תמונה ראשונה מפתיחת מעבר רפיח לתנועת אנשים. צילום: ללא

ויתור מחושב בתנאים קשים: מעבר רפיח נפתח מחדש - מה שהיה הוא שיהיה?

הפתיחה המחודשת נעשית תחת מגבלות שלא התקיימו לפני המלחמה • המעבר פועל ללא העברת סחורות ובכפוף לבקרה ביטחונית נוספת בפיקוח ישראלי • הוויתור התקבל בצל לחצים בינלאומיים ובמסגרת המאמץ להשבת החטופים • מדובר בויתור שאינו אידיאלי, אך זה הרע במיעוטו במציאות הנוכחית

[object Object]

התנאים המוגבלים מאוד שבמסגרתם נפתח היום (ראשון) מעבר רפיח הם הישג עצום וכפול לישראל. עצום, משום שהם טובים עשרות מונים מהמצב שהיה ערב הטבח. כפול, מפני שראש הממשלה בלם לחצים בינלאומיים כבדים לאפשר את פעילות המתחם בסטנדרטים גרועים הרבה יותר.

ראש ועדת הטכנוקרטים%3A "מעבר רפיח ייפתח בשבוע הבא" %2F%2F רויטרס

עד ל-6 באוקטובר 2023, מעבר רפיח וציר פילדלפי שסביבו תפקדו כארץ ההברחות של חמאס. על הקרקע ומתחתיה הוכנסו לרצועה אמצעי לחימה באין מפריע. ישראל אמנם לא ממש הבינה את ההשלכות, אך בכל מקרה לא הייתה מסוגלת לעשות דבר. בתוכנית ההתנתקות ב-2005, ובניגוד להמלצת צה"ל, הורה ראש הממשלה דאז אריק שרון לסגת לחלוטין מהגבול בין עזה למצרים. כך נותרנו ללא יכולת לעצור את השיטפון.

מאוחר יותר בדק, כביכול, כוח פקחים של האיחוד האירופי את העוברים והשבים. הישראלים צפו מרחוק במתרחש באמצעות מצלמות, מבלי יכולת ממשית להתערב. כאשר חמאס השתלט על עזה ביוני 2007, הפקחים האירופים נמלטו על נפשם, וכך גם הבידוק המינימלי הופסק. לימים, אגב, התברר שהשגריר האירופי האחרון בעזה הוא זה שהדגים לחמאסניקים כיצד להפעיל מצנחי רחיפה. אנחנו יודעים איך זה נגמר.

הישראלים צפו מרחוק. מעבר רפיח (ארכיון), צילום: AP

ההפקרות המוחלטת הזו איננה עוד. אכן, מעבר רפיח שב לפעול, אך הפעם באופן שונה לחלוטין. סחורות לא יעברו בו בשלב זה, אלא רק בני אדם - וזהו הבדל דרמטי. ישראל תאשר את זהות כל אחד מהנכנסים והיוצאים לרצועה, והיא גם תקבע את הכמויות לכל כיוון.

כולם, בשני הכיוונים, ייבדקו על ידי כוח הפקחים האירופי ששב לפעול. אך חשוב מכך, כל הנכנסים לרצועה יחויבו לעבור בידוק ביטחוני נוסף המופעל על ידי ישראל. אכן, חיילי צה"ל עצמם לא יהיו אלה שסורקים את הנכנסים לעזה, אולם עזרים טכנולוגיים כאלה ואחרים יופעלו במקום. במקרה שתתעורר בעיה, חיילי צה"ל נמצאים מסביב.

מקרה שתתעורר בעיה, חיילי צה"ל נמצאים מסביב. חיילי צה"ל במעבר רפיח, צילום: דובר צה"ל

כאן אנו מגיעים להבדל הגדול ביותר בין המצב ששרר לפני המלחמה לזה של ימינו. כתוצאה מהתעקשותו של נתניהו גם לכבוש את ציר פילדלפי והעיר רפיח וגם שלא לסגת מהם בשום תנאי, חגיגת ההברחות שהייתה במרחב הסתיימה.

חיילינו במקום דוקרים את הקרקע ללא הפוגה, מחפשים מנהרות והברחות, ואף הורגים מחבלים - כפי שראינו רק שלשום. זהו היפוך דרמטי במצב ומחיקה של אחד הנזקים הנוראיים ביותר של ההתנתקות. ישראל שבה להיות הגורם שבידיו המנעול לשערי עזה הכבדים. וזה קרה משום שמישהו עמד שעות נוספות על האינטרסים הביטחוניים.

מחפשים מנהרות והברחות, ואף הורגים מחבלים. לוחמי צה"ל במרחב רפיח, צילום: דובר צה"ל

האם זה מושלם? לא. הטוב ביותר היה פתיחת המעבר בכיוון החוצה בלבד. וכמובן, עדיף היה שישראלים יבדקו פיזית את הנכנסים, כדי למנוע הברחות. כבר למדנו שטכנולוגיה לבדה איננה מספיקה.

ואולם ישראל הסכימה לפתוח את מעבר רפיח כחלק מתוכנית 20 הנקודות לסיום המלחמה. ההסכמה הזו הייתה אחד מוויתורים רבים, שהתמורה להם הייתה, כמובן, החזרת החטופים כולם.

כזכור, הציבוריות הישראלית העלתה את החזרת החטופים לראש סדר העדיפויות שלה. עבור רבים בתקשורת ובאופוזיציה היא הפכה למטרה בלעדית, עד כדי כך שאסור היה להביע דעה אחרת. מי שהעז לומר, למשל, שהשמדת חמאס קודמת להשבת החטופים, נסקל בכיכר העיר. כך קרה לאלוף פיקוד הדרום יניב עשור, לצביקה מור ולפוליטיקאים בימין.

התמורה לוויתורים - החזרת החטופים. הפעימה השישית בעסקת לשחרור חטופים, צילום: רויטרס

כך, באווירה ההיא, אחרי שנתיים של מלחמה, לממשלה לא נותרה ברירה אלא לוותר מעט. ועדיין, המעט שניתן בנסיבות ההן, עבור התמורות הכבירות של החטופים, וביחס למצב שהיה במעבר רפיח לפני המלחמה - כל זה מתגמד לעומת אלה שהציעו שלא להיכנס לציר פילדלפי כלל, או לסגת ממנו בתמורה לחלק מהחטופים. אלה היו החלופות שעל הפרק בעולם האמיתי. מעט יושרה וכנות לא יזיקו למותחי הביקורת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...