיהן לחודשים ארוכים – איתיחאד הייתה שם עבורנו. זה לא דבר של מה בכך.
