גורמי ביטחון אותתו לנתניהו שהשחרת מצרים מסוכנת, אך רה"מ התעלם

בנימין נתניהו ייצא מחר (ראשון) לארצות-הברית, כשהוא מותיר מאחוריו בישראל כמה מוקדי שריפה. נדמה כי תקוותו כי אלה ידעכו על-רקע הפסגה עם הנשיא טראמפ נכזבה, כאשר גם איומי המלחמה בשלל חזיתות לא מצליחים לדכא את הסוגיות הבוערות – ובראשן פרשת קטאר.

מכל הגילויים בפרשה, מטריד במיוחד הנזק שגרמו יועציו של נתניהו ליחסים עם מצרים. גורם בכיר אמר כי כבר בזמן אמת "הורמה יותר מגבה" בצה"ל ובשב"כ לנוכח שורה של פרסומים שקריים, דוגמת הטענה שמצרים בונה בסיסים התקפיים בסיני (שהודהדה גם על-ידי שגריר ישראל בוושינגטון, יחיאל לייטר), על-כך שבכירים במודיעין המצרי קיבלו אחוזים מהברחות נשק לסיני, ועל-כך שמצרים היתה שותפה להונאת ישראל ערב מתקפת ה-7 באוקטובר.

גם מצרים מחתה על הפרסומים שמשחירים אותה. המחאות הועברו במפגשים של גורמי ביטחון, אולם לא שינו את המגמה. נתניהו אמנם טוען כי לא ידע שיועציו עבדו בשירותה של קטאר, אולם מדיניותו התכתבה עם פעילותם. מתברר כי ביולי 2024 אפשרו מגעים שקיים שב"כ עם המצרים פריצת דרך, שאמורה היתה להוביל לשחרורם של ארבעה חטופים חיים בניסיון להתניע את המו"מ.

העסקה כבר אושרה בדרג המדיני, אולם יד נעלמה הציפה לפתע עסקה חליפית – של שחרור 10 חטופים חיים בתיווך קטארי – שמעולם לא יצאה לפועל וטרפדה גם את העסקה המצרית. סוגית החטופים רלוונטית גם לנוכח הראיון של רומי גונן בתכנית עובדה. התקיפות המיניות שעברה מידי שוביה, ועליהן סיפרה באומץ, היו מוכרות בישראל כבר מנובמבר 2023.

הן דווחו על-ידי אחת החטופות ששמעה עליהן מגונן בשבי, וסיפרה על-כך בתשאול עם שובה לארץ. המידע הוצף מייד לצמרת המדינית כהוכחת הצורך הבהול בשחרור החטופים, אולם הוא לא שינה את מדיניות ישראל – וגם לא מידע נוסף שהצטבר מאוחר יותר ("החטופים סובלים אבל הם לא מתים", אמר נתניהו בקבינט ביולי 2024, סמוך לטרפוד העסקה המצרית).

בערב שבת האחרון טען נתניהו, בהודעה שפורסמה מטעם דובר הליכוד, כי אלי פלדשטיין מעולם לא עבד מטעמו או בלשכת ראש הממשלה. הדברים האלה – שעיתונאים רבים יכולים להפריכם בקלות – מטרידים משום עיסוקו המקביל של פלדשטיין בשליחות קטאר, והוא עומד בבסיס הדרישה (שנשמעת גם בצמרת שב"כ) להרחיב את חקירת הפרשה ולכלול בה את לשכת נתניהו כולה. ראש שב"כ, דוד זיני, טרם הביע עמדה בנושא, אולם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שוקלת להורות לפתוח בחקירת סוגיות שונות שעלו מהראיון של פלדשטיין ב"כאן".

צרות מבית

את נתניהו ירדפו לשמש החורפית של פלורידה שתי סוגיות מרכזיות נוספות. האחת, חוק ההשתמטות מגיוס והאיום שהוא מציב לקואליציה על-רקע איומי הסיעות החרדיות. השניה, ועדת החקירה הפוליטית שהוא מבקש להקים לבדיקת המחדל שהוביל למלחמה. תא"ל (מיל') יובל בזק – אביו של לוחם גולני גיא בזק ז"ל שנפל בקרב ככיסופים ב-7 באוקטובר, ומי שכיהן בעצמו כראש מטה אוגדה 91 ברוב שלבי המלחמה – פרסם בסוף השבוע פוסט שבו כתב כי החלטת הממשלה היא "לא רק פגם מוסרי עמוק אלא שהיא טומנת בחובה סכנה אמיתית לכולנו", משום שהיא "מסכנת את תהליך הריפוי וההתאוששות של מדינת ישראל".

בזק היה בחודשים האחרונים חבר בצוות תורג'מן שבדק את התחקירים בצה"ל. הוא מעביר ביקורת חריפה על כישלון הצבא, אבל מבהיר שצה"ל לא כשל לבדו: "7 באוקטובר לא היה גזירת גורל. הוא היה תוצאה של אסטרטגיה ביטחונית כושלת, או של היעדרה. כל אלה אירעו תחת אחריות הממשלה והעומד בראשה".

על השולחן בפלורידה

את נתניהו יעסיקו במיאמי לפחות שבע סוגיות אחרות. הראשונה, עזה, שבה טראמפ מבקש לעבור לשלב ב' של ההסכם, וישראל מבקשת לעכב זאת בנימוק שלא כל החטופים הושבו. בניסיון לפנות לליבו של הנשיא צורפו לנסיעה הוריו של החלל החטוף רן גואילי, כשמנגד גוברים הקולות מתוך הממשל שקוראים לנשיא להתקדם. ברקע גם לחץ מצד מדינות שונות, ובראשן קטאר וטורקיה, שבניגוד להצהרות עתידה לשלוח גורמים מטעמה לעזה.

הסוגיה השנייה היא איראן. ישראל מוטרדת מקצב ייצור הטילים, ומבקשת שארצות-הברית לא תחסום אותה אם תחליט לתקוף באיראן שוב בשנה הבאה. ישראל מבקשת היתר דומה גם בנוגע ללבנון – הסוגיה השלישית – שבה מתקרב הדד-ליין שהוצב (31 בדצמבר) לפירוק חיזבאללה והרחקתו מדרום לבנון. הסוגיה הרביעית היא סוריה, שבה תבקש ישראל שארצות-הברית לא תדחק בה לסגת מהשטחים שתפסה בגולן.

הסוגיה החמישית היא הסיוע הביטחוני האמריקני, שישראל מבקשת לגבש בהקדם את המסגרת שתבטיח כי יוארך בעשור נוסף, מעבר ל-2028. הסוגיה הששית היא המצב ביהודה ושומרון, שמעסיק את האמריקנים על-רקע פעילותם של קיצונים יהודים, ומטריד את ישראל על-רקע התגברות איומי הטרור, בוודאי בעקבות הפיגוע הקשה שבו רצח שלשום שוהה בלתי חוקי מקבטיה שני ישראלים. הפיגוע הזה הציף שוב את בעיית המחבלים הבודדים, וגם את סוגית השב"חים שמנצלים פרצות בקו התפר כדי לחדור באין מפריע כמעט לישראל.

הסוגיה השביעית היא משפטו של נתניהו. יהיה לו זמן רב לעסוק בכך במהלך הביקור הארוך (שבוע), שבאופן חריג לא יכלול את וושינגטון או את ניו-יורק. נתניהו מעוניין שטראמפ ישוב למלא תפקיד פעיל בלחצים שמופעלים על הנשיא הרצוג להעניק לו חנינה, במיוחד משום שנדמה כי הרצוג עצמו אינו להוט לקדם את העניין.

ההחלטה תתהפך?

בשולי הדברים, שתי הערות. הראשונה, לגבי גור קהתי ז"ל. הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, צפוי להיפגש השבוע עם משפחתו של קהתי, ולהציג בפניה את אפשרויות הערעור על החלטתו שלא להעמיד לדין פלילי את אל"מ (מיל.) יואב ירום, שהוביל את הסיור בלבנון שבו נהרגו קהתי והאזרח זאב ("ז'אבו") ארליך ז"ל. במקביל מונחת הפרשה לפתחו של הרמטכ"ל, אייל זמיר, שנדרש למהלך פיקודי מול הקצין. רבים בצה"ל סבורים כי עליו לנקוט עמדה נחרצת לא רק למען קהתי, אלא כדי למנוע הפקרות דומה בעתיד.

ההערה השניה היא לגבי דבריו של שר הביטחון ישראל כ"ץ, שאמר כי גלי צה"ל "תמכה באויבים ונתנה פיתחון פה לחמאס".

נדמה שבשם הפריימריז מוכן כ"ץ לעשות הכל – כולל להקים היאחזויות נח"ל מומצאות בצפון הרצועה – אבל האשמה פרועה כזאת נגד החיילים והאזרחים שמשרתים בתחנה היא חציית קו מסוכנת אפילו בסטנדרטים הירודים שלו.