טראמפ מרח את נתניהו בדבש - הדבורים עלולות גם הן להגיע

כששורות אלה נכתבות, עוד לא התבררו תוצאותיו והשלכותיו של המפגש השישי (בתקופת כהונתו השנייה של טראמפ כנשיא), שהתקיים אתמול (שני) באחוזתו של הנשיא במאר־א־לאגו.

עם זאת, דבריו של הנשיא במסיבת העיתונאים שקדמה לפגישה נעטפו בשכבה עבה של דבש בזיקה ליחסיו עם ראש הממשלה, שאותו הגדיר שוב ושוב כמנהיג דגול, שהוביל את אומתו לניצחון אל מול האתגרים שבפניהם הועמדה. שאלתו הרטורית כיצד לא ניתן לחון מנהיג משכמו ומעלה כמו נתניהו רק הוסיפה קורטוב של שמן זית למכלול דברי השבח וההלל שטראמפ הרעיף על אורחו.

ואולם, בהכירנו את הליכותיו של הקודקוד האמריקני, יהיה זה מוגזם לקבל את הדברים כפשוטם. אחרי ככלות הכל, מדובר באיש עסקים ממולח המצפה לתמורה עבור כל מחווה, במיוחד בסוגיית החנינה, הקריטית כל כך עבור נתניהו. יתר על כן, למרות התמיכה המוצקה, שהביע הנשיא בעמדות היסוד של ישראל כמעט בכל המכלולים שהועלו במסיבת העיתונאים, לא ניתן להתעלם ולטשטש כמה מוקדי מחלוקת, הגם שהוצנעו וגומדו על ידו.

אלה עלולים לעלות אל פני השטח כבר במהלך הפגישה, ולהעכיר, לפחות במידת מה, את אווירת ההרמוניה הנינוחה והידידות האמיצה שאפיינה את רוח המסרים, אשר לבטח ערבו לאוזניו של ראש הממשלה.

השאלה הטורקית

כך, למשל, לצד הבעת מחויבותו להביא לפירוק חמאס מנשקו כתנאי הכרחי למעבר ליישום השלב השני בתוכניתו, חזר טראמפ על רצונו להתקדם לאלתר לקראת מימושו של שלב ב' במתווה שיזם. באותה מידה, הגם שלא חלק באופן מוצהר על התנגדותו הנחרצת של נתניהו לשילובה של טורקיה בכוח הייצוב הבינלאומי, לא שלל על הסף אופציה זו, ואף לא פסק מלשבח את מנהיגותו של ידידו, נשיא טורקיה ארדואן.

אותם דברים אמורים בזיקה לדרישת היסוד של ישראל לא להתקדם לשלב ב' של "מפת הדרכים" להסדר לפני שהחלל החטוף האחרון, רן גואילי, מוחזר למכורתו. למרות שהנשיא הפגין אמפתיה והבנה לתנאי הישראלי, המהווה חלק בלתי נפרד משלב א' של תוכניתו, הוא לא הציג זאת כתנאי הכרחי להתקדמות לשלב הבא, אלא הסתפק באמירה כללית אודות נחישותו להמשיך "לעשות מה שאפשר" כדי להשיבו.

גם בסוגיה האיראנית, הגם שטראמפ היה פסקני בדבריו אודות תמיכתו בפעולה צבאית ישראלית כנגד טהרן אם זו תשתקם צבאית (קל וחומר אם תשקם את יכולתה הגרעינית), הוא טרם סתם את הגולל על המסלול הדיפלומטי עם מנהיגותה, ובכל מקרה לא נראה שיתמוך בפתיחתו בקרוב של סיבוב צבאי נוסף בין ישראל לאיראן בגיבוי (ואולי גם בהשתתפות אמריקנית).

אחרי הכל, פניו מועדות לעיצובה של סביבה אזורית יציבה, שבטבורה הוא רואה את עצמו כמיישב מיומן של סכסוכים ממושכים ורוויים באלימות.

בנוסף למוקדי החיכוך הפוטנציאלים בין שתי השותפות לדרך, שנותרו במסיבת העיתונאים ברקע הדברים, יש להדגיש את לוחות הזמנים השונים של שני האישים.

לטראמפ אצה הדרך, והוא מעוניין להתקדם במהירות המרבית לא רק לשלב השני של חזונו, אלא גם להגיע ליהלום שבכתרו - שלב ג' של שיקום רצועת עזה והפיכתה לגן פורח, האמורים להמחיש לעולם כולו את גודל הצלחתו (בנוסף להזדמנויות ההשקעה הקורצות, הגלומות במיזם הענק).

לעומתו, נתניהו אינו ממהר במיוחד להגיע לשלב הבא, העלול ליצור קרע בממשלתו, ואולי אפילו להביא לפירוקה. זאת למרות הסכנות הטמונות בהמשך הקיפאון בכל הקשור ליכולתו של חמאס לחזק את מעמדו ואחיזתו ברצועה. 

לפיכך, השאלה המרכזית היא האם ניתן לרבע את המעגל בשאלות הליבה השנויות במחלוקת. כיצד לאפשר לנשיא להצהיר בקרוב על הצלחתו לקדם את התהליך, וזאת מבלי שארה"ב וישראל יעלו על מסלול של עימות, שבו כל המנופים בפועל נמצאים אצל הפטרון האמריקני.

לנוכח מורכבותן של השאלות שעל הפרק בחזית עזה, שלא לדבר על המכלול הסורי והלבנוני, אחת האפשרויות היצירתיות עשויה לשוב למורשתו של מזכיר המדינה המיתולוגי הנרי קיסינג'ר, שהיתה מעוגנת במאמציו, הן בזירת היחסים עם סין והן בזירה המצרית לאחר מלחמת יום הכיפורים, לנסות ולהפריד בין שאלות שנויות במחלוקת, לדחות את המורכבות והקשות ביותר להמשך הדרך, ולהתמקד בסוגיות שלגביהן ניתן להגיע להסכמה.

לפרק את שלב ב'

במקרה הנוכחי ניתן לפרק את שלב ב' לכמה שלבי משנה ולהתקדם בשיטה מדורגת ומודולרית מן הממד הפחות טעון ועמוס אל השורש הליבתי הקשוח של הסכסוך.

האם ניתן להתחיל, למשל, את התהליך בהסכמות לגבי כוח הייצוב הבינלאומי ולאפשר בכך את השקת התהליך, תוך דחיית מכלולים בעייתיים יותר להמשך המיקוח?

השעות והימים הקרובים יוכיחו.