עזה נמסרה לניהול בינלאומי: שיחה בין סער לרוביו לא תפתור את זה

עד לרגע זה אי אפשר לקבל מסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו ו/או שר החוץ גדעון סער, הסברלהצהרה המשונה שלשכת נתניהו הוציאה במוצאי שבת(כשההמתנה למוצ"ש ראויה לשבח!).

בהודעת נתניהו נאמר כי "ההכרזה על הרכב הוועד המנהל של עזה, שכפוף לוועידת השלום, לא תואמה עם ישראל ומנוגדת למדיניותה. ראש הממשלה הנחה את שר החוץ לפנות בעניין זה למזכיר המדינה של ארה"ב".

השאלה הראשונה היאמה לא תואם ומה מנוגד למדיניות ישראל?ההכרזה של טראמפ והממשל לאורך הסופ"ש על מעבר לשלב ב'? ההרכב של הוועד? הצירוף של נציגים קטארים ותורכיים אליו?אי ההחזרה של רני גואלי?! הכל ביחד?

השאלה השנייה היא האם נתניהו מצפה שסער יפתור עם רוביו, מחלוקת שהייתה בינו לבין טראמפ? לא נשמע סביר במיוחד. אבל אפילו אם כן, ממתי ומדוע הוא מודיע על כך. הפומביות הזו תמוהה שבעתיים. שכן בעיטת הכדור לסער נראית כמו ניסיון של נתניהו להרחיק מעצמו גחל של מדורה, שהוא לא מסוגל לכבות.

שכן ההכרזה על המעבר לשלב ב', שלדברי נתניהו, "לא תואמה עם ישראל ומנוגדת למדיניותה", מציפה מעל פני השטח פערים הולכים וגדלים זה כמה שבועות, ברמות השטח בין ארה"ב וישראל. מכיוון המפקדה הבינלאומית בקריית גת, מגיעים קולות על מחלוקות בין המדינות בנוגע להווה ולעתיד בעזה.

הישראלים, כלומר קציני צה"ל, מתוסכלים מהכנסת חומרים דו שימושיים לרצועה, וכן מכך שחמאס משתקם ומתארגן צבאית. האמריקנים, ואיתם נציגי המדינות האחרות, פוטרים את הדאגות היהודיות ב"יהיה בסדר, תסמכו עלינו".

לישראל, לפחות עד הערב לא הייתה ברירה אלא להתכופף. היא הרי קיבלה על עצמה את ההסדר הזה במסגרת ההסכם לסיום המלחמה. אך כעת נתניהו אומר כי ההסדר הזה מנוגד למדיניות הממשלה. ואולם, אבל אין לו הרבה לעשות בנדון. שכן עזה נמסרה לניהול בינלאומי.

כדי לשנות זאת, לא תספיק שיחה בין גדעון סער למרקו רוביו, אלא יהיה צריך לריב עם כל העולם. וזה לא משהו שעושים בהודעה לתקשורת.