כשהסטודנט גדעון ישראל העלה בפעם הראשונה, לפני 14 שנים, את הרעיון לוותר על הסיוע האמריקני, כל העוסקים בתחום חשבו שהוא הזוי.
"הסיוע שימש מנוף ללחצים בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני. ישראל מחויבת לרכוש ציוד צבאי אמריקני שאינו תמיד עונה על צרכיה. התעשיות הביטחוניות בישראל מוגבלות בפיתוח ובמכירות למדינות זרות. הסיוע הוביל להסלמת מרוץ החימוש ויוצר לישראל תדמית של מדינה תלותית, הפוגעת בחוסן הלאומי כלפי פנים ובמערכת הדיפלומטית בעולם" - כך הסביר ישראל, אז עולה מארה"ב ותלמיד במכללה למדינאות וכיום מומחה לארה"ב.
נתניהו: נפעל לסיום הסיוע הבטחוני האמריקני // האקונומיסט
במקום "סיוע" הרעיון שלו היה "מתכונת חדשה של שיתופי פעולה, הכוללים צמצום הדרגתי של הסיוע והמרה של חלקים ממנו בתוכניות מחקר ופיתוח". עשור וחצי אחרי שהעלה את הדברים על הכתב, הרעיון ה"משוגע" שלו הופך להיות המדיניות של ישראל. רה"מ נתניהו אמר בראיון ל"אקונומיסט" כי הסיוע יצטמצם בעשור הקרוב בהדרגה עד שיגיע לאפס. ואכן, כבר כמה שבועות צוותים ישראליים ואמריקניים דנים במתכונת ההסכם הבא בין המדינות לעשור הקרוב.
מעבר ל"שיתופי פעולה"
אחת מנקודות המוצא בשיחות האלה היא שלראשונה זה 50 שנה יהיה מעבר מ"סיוע אמריקני" למסגרת של "שיתופי פעולה". מה זה אומר? שאלה טובה. הדיונים רק בראשיתם, והמשתתפים בהם לא מנדבים פרטים. יתרה מכך, הכותרת המוכרת כבר עשורים רבים על "סיוע" אמריקני, מטעה. למעשה, מדובר בהשקעה כלכלית משתלמת מאוד לצד ששם את הכסף, קרי: אמריקה. על פי תחשיבים זהירים מאוד, 3.8 מיליארדי הדולרים שארה"ב מקצה מדי שנה לישראל, שווים לה יותר מ-8 מיליארד.
הערכה סבירה יותר מדברת על 15.5 מיליארד. כך העלה מחקר שערך מכון "מיינד ישראל". המומחה לענייני ארה"ב יורם אטינגר נוקב במספרים הרבה יותר גבוהים וטוען שהתועלת לארה"ב מגיעה עד 48 מיליארד דולר בשנה. יהיה הסכום אשר יהיה, יש לזכור שהכסף האמריקני מופנה כיום לרכש מהתעשיות האמריקניות.
כלומר, הממשל מזריק את הכסף למשק האמריקני, וישראל היא רק הצינור שנהנה מההעברה. מי שהחליט על הסכם הסיוע הנוכחי, שיפוג ב-2028, הוא הנשיא הדמוקרטי, שהיה קשה לישראל, ברק אובמה. הוא ואנשיו מצאו את ההשקעה הזו כמשתלמת לאמריקה. למה? כי בסופו של דבר, מטוסי F-35 למשל, שהפנטגון מתקצב עבור ישראל, מפרנסים הרבה ידיים עובדות בארה"ב וגם - וזה העיקר - מחזקים את הביטחון של ארה"ב.
ספק אם ניתן לכמת למספרים את התועלת הזו. כמה כסף חסכנו לאמריקה כשפצענו את המשטר שניסה לרצוח את הנשיא שלה, קורא לה "שטן גדול" ולנו "שטן קטן"? מה השווי המספרי של השם הטוב שיוצא למערכות הנשק האמריקניות כתוצאה מהשימוש המוצלח שעושה בהן צה"ל? וכמה כסף חסכו לאמריקנים הגאונים הישראלים שפיתחו את החץ, כיפת ברזל ומגן אור?
כולן מערכות הגנה שארה"ב ניסתה לפתח עשרות שנים, ולא ממש הצליחה. שלא לדבר על הניסיון המבצעי משדה הקרב שישראל משתפת עם אמריקה. גם אותו אין דרך להעריך כלכלית.
הדוגמאות הללו, והן ממש לא היחידות, ממחישות מדוע הרבה יותר נכון להגדיר מחדש את מה שקרוי "סיוע" אמריקני למסגרת של שיתופי פעולה. כי בראש ובראשונה - זהו המצב לאשורו. הביטחון הלאומי של ארה"ב מתחזק פלאים כתוצאה מה"סיוע" לישראל.
שנית, קשה להסביר לג'ון סמית', שלא גומר את החודש במיסיסיפי, מדוע המיסים שלו צריכים לממן את הביטחון של "מעצמה עולמית", כפי שראש הממשלה מגדיר את ישראל. זה פשוט לא הולך יחד. הבדיחה משנות ה-60 על "שימשען דער נעבעכדיקר (שמשון המסכן)", כפי שתיאר רה"מ לוי אשכול את הפרדוקס, כבר לא עובדת.
לא מקבצים נדבות
מי שעוקב אחרי הלכי הרוח בארה"ב רואה שמעבר מ"סיוע" ל"שיתוף פעולה" הוא צו השעה. תדמיתה של ישראל נפגעה בדעת הקהל שם לפני המלחמה, ועוד יותר מכך במהלכה. צעד נועז של ויתור על כסף יעשה לישראל רק טוב. בתקופה שאמריקה חשה מצוקה כלכלית ומתכנסת לתוך עצמה, החיסכון הישראלי יתפרש כצעד חברִי ואמין.
הוא גם ישמוט מידי המטורללים בשתי המפלגות את הרמיזות האנטישמיות על היהודים שלוקחים מידי הגוי את כספו. מעבר לכך, המהלך יקרין לעולם את המסר שישראל עומדת על רגליה וכבר אינה מקבצת נדבות. כשאמריקה חוגגת 250, ואנחנו בדרך לשנת העצמאות ה-80, ובפרט אחרי הטבח הנורא של 7 אוקטובר, זהו המסר הנכון בזמן הנכון, פנימה והחוצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו