גיא גלבוע-דלאל לצד אביתר דוד: "לא יכולתי להזיז את הכתפיים, הוא היה צריך להוריד לי את המכנסיים"

שנתיים אחרי 7 באוקטובר, האירוע שטילטל את מדינת ישראל ואת העם היהודי כולו, מתקיימת הערב (שלישי, שעון ישראל) הוועידה הראשונה של "ישראל היום" בניו יורק. באולם אחד התאספו קולות של כאב ושל גבורה, של אובדן ושל ניצחון, של משפחות חטופים, של מנהיגים, פילנתרופים, לוחמי הסברה ושל אנשים שבמשך שנתיים לא נתנו לעצמם ליפול אף ליום אחד.

מכל שיחה נשזרה תמונה אחת חדה: העם היהודי עומד בצומת היסטורית. בתוך סערה של אנטישמיות עולמית, קיטוב פוליטי, אובדן כואב ומלחמה שממשיכה לגבות מחיר כבד - דווקא עכשיו נחשפת העוצמה האדירה של הסולידריות, של האחריות ההדדית, ושל היכולת הבלתי נתפסת שלנו לקום מחדש.

"תנו לי להסביר" - עם הומור וקצת שיחות עומק

בפאנל "תנו לי להסביר" בוועידת "ישראל היום" בניו יורק התכנסו שלושה מכוכבי הרשת היהודיים הבולטים: הקומיקאי והעיתונאי איתן לוין, אשת התקשורת ואינפלואנסרית הספורט אמילי אוסטין, ויעקב לנגר, מייסד ערוץ הפודקאסטים Living Lchaim.

שלושתם סיפרו כיצד מצאו את עצמם, כמעט בעל כורחם, בחזית המאבק על תדמית ישראל והעם היהודי ברשתות החברתיות, מול קמפיינים עוינים, איומים והצפות שנאה. אוסטין חשפה שאיבדה חוזים עם ESPN, Sports Illustrated, פומה ומיס יוניברס בעקבות תמיכתה הגלויה בישראל, אך בחרה "להפסיד הכל אם צריך - כדי לומר את האמת".

לוין הסביר מדוע בחר בקומדיה ככלי הסברתי: "כשאתה מצחיק - אנשים פתוחים לשמוע גם על ישראל", והדגיש את הצורך להשקיע לא רק בתיעוד זוועות 7 באוקטובר אלא גם בתרבות, מוזיקה ואמנות ישראלית. לנגר, שפועל בעיקר בשיחות עומק ביוטיוב, טען שהקרב האמיתי הוא על "המרכז הסקרן": מי שלא שונא ולא אוהב - ופשוט לא מכיר.

שלושתם קראו להפסיק להדביק תווית "אנטישמי" לכל מבקר, ולהעז לנהל שיחות אמת גם עם מי שנראה בתחילה כאויב. "רוב האנשים לא שונאים אותנו כמו שאנחנו חושבים", אמר לוין. "אם נציג את האנושיות שלנו - חלק גדול מהם יעבור צד".

האנטישמיות גואה - אבל יש מה לעשות: פאנל מיוחד

בפאנל על דור היהדות הבא הסכימו המרואיינים כי האנטישמיות גואה, תדמית מתדרדרת של ישראל, ופער הולך וגדל אצל הדור הצעיר. השאלה לפאנליסטים הייתה אחת: מה עושים בפועל כדי לשנות כיוון?

נועה טל, ראש אגף התכנון בקק״ל, הזכירה שקק״ל נוסדה ב-1905 כדי לוודא שלעם היהודי יהיה בית בטוח. ב-7 באוקטובר, כשהמדינה הייתה בכאוס, קק״ל הפכה ל"סלע" תפעולי: אמבולנסים, ציוד לכיתות כוננות, פינוי רבבות תושבים לבתי מלון, יצירת מסגרות חינוכיות לילדים. אבל המבט שלה הוא קדימה: יותר מ-50 אלף עולים בשנתיים, וקק״ל רואה באחריותה לדאוג להם לחיים טובים, תשתיות, פנאי וחינוך איכותי בכל רחבי ישראל, כדי שילדיה וילדי העולים יבקשו לבחור בישראל, למרות הקשיים.

אילן קאר, מנכ״ל ארגון ה-IAC, דיבר על מיליון הישראלים-אמריקנים כחזית קריטית לעתיד העם היהודי. IAC, ארגון קהילתי ולא פוליטי, פועל בשלושה צירים: דור צעיר גאה שלא מסתתר אלא עומד בגלוי כיהודים וציונים; מעורבות אזרחית והכשרה להתמודד בבחירות למועצות מקומיות ולוועדי בתי ספר, שם נולדות חלק גדול מהבעיות; מאבק יזום באנטישמיות - ליווי תלמידים ומורים, טיפול בכ-200 תקריות אנטישמיות בשנתיים האחרונות והכשרת כ-3,000 מורים בבתי ספר ציבוריים לזהות אנטישמיות ולהוציא אותה מהכיתה.

פרופ’ אפרים חלמיש שם דגש על שלושה כלים: להכניס את החוויה הישראלית לכל דיון; להביא מנהיגים ואנשי עסקים לישראל למסע אישי - לראות את המדינה דרך העיניים שלנו, של הילדים והקהילה; לבסס את השיח על ערכים משותפים – לא רק פוליטיקה וביטחון.

מורטון קליין, נשיא ZOA, הגיע עם מפה גדולה של המזרח התיכון וטענה חדה: לפני שמדברים על הישגי היי-טק וגז, צריך לפרק את שקרי התעמולה. לדבריו, רוב הסטודנטים כלל לא יודעים שישראל היא נקודה זעירה בין 22 מדינות ערב ו-53 מדינות מוסלמיות, ולא מכירים את הבסיס ההיסטורי והמשפטי לזכות העם היהודי בארץ. "אם לא נסביר מי אנחנו ומי הם - איך יעמדו לצידנו?"

אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל: "הוא ניקה אותי עם מגבון"

על הבמה בניו יורק ישבו שני חברי ילדות -גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד - שורדי שבי חמאס, וסיפרו לכתב "ישראל היום" יואב לימור איך עברו ממנהרה לחליפה. הקשר ביניהם התחיל בגיל שנה וחצי ונמשך למרות שגדלו בשתי ערים שונות. בעזה, החברות הזו הפכה לחבל הצלה. בלי מוזיקה, הם שרו יחד, דיברו על אמנים אהובים ושמרו אחד על השני בחיים. "זה לא חבר, לא אח, לא משפחה - זה משהו מעל", תיאר גיא.

הם סיפרו על הרגע הקשה ביותר: לא הרעב ולא הזוהמה, אלא הרגע שבו הופרדו. במשך חודשים היו צמודים, ואז לקחו את גיא. אביתר חיכה שלושה ימים שיחזור, וכשהבין שלא – התחיל מחדש להילחם על השפיות לבד. גיא חשף על הבמה כי עבר שתי תקיפות מיניות מאותו מחבל, במנהרה צרה שממנה לא היה לאן לברוח. במקביל, גופם התמוטט מרעב: אובדן שריר, כאבים בלתי נסבלים. "הייתי יושב שבועות, לא מסוגל להרים כתפיים בלי לצרוח," סיפר. אביתר הוריד לו מכנסיים לשירותים, הרים חזרה, וניקה לו את הגוף במגבונים, כי גיא לא היה מסוגל לזוז.

התנאים היו תת-אנושיים: צלחת עדשים או מעט אורז ביום, בור ספיגה שהם עצמם חפרו במסדרון צר, בלי אוויר, מלא תולעים וזבובים שעלו על האוכל. כל מגבון חולק לחמש חתיכות. "אין שם רגע לא קשה," אמרו. בשביל השפיות נאחזו בשגרה קטנה, קלפים ישנים, בדיחות פרטיות, שיחות על חברים וטיול החלומות במזרח שאחרי השחרור. הם בכו - בעיקר אחרי עסקאות השחרור בנובמבר וינואר. "באתי לגיא ואמרתי לו: אני לא אראה את המשפחה שלי", סיפר אביתר.

באומץ יוצא דופן, גיא בחר לדבר בגלוי על התקיפה המינית: "אני רוצה שאנשים יבינו - זה לא בושה לדבר. לפנות לטיפול, לדעת שלא היית לבד". על החוץ לא ידעו כמעט כלום. חמאס שפך עליהם תעמולה: "המשפחה לא נלחמת עליכם, ישראל נהרסת, הצבא מחפש להרוג אתכם". רק אחרי השחרור הבינו את היקף המאבק והמאמץ העולמי.

בסוף השיחה עלתה לבמה נציגת אל-על, והפתיעה אותם בכרטיסי טיסה חינם ליפן, תאילנד או כל יעד אחר - להגשים את חלום הטיול הגדול שתכננו במנהרה. "כל בוקר לפתוח עיניים ולראות מיטה ולא מנהרה - זה גן עדן," סיכם אביתר.

"טראמפ יצר תלות הדדית"

בשיחה על מנהיגות, פרופ' אפרים חלמיש שוחח עם מיטשל סליק – משפטן, לשעבר עוזר מזכיר האוצר האמריקני לשווקים בינלאומיים, וכיום יועץ משפטי וראש קבוצת Waterton. סליק פתח בהתייחסות ליחסי ארה"ב-סין. לדבריו, "אנחנו מצויים בנקודת שינוי חדה: לפני טראמפ הייתה כמעט עשור של אי-עשייה, שבו ארה"ב ניסתה לשלב את סין בסדר העולמי מתוך אמונה שזה יספיק. בפועל, גרעון הסחר העמיק, גניבת קניין רוחני וגזל מסחרי החמירו.

טראמפ, הוא אומר, שבר את הדפוס - השתמש במכסים באופן אסטרטגי, דבק בתכנית סדורה, והצליח להביא את הסינים לשולחן. המטרה כעת איננה "דו-קיום" נאיבי, אלא ניהול תלות הדדית – אבל בתנאים של ארה"ב, לא של סין.

על עבודתו בשירות הציבורי אמר שמטרתו הבסיסית היא "לשרת את המדינה שלי היטב", ולהביא לשולחן את הבהירות המוסרית שינק מסבו וממקורות יהודיים. עבורו, יהודי גלוי בתפקיד בכיר חייב לשאול כל הזמן "האם הוא מייצר קידוש השם". בגשר בין ממשל לשוק הפרטי סליק תמצת: "לתת לשוק לעבוד, ולא לתת לממשלה להפריע", תוך התערבות מדודה רק היכן שאין הון פרטי זמין. כחלק מניסיונו בקורונה הדגיש את החשיבות בהצלת מקומות עבודה.

"אוניברסיטה - לא רק מכון מחקרי"

פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא-מייסד אוניברסיטת רייכמן, שוחח עם יואב לימור על המהפכה שחולל בהשכלה הגבוהה ועל מקומה של הציונות במוסד שהקים. רייכמן הזכיר כי מהרגע הראשון הצהיר שיבנה אוניברסיטה ציונית, ופעל לשבור את המונופול של שבע האוניברסיטאות הוותיקות. לדבריו, "שערי האקדמיה היו סגורים בפני מאות אלפי ישראלים ומי שהיה לו כסף נסע ללמוד בחו״ל, ואילו אחרים נותרו מאחור. זה היה משבר חמור שהיה חייב פתרון".

הקמת רייכמן, אמר, נולדה מתוך שני עקרונות: פתיחת שערי האקדמיה, ושינוי בסיסי של תפיסת תפקיד האוניברסיטה. "אוניברסיטה איננה רק מכון מחקר, היא חייבת מחויבות לחברה", הסביר. "הערכים שהנחו את המקום היו חירות ואחריות, טיפוח יזמות, שבירת גבולות דיסציפלינריים ועידוד הסטודנטים ליצור את סיפור חייהם".

על היחסים עם יהדות התפוצות אמר כי כבר בתחילת הדרך הוחלט לפתוח תוכניות באנגלית כדי למשוך צעירים מהעולם היהודי. כיום, 30% מהסטודנטים מגיעים מ-90 מדינות, והשנה, על רקע האנטישמיות, נרשמה קפיצה של 80% במספר הנרשמים מחו״ל. מחצית מהסטודנטים האמריקאים אף עושים עלייה, ורבים מהחיילים הבודדים שבאים לשרת בצה״ל ממשיכים ללמוד באוניברסיטה.

לדבריו, "כדי לאחות את הקרע בין ישראל ליהדות העולם, על ישראל לשוב לרוח מגילת העצמאות: דמוקרטיה, שוויון, חירות וחופש דת. “זהו הבסיס המשותף", אמר, "והדרך להמשיך לספר את הסיפור המופלא של מדינת ישראל".

"בישראל - כשחקלאים לא בטוחים, אף אחד לא בטוח"

בשיחה על הבמה הדגיש מנכ"ל ומייסד-שותף של השומר החדש, יואל זילברמן, כי אירועי 7 באוקטובר חשפו לא רק כשל ביטחוני בגבול, אלא משבר עומק בתפיסת האיומים על ישראל. זילברמן, בן למשפחת חקלאים בגליל ונכד לניצול שואה, הסביר כי חקלאי הגבול היו הראשונים שפגשו את מחבלי חמאס. "בישראל החקלאים והגבול חד הם. כשהם לא בטוחים, אף אחד לא בטוח". לדבריו, חוסנה של ישראל הוא תנאי לחוסנו של העם היהודי כולו, כפי שהגדיר גם הנשיא ביידן בתחילת המלחמה.

זילברמן התריע כי לצד האיום החיצוני, ישראל מתמודדת היום עם איום פנימי חסר תקדים: כ-400 אלף כלי נשק בלתי חוקיים בנגב ובגליל, תאי טרור הקשורים לחמאס, וחדירה מאסיבית של אמצעי לחימה מסיני, כולל מאות רחפנים שחצו את הגבול בראש השנה האחרון. "מי שחי בבאר שבע, בעומר, בכרמיאל, מרגיש שמחר בערב הוא עלול להיות תחת מתקפה. אנחנו רואים את הסימנים, אסור להתעלם מהם".

השומר החדש גייס מאז המלחמה כ-15 אלף מתנדבים להגנת היישובים, אך זילברמן מדגיש כי נדרש שינוי אסטרטגי עמוק: "אנחנו מתמודדים מול שבעה צבאות מבחוץ - אבל יש מאבק גדול גם בתוך ישראל. אסור שנחזור למראות של מאי 2021. חייבים להיות אקטיביים, מהירים, ולהיות הראשונים בשטח". לשאלה על אחריות כלפי קהילות יהודיות בעולם השיב: "האיום על ישראל הופך מהר מאוד לאיום על יהודים בכל מקום. השומר החדש רואה עצמו חלק ממערך שמגן על העם היהודי כולו - בבית ובתפוצות".

"אל תקחו את התמיכה האמריקנית כמובנת מאליה"

בשיחה אחד-על-אחד בוועידה הסביר שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דיוויד פרידמן, כי האיום המשמעותי ביותר על יחסי ישראל-ארה"ב אינו פוליטי, אלא דורי. הוא התייחס לדברי הילרי קלינטון על הנתק הגובר בין צעירים אמריקנים לישראל ואמר: "זו לא בעיה של ימין או שמאל, זו בעיה דורית מסיבית. 80 או 90 אחוזים מהיהודים מתחת לגיל 30 הצביעו לממדאני. לחשוב שזה לא יחדור לפוליטיקה הלאומית זה פשוט לא הגיוני".

פרידמן התעקש שיש אינטרס עמוק לאמריקה בתמיכה בישראל, מעבר לערכים משותפים: "ה-3.3 מיליארד דולר שארה״ב נותנת לישראל הם ההוצאה הכי אפקטיבית בתקציב הביטחון האמריקני. ה-F-35 שטסים בישראל הם הטובים בעולם - מי מרוויח מזה? ארה״ב". לדבריו, הברית איננה רק ביטחונית אלא גם כלכלית: "לישראל יש יותר חברות בנאסד"ק מכל מדינה חוץ מקנדה. זו תרומה אדירה לכלכלה האמריקנית". הוא הוסיף ממד רוחני: "אנחנו רוצים שמקומות כמו ירושלים, חברון ושילה יהיו בידיים טובות גם בעוד מאה שנה. אם ישראל לא הריבון שם - הם לא יהיו בטוחים".

לגבי פתרונות מדיניים הבהיר כי טראמפ "אגנוסטי" לצורת ההסדר, אך מדגיש שאין כרגע מקום לסיפוח: "לא יהיה כיבוש חד-צדדי בזמן מלחמה". על יוזמתו למדינה אחת עם אוטונומיה פלשתינית בסגנון פוארטו-ריקו אמר: "אני לא רואה סיבה שטראמפ יתנגד. הוא יתמוך בעיקרון". כשנשאל על פגישותיו השנויות במחלוקת של טראמפ, מקנייה ווסט וניק פואנטס ועד זוהרן ממדאני, פרידמן דחה את הביקורת: "תשפטו אותו לפי המעשים, לא לפי מי שהוא פוגש. אף נשיא אמריקני מעולם לא הצטרף לישראל במלחמה. טראמפ שם את הנשיאות שלו על החבל כשהתייצב לצד ישראל ונתן למפציצים להמריא. אף אחד לא עשה זאת לפניו".

איש העסקים: "אפשר בכלל להגיד 'שלום' בניו יורק היום?"

בראיון אחד על אחד בוועידה, הציג מייקל אייזנברג, שותף בקרן ההון־סיכון א', יליד מנהטן שעשה עלייה והפך לאחד המשקיעים המשפיעים בישראל, חזון ברור: העלאת מיליון יהודים לישראל בעשור הקרוב, לא רק כגחלת ציונית אלא כמנוע צמיחה כלכלי וחברתי. כשנשאל האם, כאיש מקצוע יהודי מצליח בניו יורק, היה שוקל היום לעלות לישראל, השיב נחרצות: "לפני שאתם עוברים למיאמי - תדלגו. פשוט תבואו לישראל. אין סיבה לעשות עצירה בפלורידה". לדבריו, האנטישמיות הגוברת במערב והמצב הכלכלי העולמי יוצרים מציאות חדשה: "האנטישמיות לא התחילה ב־7 באוקטובר, היא התחילה עם המשברים הכלכליים. בכל פעם שהמערב נחלש – זה חוזר ליהודים".

אייזנברג טוען שההיגיון הכלכלי לעלייה מעולם לא היה חזק יותר: "אם לפני חמישים שנה היו אומרים לכם שלישראל תהיה כלכלה של חצי טריליון דולר, הייתם צוחקים. היום, גם אחרי המלחמה, הבורסה חזקה, השקל יציב, הטכנולוגיה צומחת. העשור הקרוב יבנה כאן כלכלה של טריליון דולר. אתה יכול להישאר בניו יורק, או להיות שותף בבניית הדבר הזה". על ההזדמנות לצעירים אמר: "אחרי מלחמת העולם השנייה קראו להם 'הדור הגדול'. הילדים שלנו - זה הדור הגדול הבא. אם אתה רוצה ילדים עמידים, יצירתיים, עם חוסן – תביא אותם לישראל. זה המקום הכי טוב בעולם לגדל משפחה".

אייזנברג התייחס גם לישראלים שחיים בחו"ל: "יש כמעט מיליון ישראלים בארה"ב ובבריטניה. אני אומר להם - תחזרו. הדור השני והשלישי שם הולכים לאיבוד. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אותם".

בחלק האחרון של השיחה עבר לנושא חוק הגיוס והחברה החרדית. "זה 'חוק התירוץ'", קבע. "עולם התורה לא נמצא בשום איום - זה דור התורה המשגשג ביותר שהיה לעם היהודי. אבל 'עולם התורה' כפי שמתארים אותו, זה נרטיב שקרי. התורה צריכה לחיות בחיי היומיום, לא רק בבית המדרש". על הציבור החרדי אמר: "החרדים הצעירים רוצים להיות ישראלים. הם אסירים של שכבה פוליטית. תנו להם לצאת. ברגע שנפסיק לממן אנשים שלא משרתים את המדינה, וברגע שנשחרר את הצעירים מהברית הלא קדושה של הפוליטיקה – הם יהיו רגל נוספת של הצמיחה הכלכלית בישראל".

לסיום סיכם בפנייה ישירה לקהל היהודי בעולם: "אתם יכולים להיות בורג קטן בגלגל גדול בניו יורק – או גלגל גדול במאתיים השנים הקרובות של עתיד העם היהודי כאן. זה הזמן לבחור".

תקשורת במלחמה: "המלחמה האמיתית היא על התודעה"

בפאנל שעסק בתפקיד התקשורת במלחמה, התמודדו ארבעה אנשי מדיה ישראלים עם השאלה עד כמה התקשורת בישראל באמת מבינה את אמריקה, את דעת הקהל שם ואת מצבה של הקהילה היהודית. כתב ופרשן "ישראל היום", אריאל כהנא פתח באמת לא נעימה: "הציבור הישראלי פרובינציאלי - ימין, שמאל, דתיים, חילונים. אנחנו לא מספיק מבינים מה קורה באמריקה". לדבריו, האחריות של עיתונאים היא להזכיר לישראלים שהם לא לבד בעולם, ושכל מילה שנאמרת בישראל - במיוחד נגד חיילים וצה״ל - נשמעת גם בחו״ל ומשפיעה על הלגיטימציה של ישראל.

נריה קראוס, כתבת חדשות 13 בארה"ב, הצביעה על שינוי דרמטי: "הדור הצעיר לא צורך חדשות מ-CNN ופוקס, אלא מטיקטוק ואינסטגרם - ושם ישראל מקבלת גל עצום של פייק ניוז". היא טענה שישראל לא הבינה עדיין איך לפעול בזירה הזו: ראיון ברשת גדולה כבר לא מספיק.

מנכ״ל קשת 12, חיליק שריר, הודה ש"יש הרבה מקום לשיפור". לדבריו, העיתונות הישראלית התמקדה לאורך שנים ביחסים עם הבית הלבן והקונגרס, ופחות במה שקורה ברחוב האמריקני, בזהות היהודית שם ובפער הדורי בקהילה. לדבריו, השנים האחרונות הוכיחו שהקשר בין יהדות ארה"ב לישראל הוא קריטי, והתקשורת צריכה להשקיע בו הרבה יותר.

תום צדוק, מנכ״ל ILTV, הסביר את ההחלטה להפוך את ILTV לערוץ עצמאי באנגלית: "ראינו את ההטיה בתקשורת הבינלאומית, וידענו שיש מיליוני אנשים. לא רק יהודים, גם נוצרים אוהבי ישראל - שמחפשים מקור אמין להבין מה באמת קורה כאן".

הדיון גלש גם לשאלת האיזון בין חופש עיתונות לאחריות בזמן מלחמה. כהנא תקף פרסומים על מחלוקות בקבינט וירידה במורל יחידות לוחמות: "יש סיפורים שבזמן מלחמה פשוט לא צריכים לצאת. זה דלק לחמאס. המלחמה מוכרעת לא רק בשדה הקרב - אלא בתודעה". שריר חשף כי קשת גייסה צוותים מיוחדים לייצור אלפי סרטונים קצרים באנגלית, חלקם בשיתוף משפיענים כמו מייקל רפפורט, כדי לספר את הסיפור הישראלי בפורמט שמתאים לעידן טיקטוק. "פתחנו את התכנים האלה בחינם לכל מי שרצה לשתף. זה לא מה שאנחנו עושים ביום־יום, אבל זה היה ברור שזה קריטי".

המסר המשותף מהפאנל היה חד: התקשורת היא לא רק מספרת הסיפור - היא חלק מהמערכה. בעידן של דיסאינפורמציה, ויראליות והטיות גלובליות, האחריות שלה - כלפי ישראל, כלפי הקהילות היהודיות בעולם, וכלפי הדור הצעיר – גדלה פי כמה.

"עסקים הם השגרירות האמיתית של ישראל"

בשיחה אישית ופתוחה על הבמה, דיברה יו"ר קבוצת שטראוס, עפרה שטראוס, עם יזמת ההייטק והמשקיעה יסמין לוקץ', על השנים האחרונות בעולם העסקי, על תפקידה של חברה ישראלית גלובלית בעיצומו של משבר, ועל תפקידם של מנהיגים עסקיים כשגרירים של ישראל. שטראוס תיארה כיצד התנהל עולם העסקים הבינלאומי מאז 7 באוקטובר. לדבריה, בניגוד לעבר שבו "להגיד ‘אני מישראל’ היה פותח דלתות מייד", כיום כל מפגש עסקי מתחיל בדיון ערכי: "אנחנו הפנים של ישראל - כל יום, בכל פגישה".

שטראוס הדגישה כי השליחות העסקית של היום גדלה לממדים אסטרטגיים: "אנחנו חיים במדבר, מעט מים, מעט משאבים, ובכל זאת בנינו תעשיית מזון משגשגת. זה לא רק מה שאנחנו מוכרים, אלא איך אנחנו עושים זאת. ביטחון תזונתי הפך לשיחה עולמית אחרי הקורונה וגם עכשיו במלחמה". היא סיפרה על פתיחת המפעל החדש למזון מבוסס-צמחים, "קמפוס מייקל", הנושא את שמו של אביה. "החזון שלו היה ברור - שורשים עמוקים בישראל, אבל עיניים פתוחות לעולם. לא להסתגר. לדפוק על כל דלת שתיסגר".

לוקץ', שמובילה מיזמי חדשנות, ציינה את ההשראה שהיא מוצאת בשילוב בין תעשייה מסורתית לטכנולוגיות פורצות דרך. שטראוס הסכימה. "חדשנות היא לא רק טכנולוגיה. היא אופטימיות. היא היכולת לקום כל בוקר ולבנות משהו שלא היה אתמול". על הדרך שעשתה כאישה מובילה בתעשייה אמרה: "כשהתחלתי, הייתי האישה היחידה בת״א-50. רק כששאלו אותי הבנתי את עומק הבעיה. מאז אני במסע - להגדיל את מספר הנשים בכל מקום שבו מתקבלות החלטות".

היא סיפרה על פרויקטים משותפים ליהודיות וערביות, ציינה את המעורבות הגוברת של נשים בצה״ל ובמשק, והדגישה: "אי אפשר לדבר על חברה חזקה בלי שוויון לנשים. חמישים אחוז מהאוכלוסייה לא יכולים להיות מחוץ לחדר". לוקץ' סיכמה: "לנשים יש כוח לשנות פוליטיקה, תעשייה ומציאות - ועפרה היא הדוגמה לכך".

הילארי קלינטון: "דאגה כנה לגבי איך ישראל נראית בעולם"

במהלך ראיון בוועידה, הילארי קלינטון, מזכירת המדינה ה-67 של ארה"ב, אמרה כי יש דאגה כנה לגבי איך ישראל נראית בעולם ובארה"ב. "אני חושבת שאנחנו צריכים להבין מול מה אנחנו עומדים". לדבריה, אחרי 7 באוקטובר "ראינו ניסיון להפוך את הסוגיה".

עוד ביקרה קלינטון את המידע השגוי שרץ ברשתות החברתיות, משם הרבה צעירים שואבים מידע לא נכון. "התלמידים שלנו מקבלים את המידע מטיקטוק, שמע הם לומדים מה קרה ב-7 באוקטובר ובחודשים בהמשך". לדבריה, "זו בעיה לדמוקרטיה, זו בעיה לארה"ב וישראל". קלינטון התייחסה גם להפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים: "היה מהלך מתוכנן של דיס-אינפורמציה", אמרה. היא הוסיפה כי "לישראל יש את יחסי הציבור הכי גרועים שראיתי, הסיפור שלה לא מסופר".

במהלך הראיון, מזכירת המדינה אמרה כי יש דאגה כנה לגבי האופן שבו ישראל נתפסת בעולם ובארה"ב. "יש עניין גדול ודאגה גדולה לגבי איך ישראל נתפסת, לא רק ברחבי העולם אלא גם כאן, בארצות הברית  ואיך יהודים אמריקנים נתפסים, יחד עם עלייה משמעותית באנטישמיות". לדבריה, אחרי 7 באוקטובר "ראינו ניסיון להפוך את הסיפור - כמעט למחוק את מה שקרה".

קלינטון תקפה בחריפות את תפקיד הרשתות החברתיות בעיצוב התודעה של הדור הצעיר: "התלמידים שלנו מקבלים את המידע מטיקטוק. זו בעיה לדמוקרטיה, זו בעיה לארה"ב וזוהי בעיה לישראל". היא תיארה מהלך מתוכנן של דיס-אינפורמציה ומיס-אינפורמציה, "שהחל כבר ב־8 באוקטובר, והדגישה כי צעירים רבים אינם מכירים היסטוריה ואינם מחזיקים בהקשר בסיסי: מה שהם רואים במדיה החברתית זו לא רק חד צדדיות - זו תעמולה טהורה".

קלינטון לא חסכה ביקורת גם לצד השני: "לישראל יש את יחסי הציבור הכי גרועים שראיתי. הסיפור שצריך היה לספר - לא סופר, ובוודאי לא באופן אפקטיבי. זה היה נכון בעבר, והיום זה חמור עוד יותר". היא קראה לישראל ולארגונים הפועלים למענה "להתעסק בנרטיב", במיוחד בקרב הדור הצעיר - כולל יהודים צעירים - שאינם מכירים את ההיסטוריה ואינם מבינים את האיומים הביטחוניים.

על השאלה האם ישראל "מאבדת את אמריקה" השיבה: "אני לא חושבת, אבל אסור לכם לקחת את התמיכה כמובן מאליו". לדבריה, זה פחות סיפור מפלגתי ויותר סיפור דורי: "יש אנטישמיות קיצונית גם מימין וגם משמאל. הוויכוח איננו דמוקרטים מול רפובליקנים, אלא איך מדברים עם דור שיותר מחמישים אחוזים ממנו מקבל חדשות מסרטונים קצרים ברשתות".

קלינטון התייחסה גם לבחירת ממדאני לראשות עיריית ניו יורק, ואמרה כי היה "מועמד מדיה חברתית קלאסי" שדיבר על נושאי עומק שמטרידים צעירים וידע לארוז אותם לקמפיין שהלהיב אותם. "זה שיעור חד לכולכם", אמרה. "אם לא תבינו איך הדור הצעיר צורך מידע - תפסידו אותו".

על העתיד באזור אמרה קלינטון כי היא "ריאליסטית אך אופטימית". לדבריה, הסכמי אברהם לא קרסו אחרי 7 באוקטובר "וזו הוכחה שיש גם תרחישים חיוביים לישראל באזור". עם זאת, היא הדגישה כי ישראל זקוקה להנהגה שתדע לפעול "לא רק מתוך טראומה אלא מתוך מחשבה מפוכחת", לחזק את הביטחון, לשקם את הכלכלה ולספר מחדש את סיפורה לעולם.

אביגדור קהלני: "דור הטיקטוק? הדור הכי טוב שלנו"

הראיון עם אביגדור קהלני, אחד המפקדים האיקוניים בתולדות צה״ל, לוחם ומצביא של חמש מלחמות, נפתח בתחושת השבר של ישראל לאחר 7 באוקטובר. "זה היה כמו פצצה אטומית", אמר. "אף אחד לא יכול להסביר מה קרה. הכל השתנה".

קהלני התייחס לאיומים סביב ישראל, ובראשם לבנון. "המנהיג שלהם נראה כמו גוליית מהתנ״ך, אבל הוא לא שולט בחיזבאללה", אמר. "אנחנו יכולים להכניע אותם". כשנשאל על סוריה, היה ישיר עוד יותר: "אני לא מאמין להם. הם לעולם לא יקבלו אותנו. זה ג׳ונגל - אם נהיה רכים, יאכלו אותנו".

על השאלה האם לשמור על הנוכחות בהר החרמון הסורי השיב: "להיות שם זה לא החלום שלי, אבל ברגע שניסוג - זה כבר הסכם ביטחוני. צריך להבטיח שהנסיגה לא תפתח דלת לסכנה". במקביל, קהלני הודה שהופתע מעוצמת המתקפה הישראלית-אמריקנית נגד איראן: "חצינו מכשולים שלא חשבנו שנוכל. לטוס אלפיים קילומטר ולהכות באיראן - זה גאווה גדולה". עם זאת, הבהיר שההתנהלות של השנים האחרונות הייתה בעייתית: "חשבנו ששקט יביא שקט. טעינו".

על השאלה הנצחית אם ישראל תחיה לעד על חרבה, הוא ציטט את שלמה המלך - "דור הולך ודור בא", אך הדגיש: "אנחנו חייבים ללמד את הדור הבא לקחת אחריות. זו המדינה היחידה שיש לנו".

קהלני שיבח את הצעירים הישראלים. "צחקנו על דור הטיקטוק. אבל כשאני רואה אותם רצים ונלחמים בעזה - יש לי דמעות בעיניים. זה הדור הטוב ביותר שהיה לנו". קהלני סיים בנימה אישית: "אני מאמין שהמלחמה הזאת תשנה את המדינה. בעוד חמישים שנה יהודים מכל העולם יבואו לישראל, לירושלים - הבירה היחידה שלנו. אנחנו נהיה מעצמה".

"יותר משלושת אלפים שנות היסטוריה"

איתי גרנק, מנכ״ל משרד המורשתף נועה טל, ראש אגף התכנון בקק״ל השתתפו בפאנל "מחזקים את עוטף ישראל" יחד עם אלינור שירקני-קופמן. הפאנל נפתח בשאלה על ייחודו של משרד המורשת בתקופה שבה ריבוי משרדים ממשלתיים יצר לעיתים בלבול. איתי גרנק הסביר כי המשרד מופקד על כלל אתרי המורשת בישראל, מ-3,000 שנות היסטוריה ועד ימינו, אך מאז 7 באוקטובר קיבל על עצמו תפקיד חדש: תיעוד, שימור ובניית מרחב מורשת בעוטף עזה. לדבריו, "אנחנו מתעדים את כל מה שקרה בעוטף כדי לספר את הסיפור לעולם. זו שליחות לאומית".

גרנק סיפר כי כבר בימים הראשונים למלחמה אסף משרדו את הרכבים השרופים ממגרש תקומה והקים אנדרטאות ואתרי הנצחה בשדרות וביישובי העוטף. כיום, לדבריו, ״שלושת אלפים מבקרים מגיעים לקיבוצים בכל שבוע״. אך לצד העשייה, קיימת דילמה מוסרית עמוקה: היכן עובר הגבול בין שיקום חיים לבין שימור זיכרון? הוא שיתף בדוגמה מכפר עזה, שבו חלק מהתושבים מבקשים להחזיר את החיים למסלולם, בעוד אחרים - בהם משפחות שכולות - דורשים לשמר כל אתר זיכרון: "שמעון, אב לילדים שנרצחו ונחטפו, אמר לי: 'אם היו רוצים להרוס את המשרפות באושוויץ - היית קורא לזה אנטישמיות'. אז למה אצלנו רוצים למחוק עדויות?". גרנק הדגיש כי זו החלטה לאומית, לא רק קיבוצית: "אנחנו חייבים לספר לעולם מה קרה כאן. כל נער לפני גיוס צריך להגיע לעוטף ולהבין על מה הוא נלחם".

מכאן עברה שירקני קופמן לקק״ל, שהפכה באירועי המלחמה לאחד הגופים האזרחיים המרכזיים שנכנסו לחלל שמשרדי הממשלה לא הצליחו למלא. נועה טל תיארה: "ביום הראשון הוצאנו עשרות אלפים לבתי מלון עם תכנים חינוכיים. השקענו מיליונים בכיתות כוננות ובתמיכה רגשית וחינוכית". טל התייחסה לשאלה מה לקק״ל ולחינוך, והשיבה במשפט נוקב: "האבות המייסדים ידעו - אי אפשר הכשרת קרקעות בלי הכשרת לבבות". היא סיפרה כי השירות שלה במילואים בעוטף הראה עד כמה החברה הישראלית יודעת להתלכד ברגעי אמת: ״אנשים נלחמו אחד לצד השני בלי לחשוב מי ימני או שמאלני. הבנו שלא נכשלנו בחינוך - הצלחנו. עכשיו צריך לבנות על זה".

לדבריה, קק״ל משקיעה מאות מיליוני שקלים בחינוך יהודי בישראל ובתפוצות. היא שיתפה סיפור מאחד מבתי הספר בארגנטינה: אם אמידה שילדיה למדו בבית ספר פרטי ראתה את זוועות 7 באוקטובר, בעוד ילדיה "ממשיכים לשחק כדורגל". אז הבינה שהיא "מאבדת אותם" והעבירה אותם לבית ספר יהודי. "זו ההזדמנות שלנו", אמרה. "להביא כל ילד יהודי לחינוך יהודי, בחינם. מדינת ישראל לא צריכה תרומות לעצמה. מה שאנחנו צריכים זה להשקיע בילדים היהודים בעולם".

בין שלום לפיצוץ: ממשלת לבנון - הכי פרו-מערבית שהייתה

בראיון חד ומאוד גלוי, עמוס הוכשטיין, מי שהיה מהגורמים הבולטים בניהול המגעים בין ישראל ללבנון, פרש תמונה מורכבת של השנה מאז הפסקת האש הזמנית שנולדה אחרי 7 באוקטובר. כבר בתחילת דבריו הזכיר את רגעי החרדה הראשונים של משפחות החטופים: "הייתי שם כשביידן סירב לעזוב את השיחה - זה רגע שיישאר איתי כל החיים", אמר.

משם עבר הוכשטיין לעסוק בלבנון. לדבריו, הפסקת האש שהושגה לפני כשנה בין ישראל לחיזבאללה לא הייתה תוצאה של רצון טוב מצד הארגון, אלא "הפגנת חולשה צבאית". הוא חשף כי במקביל להפסקת האש החלו מאמצים להקים בלבנון נשיאות חדשה, אותה כינה "הפרו-מערבית ביותר שהיה למדינה מזה שנים - כדי לייצר בסיס יציב למהלך של פירוק חיזבאללה מנשקו".

אך שנה לאחר מכן, התמונה עכורה: ממשלת לבנון לא ביצעה את חלקה, וחיזבאללה לא נחלש מספיק כדי שיסכים מרצונו לוותר על כוחו. הוכשטיין אמר זאת במפורש: "חיזבאללה חייב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון חייבת לקיים את מה שהתחייבה אליו". עם זאת, הוא הדגיש: ישראל חייבת לתת לממשלה הלבנונית הזדמנות אמיתית להוביל את המהלך לפני שתבחר בפתרון צבאי. "חזרה למלחמה לא תשיג את זה, אלא אם ישראל מתכננת כיבוש מלא, שאף אחד לא רוצה".

כאשר נשאל האם זהו אותו היגיון שהוביל אותו בעבר להתנגד למהלך צבאי מול חיזבאללה, הוכשטיין חידד: ההבדל הוא שמערכה קודמת החלישה את חיזבאללה אך לא פירקה אותו. לדבריו, כוח צבאי לבדו לא יפתור את הבעיה האסטרטגית - ולכן דרושה תוכנית אמריקנית-לבנונית רב-שלבית שתייצר שינוי אמיתי בשטח: פינוי הדרום, ניטרול טילים, וצעדים ברי־ביצוע בלוחות זמנים ברורים. לשאלה עד כמה זמן ישראל אמורה להתאזר בסבלנות, הוא סירב לקבוע, אך הדגיש שארה״ב חייבת להיות המובילה ביצירת מסלול מעשי, ולא רק בהצהרות.

החלק האחרון של הראיון עסק בשאלה הבוערת: האם המפלגה הדמוקרטית עדיין תומכת בישראל? הוכשטיין דחה את התחזיות הקודרות: "יש עדיין תמיכה חזקה, גם בישראל וגם בקרב יהודי אמריקה. לא כל הדמוקרטים הם ממדאני", אמר. הוא הודה שבשמאל וגם בימין יש עלייה באנטישמיות, אבל הזהיר מהפאניקה: "ארה״ב היא עדיין המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם - ואני מאמין שזה יישאר כך". הוכשטיין סיים באופטימיות זהירה: האתגרים עצומים = בלבנון, בישראל וביהדות ארה״ב - אך אין מקום לייאוש. "ההיסטוריה הוכיחה שניתן להתמודד עם הגלים האלה. צריך להילחם - ולא להרים ידיים".

"בארה"ב קיבלנו חיבוק - בישראל לא הקשיבו לנו"

אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של עומר נאוטרה ז״ל, יחד עם יעל אלכסנדר, אמו של שורד השבי עידן אלכסנדר התארחו בוועידת "ישראל היום" בניו יורק בפאנל "מחיר המלחמה", שהוביל יואב לימור.

אורנה נאוטרה תיארה את מסע השנתיים כמאבק בלתי נגמר: "זה היה מסע, זה היה מאבק, וזה היה קשה בצורה שלא ניתן להסביר". אביו של עומר, רונן, דיבר על סגירת המעגל, שאיננה סגירה אמיתית: "הייתה הקלה, אבל יש חור עצום. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד מה זה באמת אובדן, ואיך ממשיכים את המורשת שלו". הוא הזכיר שעומר חי בין שתי זהויות - ישראל וקהילה יהודית בארה״ב - ושזה חלק מרכזי מהמורשת שהוא מותיר.

בתוך כך, יעל אלכסנדר סיפרה על בנה ששב מהשבי, עבר שיקום, וכיום מתגורר בתל אביב וממשיך לשרת: "הוא אמר לנו - יש עוד חטופים, המלחמה נמשכת, אני חייב לעזור".

אורנה ויעל פרשו תמונה כואבת של הפער בין תגובת ארה״ב לתגובת ישראל. בארה״ב, סיפרו, קיבלו חיבוק עמוק מהממשלים, מהקונגרס ומהצוותים המקצועיים. "הם הגיעו מוכנים, הם הכירו כל פרט על הילדים שלנו", אמרה יעל. ישראל, לעומת זאת, כפי שאמרה אורנה, "לא לקחה אחריות… הממשל בישראל נעלם בתחילת המלחמה".

ההורים תיארו את מערכת היחסים הדו-מפלגתית שבנו בוושינגטון: ביקורים שבועיים, פגישות עם כל סנאטור וחבר קונגרס, יצירת ערוצים ישירים לבית הלבן. העבודה הזאת, אמרו, הובילה להכרעה שהביאה לשחרור בניהם. רונן הרחיב על המסר הלאומי־קהילתי העולה מסיפורם: "הבנו שהקשר בין ישראל לארה״ב קריטי. אנחנו צריכים עוד ילדים יהודים שיגידו: אכפת לי מישראל, אכפת לי מהיהדות שלי - ואני עושה משהו".

יעל סיפרה שהמסע לא תם: "אנשים עדיין רוצים לשמוע אותנו. הם הכירו את הילדים שלנו, הם התפללו איתנו. אנחנו מרגישים שהם חלק מהמשפחה". אורנה סיכמה במסר של תקווה וזהות: "איבדנו כל סימן להבדל בתוך העם היהודי - כולנו משפחה אחת. עכשיו צריך לקחת את האנרגיה הזאת ולבנות מחדש". רונן חתם בשם כל משפחות החטופים: "אנחנו אסירי תודה. עשרים חזרו חיים. יש עוד שני חטופים ברצועה - ואנחנו לא נעצור".

על עתיד יהדות אמריקה והצורך במנהיגות: "תלוי בפעולה"

מלקולם הונליין, מנכ"ל ועידת הנשיאים, שוחח עם אריאל כהנא על העתיד של יהדות אמריקה, עליית האנטישמיות והצורך במנהיגות חדשה. הונליין פותח בקביעה חריפה: "זה זמן מורכב מאוד. עשרים שנה הזהרתי ממה שיגיע, אבל אנשים לא רצו להתמודד עם המציאות". לדבריו, לצד מאות יוזמות נגד אנטישמיות שקמו בשנתיים האחרונות, "אנחנו מנצחים קרבות - אבל מפסידים את המלחמה", בעיקר משום שאין פעולה משותפת ושימוש יעיל במשאבים.

