הביקור שמסמן חזרה לשגרה - אך במקביל שבות גם הבעיות

חזל"ש - לטוב ולרע: זה המסר המשתמע מביקורו בישראל של קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, חודשיים לאחר סיום המלחמה. בעת שתשומת הלב הישראלית התרכזה באופן טבעי במהלכי המערכה ובמצב החטופים, הציבור לא ממש שם לב שבשנה האחרונה סבלנו מחרם ביקורים בלתי רשמי.

מיד לאחר טבח 7 באוקטובר, מנהיגים, שרי חוץ, פרלמנטרים ואישים בינלאומיים הציפו את המדינה בביקורי הזדהות ותמיכה. ואולם, ככל שחלפו החודשים ומסע השקרים נגד ישראל התחזק, כך "העולם", לא רצה להיראות בחברתנו. הפכנו מנודים, ורק הפסקת האש הפכה את המגמה.

האתגר המרכזי לא נפתר

הראשון להגיע ביום שחרור החטופים היה כמובן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. אחריו בא סגנו, ג'יי. די ואנס. מספר שרים קפצו בשבועות האחרונים. היום היה זה אחד המנהיגים החשובים בעולם, הקנצלר הגרמני, ומחר צפוי להגיע שגריר ארה"ב באו"ם, מייק וולץ - מגדולי התומכים של ישראל בממשל האמריקני. וולץ לא רק ייפגש עם צמרת המדינה אלא גם יסייר בצפון, בדרום, ובמפקדה הבינלאומית בקרית גת.

החזרה לשגרה מדינית חיובית כשלעצמה. הרי אף אחד לא רוצה מלחמה אם אפשר להימנע ממנה. העניין הוא רק שבצד היתרונות שמביאה איתה הלגיטימציה המדינית - נתניהו דיבר על שיתופי פעולה ישראליים-גרמניים, שיציבו את שתי המדינות בחזית הקדמה הטכנולוגית העולמית - מגיעים גם החסרונות. ובכל הנוגע לבעיות שישראל ניצבת בפניהן, הם גדולים מאוד.

על פניו, אין ביכולתם של הכלים המדיניים לפתור את האתגר המרכזי שגם מרץ, גם נתניהו וגם טראמפ מחויבים אליו, והוא חיסול חמאס. למעלה מחודשיים חלפו מאז פרסם טראמפ את "תכנית 20 הנקודות", ועד כה לא נמצא אף מתנדב שיפרוק כמובטח את חמאס מנשקו.

השגריר וולץ אמר בשבוע שעבר בוועידת "ישראל היום", כי נמשכים מגעים עם מדינות בתקווה שיצטרפו לכוח הייצוב הבינלאומי (ISF), זה שאמור היה לפרוק את חמאס מנשקו ולפרז את הרצועה. אך כפי שהודה אתמול נתניהו, הוא מטיל ספק בכך שמישהו יעשה במקומנו את העבודה הקשה הזו.

חוזרים אל המציאות

אז מה עושים? "אדבר על כל זה עם הנשיא טראמפ בסוף החודש", אמר נתניהו. כלומר, יחלפו לפחות שלושה חודשים מסיום המלחמה ועד שאולי תתקבל החלטה מוסכמת איך מחסלים את ארגון הטרור. גם אז הפעולה עצמה, תהיה אשר תהיה, אפילו לא תתחיל.

ובכל מקרה, קשה מאוד להאמין שמשכין השלום העולמי, דונלד ג'יי טראמפ, כפי שהוא תופס את עצמו בימים אלה, יסכים לחידוש המלחמה באופן מלא. שלא לדבר על כך שאפילו אם ייתן לצה"ל אור ירוק, גם מבחינה צבאית - לגמרי לא פשוט לחסל חמאס. הרי לא הצלחנו להשיג את היעד הזה בשנתיים של מאמץ צבאי עליון.

כך שבשורה התחתונה, החזרה לשגרה המדינית גם מחזירה אותנו למציאות המוגבלת של 6 באוקטובר. לחמאס יש אזור מחיה שבו שלטונו בטוח. אמנם רק במחצית שטחה של רצועת עזה ולא על כולה כמו לפני המלחמה. ואולם, בכל יום שעובר שלטונו מתחזק ובפועל יש לו חסינות. ישראל או כל גורם אחר לא פועלים אקטיבית להפלתו, אלא רק מגיבים להפרות וזאת בגלל מגבלות מדיניות, בדיוק כפי שהיה.

כך שהשגרה המדינית ברוכה אבל גם מאוד בעייתית.