הקריירה של גדעון סער נמצאת בנקודת מפנה. מצד אחד הוא שר החוץ, עוד אחד מרשימת תפקידים המרשימה בה החזיק לאורך הקריירה הפוליטית שלו. את התיק הוא קיבל כמובן לאחר שדאג להשיג לממשלה מרווח נשימה, לאחר שנכנס אליה עם מפלגתו.
מצד שני, הוא כרגע לא צפוי להיות בעשירייה הראשונה של הליכוד לפי סקרי הפריימריז האחרונים, אז מה הוא יעשה עכשיו?
קשה לראות מי ירצה לקבל את גדעון סער במצב הנוכחי, הוא כבר לא מרגיש כמו אלטרנטיבה לנתניהו.
מעבר לכך, האנשים שמצביעים למפלגות הגוש נגד נתניהו, לא רואות בסער דמות אמינה לאחר שנכנס לממשלה, ובתוך הליכוד זוכרים לו היטב את הימים בהם רעה בשדות זרים (שוב, רק הביטו בסקרי הפריימריז).
בגדול, אין רע בלהיות ח"כ, בטח במפלגה גדולה כמו הליכוד, אבל סער כבר הוכיח שהוא בנוי מחומר אחר. הוא רואה את עצמו כמנהיג, לא התבייש ללכת נגד נתניהו גם בפריימריז בתוך המפלגה, בהן הפסיד בענק וגם בתור אלטרנטיבה שלטונית. מן הצד השני סער, שנמצא כבר מעל 20 שנה במשחק הפוליטי, התלכלך, יצר יריבויות ובעיקר דם רע מול רבים.
אז ניסינו להבין כיצד נוצר הדם רע בין סער דווקא למפלגת האם שלו, לאחר ששם גדל והתחנך, ואיך בכלל מצביעי הליכוד היו מוכנים לקבל אותו בחזרה.
הכתבה המלאה נמצאת למעלה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו