שופטות בית המשפט העליון, גילה כנפי שטייניץ ויעל וילנר, נדהמו אתמול (חמישי) לגלות שמשרד האוצר העביר כספים לרשתות החינוך החרדיות, בטרם אושרו התקציבים בוועדת הכספים של הכנסת. אך מה שנחשף כתוצאת לוואי של העתירה שהגיש יאיר לפיד בנוגע לחרדים, הוא נוהג הרבה יותר רחב - פרקטיקה של שנים שנוגעת לתקציבי ביטחון, צה״ל ועוד.
"זה לא חוקי"
"זה לא 'לא רצוי', זה לא חוקי", נזפה באופן חריג השופטת וילנר בנציגת המדינה. הייתה זו תגובתה של השופטת המאופקת להסבר של הפרקליטה הנבוכה שהודתה כי הנוהג הקיים "לא רצוי".
עוד הסבירה הפרקליטה, כי אכן נדרש עקרונית אישור של ועדת הכספים להעברות. ואולם, אם האישור יתעכב, התוצאה תהיה עיכוב בתשלום המשכורות, המנוגד לכשעצמו לחוק "איסור הלנת שכר".
את השופטות, ההסבר הזה לא סיפק. כי המשמעות היא שישיבת ועדת הכספים היא "דיון דמה", כפי שהתרעמה וילנר. את השטיפה של השופטת כנפי שטייניץ המיקרופונים לא קלטו, אך היא הייתה ארוכה עוד יותר.
הפרקטיקה: שנים של עקיפת אישורים
מבדיקה עם גורמים במשרד האוצר מתברר שאכן "הפרקטיקה", כפי שהגדירה זאת נציגת המדינה, היא להעביר כספים בלי להמתין לאישור ועדת הכספים. כלומר, כבר שנים רבות ובמקרים רבים מאוד - ממש לא רק בהקשר החרדי - פקידי האוצר משגרים לבנקים את ההנחיה לבצע העברה כספית, עוד בטרם ניתן האישור של חברי הכנסת.
כך נעשה עם תקציבי רכש למשרד הביטחון, תשלומים דחופים לצה״ל, ועוד שלל העברות כספיות שמקבלות בדיעבד את אישור ועדת הכספים.
השימוש ב"פרקטיקה", הם מסבירים, נעשה רק במקרים שבהם אותם תקציבים כבר אושרו במסגרת הכללית של תקציב המדינה. כלומר, זה לא שמשרד האוצר מתעלם לחלוטין מהכנסת ועושה מה שמתחשק לו. אלא הוא בסך הכל מקדים תשלומים שעקרונית כבר אושרו, ורק האישרור הסופי שלהם מתעכב. כך עובדת "הפרקטיקה".
לא פוליטיקה - אלא יעילות
השיקול גם אינו פוליטי לתחזוק הקואליציה, כפי שמנסה למסגר זאת יאיר לפיד. הוא הרי היה שר אוצר וגם אצלו השיטה עבדה כך. ואגב, אם המניע היה פוליטי, תסמכו על פקידי האוצר והיועצים המשפטיים שהיו מונעים את ההעברה. באי כוחה של גלי בהרב מיארה הם האחרונים שהיו מתבזים בפני בג״ץ כדי לסייע לקואליציה הנוכחית.
אכן, הנוהג הבעייתי לא התחיל בממשלה הנוכחית. הדרג המקצועי נותן לו צידוקים שונים כבר שנים רבות. כך למשל, אם משכורות המורים יתעכבו, הם יתבעו את המדינה על הלנת שכר, מה שיחייב לפצות אותם במיליונים - כלומר, מיליונים שייצאו מקופת המדינה.
בנוסף, ועדת הכספים עובדת בקצב משלה, עם אילוצים פוליטיים ואחרים, בשעה שהזרועות השונות של המדינה חייבות את הכסף בתזמון משלהן. "אגף תקציבים ישמח אם יעכבו הוצאות כספיות. אבל תבין שאם נחכה לח״כים אי אפשר יהיה לנהל את המדינה. זה אולי בעייתי אך זה המצב", אומר גורם באוצר.
עם זאת, מסכימים שם במשרד שיש בעייתיות חוקית בשיטה הקיימת, ואולם לדבריהם באופן שבו המדינה מתנהלת, אין אפשרות אחרת. "צריך יהיה לשנות את השיטה מהיסוד, אם רוצים להפסיק עם הנוהג הזה", אומר איש האוצר.
אלה אפוא ההסברים למה ששופטות העליון הגדירו כהליך בלתי חוקי. הוא נחשף כתוצאת לוואי של העתירה שהגיש לפיד בנוגע לחרדים, אך כאמור הרבה יותר רחב מהתשלומים אליהם.
אך האם ההסברים הללו מספקים? התשובה שלילית. במדינה מתוקנת לא יתכן שפקידים ממשלתיים יאשרו לעצמם לעקוף את החוק, גם בשם היעילות והחיסכון. ומה שבוודאי בלתי אפשרי, הוא דילוג על סמכותם של נבחרי הציבור. בדמוקרטיה, העם נותן להם את הכוח לנהל את המדינה. לא לפקיד ולא ליועץ המשפטי, חכם מוכשר וצודק ככל שיהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו