ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס הבוקר (חמישי) לכוונתו להקים "ועדה לאומית" לחקר אירועי 7 באוקטובר, וציין כי ועדה כזו תהיה “שוויונית, רחבה ונקייה”, ותייצג באופן שווה את הקואליציה והאופוזיציה.
נתניהו קרא להקמת "ועדת בדיקה לאומית" | הידיעה המלאה
דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה לאישור תקציב המדינה לשנת 2025 // לע"מ
זאת, להבדיל מהמודל המקובל עד כה בישראל של ועדת חקירה ממלכתית. כדי לחזק את טענתו, נתניהו השווה את המהלך לוועדת החקירה שהוקמה בארצות הברית לאחר מתקפת 11 בספטמבר, שלדבריו הייתה "חציה דמוקרטית וחציה רפובליקנית" ו"עשתה עבודה מצוינת". אך בדיקת העובדות מעלה שלושה פערים מהותיים בין הוועדה האמריקנית לבין המהלך שמבקש נתניהו לקדם.
הכשלים המודיעיניים
אז מהי הוועדה האמריקנית אליה מתייחס נתניהו? ועדת 11 בספטמבר הוקמה בשנת 2002 בחוק פדרלי שאושר בקונגרס, במטרה לבחון את הכשלים המודיעיניים, המבצעיים והמוסדיים שהובילו למתקפת הטרור הגדולה בתולדות ארצות הברית.
הוועדה כללה עשרה חברים, חמישה רפובליקנים וחמישה דמוקרטים, רובם בעלי תפקידים ציבוריים בכירים לשעבר. היא קיבלה סמכויות נרחבות, לרבות זימון עדים וגישה לחומרים מסווגים, קיימה ראיונות עם יותר מאלף גורמים ועשרות שימועים פומביים וב-2004, פרסמה דוח מפורט בן מאות עמודים שקבע שורה של כשלים מערכתיים חמורים לאורך מספר ממשלים, אשר הוביל לרפורמות עומק בקהילת המודיעין האמריקנית.
"מסע לחצים"
נתניהו טען כי בימים האחרונים מופעל "מסע לחצים מאורגן מצד גורמים בכירים 'לשעברים'", שלדבריו "אפשרו לאנרכיה לחדור למערכות המדינה" וכעת "מבקשים לעוות את העובדות" ולהשפיע על מבנה החקירה. לדבריו, "אסור שגורמים אלה יהיו מעורבים בהחלטות ובשיקולים שיקבעו כיצד יחקרו את האסון... זה ניגוד אינטרסים ברור".
מנגד, הוא מבטיח שוועדת הבדיקה הלאומית שתוקם "תייצג את כל הציבור, את האופוזיציה והקואליציה באופן שווה".
אלא שהמודל האמריקני שאליו נתניהו מפנה אינו תומך בטענותיו באופן מלא. ראשית, ועדת ה-11 בספטמבר עצמה הייתה מורכבת ברובה מ"לשעברים": פוליטיקאים ובכירים לשעבר, שלא כיהנו בתפקיד ממשלתי פעיל בעת מינויים, היו"ר, טום קין, היה מושל רפובליקני לשעבר; סגן היו"ר, לי המילטון, דמוקרט וחבר בית הנבחרים לשעבר; ורוב חברי הוועדה היו בדימוס.
כלומר, המודל האמריקני דווקא הסתמך על אישי ציבור מנוסים שאינם כפופים פוליטית לממשלה המכהנת, בניגוד לאזהרת נתניהו מפני "מעורבות לשעברים".
הממשל לא מינה את הוועדה
שנית, ממשל בוש לא מינה את הוועדה ולא שלט בהרכב שלה. הוועדה הוקמה בחקיקה של הקונגרס, העצמאי מהממשל, לאחר התנגדות ראשונית של הבית הלבן, ורק לאחר לחץ ציבורי כבד מצד משפחות הקורבנות.
חבריה נבחרו על ידי ההנהגות הדמוקרטיות והרפובליקניות בקונגרס, ולא על ידי הממשל, כדי להבטיח עצמאות מלאה מחוקרת מהדרג המבצע. בישראל, לעומת זאת, ועדה לאומית שמוקמת על ידי הממשלה ומקבלת את מינוי חבריה מטעמה אינה משקפת עצמאות דומה.
שלישית, המודל של "חצי דמוקרטים וחצי רפובליקנים" אינו ניתן ליישום פשוט בישראל, שכן אין בה מערכת דו-מפלגתית יציבה. בארצות הברית ברור מי מייצג את האופוזיציה ומי את הרוב. בישראל, לעומת זאת, קיים ריבוי מפלגות: האופוזיציה מפוצלת, חלקיה אינם מסכימים זה עם זה, ולאו דווקא יסכימו על מי ייחשב נציג לגיטימי מטעמם בוועדה שממנה הממשלה.
מודל לצורת החקירה
במצב כזה, חלוקה "שוויונית" אינה מייצרת עצמאות, אלא עלולה דווקא להעמיק מחלוקת פוליטית ולפגוע באמון הציבור במסקנות. לכן, אף שנתניהו משתמש בוועדת 11 בספטמבר כמודל לצורת החקירה שהוא מבקש לקדם, התבוננות במבנה הוועדה האמריקנית, בהרכב שלה ובאופן הקמתה מלמדת כי המודל האמריקני נשען על עיקרון אחד מרכזי: עצמאות מלאה מהממשלה הנחקרת.
זהו תנאי שלא נובע בהכרח מהמתווה שנתניהו מציג, ובוודאי אינו עולה בקנה אחד עם האמירות נגד "לשעברים", שבארצות הברית דווקא היוו את ליבת הוועדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו