מכל הגזרות, בחזית הזו ישראל קרובה לאבד את הסבלנות

שש הערות, בפתחו של עוד שבוע ישראלי שצפוי להיות אינטנסיבי מאוד.

עזה

ממשל טראמפ טוען שהוא קרוב להשלים את ההכנות למעבר לשלב הבא של ההסכם. לא ברור מה ההכנות האלה כוללות, ואיך הן אמורות להבטיח את שני האינטרסים הישראלים העיקריים - הזזת חמאס ממוקדי השלטון, ופירוק התשתית הצבאית שלו. האמריקנים אמנם מקימים מפקדה מרשימה בקרית גת שתעבוד תחת סנטקום, אבל דומה שיש פער גדול בין השאיפות הגרנדיוזיות שלהם לבין יכולת המימוש בשטח.

בינתיים חמאס מתמהמה גם בהשבתו של רן גואילי, החלל החטוף האחרון שנותר בעזה. בישראל מודים שחסר מידע בעניינו, אולם דוחקים בחמאס (וגם בג'יהאד האיסלאמי, שככל הנראה הרג וחטף אותו ב-7 באוקטובר) להעמיק את המאמצים לאתרו. ייתכן שישראל תידרש בקרוב להחלטה אם להתקדם הלאה עוד לפני שגואילי יחזור הביתה.

לבנון

כל הסימנים מלמדים שישראל מתקרבת לקצה יכולת ההכלה שלה מול ניסיונות ההתבססות המחודשים של חיזבאללה בדרום לבנון. די לקרוא את התקשורת הבינלאומית - שככל הנראה ניזונה מהדלפות מכוונות מישראל - כדי ללמוד על הכנת התשתית לפעולה רחבה, שסביר שתכלול גם מהלך קרקעי לצד הפעילות האווירית (שבחלקה כבר מתבצעת).

הממשל האמריקני (והצרפתי) ביקש עד כה מישראל לדחות את הפעולה, בניסיון לדחוק בממשלת לבנון לממש את החלטתה לפרק את חיזבאללה מנשקו. בשבוע שעבר אמנם נרשם מהלך סמלי כאשר נציגים ישראלים ולבנונים נפגשו בנקורה, אבל ספק אם זה יספיק כדי לבלום את המהלך המתוכנן – שייתכן שימתין עד לאחר פגישתם הצפויה של טראמפ ונתניהו.

טראמפ

נתניהו כבר לא מסתיר את מאמציו להשפיע על הנשיא האמריקני, כדי שיעצים את הלחץ על הנשיא הרצוג בעניין החנינה. הסרטון באנגלית שפרסם ביום חמישי בערב - בהמשך לשיחה הטלפונית בין השניים - היה עדות מעציבה נוספת למה שעומד בראש מעייניו של ראש ממשלת ישראל, ובעיקר לעירוב המסוכן, הפסול, בין ענייניו הפרטיים לענייני המדינה.

לישראל יש שלל סוגיות כבדות משקל מול טראמפ, שקודמות לתיקיו הפליליים של נתניהו (שעל-פי הדיונים בשבועות האחרונים נדמים כרחוקים מלקרוס). מעזה ולבנון ועד למאמצי ההתחמשות המחודשים של איראן בארסנל גדול של טילים, דרך המצוקה המדינית והאנטישמיות הגוברת, ועד לצורך הדחוף לסכם את המשך הסיוע הביטחוני האמריקני לעשור שיתחיל עם סיום כהונתו של טראמפ. העניין הזה הוא בעל חשיבות עצומה מבחינה כלכלית ובעיקר ביטחונית - בהיותה של ארצות הברית ספקית הנשק העיקרית של צה"ל.

המוסד

הרוחות בקרב עובדי וגמלאי הארגון טרם נרגעו, בעקבות מינויו של מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אלוף רומן גופמן, לראש המוסד הבא. הביטויים "סטירת לחי לארגון" ו-"הפקרות" נשמעו מכל עבר, רמז לכך שהוחלט לתעדף מינוי חיצוני על-פני שלושה מעומדים ראויים מבית, ובעיקר לכך שגופמן נעדר כל ניסיון רלוונטי לעבודת המוסד ולמשימותיו.

הביקורת הופנתה גם לעבר כוונותיו הנעלמות של נתניהו. בהמשך למינויו של דוד זיני לראש שב"כ, נדמה שנתניהו מבקש להפוך את ארגוני הביטחון של ישראל - באמצעות ראשיהם - לשפוטות שלו על-מלא, כנהוג במשטרים טוטליטריים. בעוד נתניהו נשבע לשמור על הדמוקרטיה, מעשיו (שכוללים גם את המהפכה המשפטית וניסיון לסרס את אמצעי התקשורת) מלמדים שכוונותיו אחרות לגמרי.

התקציב

הממשלה אישרה ביום שישי את תקציב המדינה, שנופח בעשרות מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים מושחתים, מיותרים, שיבואו על חשבון צרכי המדינה האמיתיים בחינוך, בבריאות, ברווחה, בחקלאות ועוד. גם כאן, הצורך בשימור האינטרס האישי- במקרה הזה הפוליטי - גובר על הצורך הלאומי.

כתמיד, הדיון העיקרי נסב סביב תקציב הביטחון. מעבר למסגרת התקציב שסוכמה (112 מיליארד שקלים), ראוי לשים לב לסעיף אחד שהודגש במכוון בהודעות לתקשורת: 725 מיליון שקלים למרכיבי ביטחון ביהודה ושומרון. למתיישבי יו"ש מגיע כמובן ביטחון מלא, אבל ההחלטה לציין דווקא אותם ולא את תושבי הצפון או העוטף היא כל-כולה קריצה למצביעים בפריימריז.

גיוס

אל"מ (מיל') גרמן גילטמן, שהיה מיועד להתמנות למפקד מרכז המפקדות בזרוע היבשה (ולעלות לדרגת תא"ל), נפגש ביום שישי עם הרמטכ"ל והסיר את מועמדותו לתפקיד. זאת, לאחר ששר הביטחון הודיע כי לא יאשר את המינוי, בטענה שגילטמן קרא לסרבנות לשרת בצה"ל.

גילטמן, ששירת בשנתיים האחרונות יותר מ-700 ימים במילואים, אמר כי לא קרא לסרבנות, אבל את שר הביטחון זה מעניין פחות: מבחינתו מדובר בהזדמנות נוספת לכותרת. אז מה אם במקביל הוא תומך בחוק ההשתמטות מגיוס - ובפטור מעשי לעשרות אלפי חרדים - שמשמעותו המעשית היא לא רק העמקת הפגיעה בשוויון בנטל, אלא הטלת עומס חריג נוסף על המשרתים במילואים, בסדיר ובקבע.