הוא התייחס לבחירות בניו יורק, שמסמלות שינוי דמוגרפי עמוק: "יש יותר מוסלמים מאשר איטלקים ופולנים, והמספרים יגדלו". אך הוא עוד ביקש לדייק: הטענה ש-30% מהיהודים הצביעו לממדאני אינה נכונה, אבל גם 20% מטרידים: "אנחנו חייבים להבין מה הניע אותם. הם אמרו ‘ווייב’ - הוא דיבר על יוקר המחיה והלהיב צעירים. אנחנו פשוט לא מלהיבים אותם". לדעתו, המרד נגד ישראל הוא רק סימפטום: "זה מרד נגד המשפחות שלהם. חצי ממשקי הבית בניו יורק הם אינדיבידואלים… אנחנו לא בונים עתיד". הונליין הדגיש כי האנטישמיות היא תופעה מחזורית: "זה סרטן שחוזר בכל דור. יותר מדי זמן חשבנו שזה לא יקרה כאן. עכשיו זה כאן".

על השאלה האם יש עתיד ליהודים באמריקה, הוא השיב: "לפני עשר שנים אמרתי - אל תברחו. תתכוננו". עוד הדגיש הונליין שהדמוגרפיה ברורה: "אי אפשר להתווכח עם פוליטיקה, אבל אפשר להתווכח עם מספרים. אנחנו צריכים דור חדש - מחונך, מחובר יותר לישראל, אבל בדרך אחרת". הונליין הצביע דווקא על תקווה: "אחרי 7 באוקטובר ראינו צעירים שמבקשים להתחבר - אנחנו פשוט לא מנצלים זאת. אפילו מועדונים לא-יהודיים בניו יורק עושים ‘אירועי שבת’. אנשים רוצים להשתייך". עם זאת, הוא נשמע נחוש: "אני לא מוכן לוותר על ניו יורק. חמישה מיליון יהודים - לא נברח. עלינו להישאר, להילחם, להבטיח שהקהילה מוגנת. ואם לא - נצא לרחובות. אנחנו צריכים תנועה יהודית-אמריקנית אמיתית".

לדבריו, המפתח הוא מנהיגות חדשה: "אנחנו צריכים זן חדש של מנהיגים שיישאו אותנו לתוך התקופה הזו ויקדמו את האינטרסים היהודיים". הראיון הסתיים בזמן קצר, אך הונליין משאיר מסר חד: העתיד תלוי בפעולה - לא בייאוש.

יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל: "אחדות - נכס אסטרטגי"

יו״ר קק״ל, יפעת עובדיה לוסקי, נאמה הערב בפני קהילה יהודית בניו יורק התמקד במשבר הלאומי מאז 7 באוקטובר, ובחשיבותה הקריטית של אחדות יהודית עולמית. "חלפו שנתיים מאז ההתקפה האכזרית - הטבח הנורא ביותר ביהודים מאז השואה", פתחה. לדבריה, כבר בתחילת האירועים היה ברור כי "זו איננה מלחמה של ישראל בלבד, אלא של העם היהודי כולו".

עובדיה לוסקי תיארה את גל האנטישמיות שהתפרץ ברחבי העולם - בבתי הספר, בקמפוסים ובמרכזי הערים. "לראשונה זה עשרות שנים, קהילות יהודיות ברחבי העולם הרגישו מאוימות רק משום שהן מי שהן". מנגד, הדגישה, התגייסו קהילות יהודיות מכל היבשות: "לא סיסמאות, אלא עזרה מעשית, בשטח. זה מה שהחזיק אותנו". לדבריה, המלחמה הוכיחה מחדש את עומק הקשר בין ישראל לתפוצות. "זה לא רעיון תיאורטי - זו שותפות חיה. יותר מתמיד, האחדות היהודית היא אינטרס אסטרטגי של מדינת ישראל". היא ציטטה את בן־גוריון, שהגדיר את הקשר ההדדי כתנאי לקיום הלאומי: "השנתיים האחרונות הוכיחו כמה הוא צדק".

בהמשך פירטה את פעילות קק״ל מאז 7 באוקטובר: בניית שכונה חדשה לכפר עזה ברוחמה; שיקום תשתיות חקלאיות וביטחוניות בעוטף; סיוע לקהילות בקו העימות; הקמת מרכזי חוסן בשדרות ושער הנגב; הפיכת מתחם מסיבת נובה לאתר הנצחה; ונטיעת "יער שלם בבארי - עץ לכל חלל". לדבריה, "קהילות מאמריקה, אירופה ואוסטרליה היו שותפות מלאות. החוסן הישראלי הוא החוסן היהודי".

לוסקי הדגישה כי לצד טיפול בחירום, ישראל נדרשת כעת לחזון אסטרטגי ארוך טווח: "הדור הבא חייב להרגיש חלק מסיפור אחד. אחרת נאבד את מה שההיסטוריה העניקה לנו - בדם ובחסד". היא קראה לנצל את הרגע ההיסטורי לבנייה מחדש של הלכידות היהודית: "ההיסטוריה שלנו היא לא רק כאב - היא גם קימה וצמיחה. המשימה עכשיו: להפוך את האחדות שנולדה מתוך משבר לדרך חיים".

מנכ"לית קרן רש"י: "אנחנו אופטימים - אבל עם אחריות"

מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י, סיפרה על במת הוועידה בניו יורק כי הסיפור של הקרן התחיל מסיפור של אדם אחד, גוסטב לוין, שחלם חלום פשוט שאף ילד לא יהיה רעב. "מתוך הרצון האנושי למלא את הצרכים הבסיסיים ביותר, קמה אחת הקרנות החברתיות הגדולות והמשפיעות בישראל". לדבריה, ארבעים שנה חלפו ולמרות התכנים והיעדים התרחבו, החזון נשאר זהה: "ישראל חזקה, בטוחה ומשגשגת, שבה כל ילד יכול לחלום, לצמוח ולעצב את עתידו - ללא קשר לנקודת המוצא שלו. זו מחויבות אתית, חברתית ומוסרית: ליצור הזדמנות שווה לכל ילד".

לדבריה, "ישראל עדיין מצויה באחד המשברים הגדולים בתולדותיה - משבר שנגע בכל אספקט של החיים: ביטחון, בריאות, חינוך, חברה. משבר שהכה בחברה שכבר הייתה שסועה. הוא הביא אובדן, כאב וחרדה - וכל אחד מאיתנו נפגע ממנו בדרך משלו". אולם, כהן ציינה כי לצד הכאב נחשפה גם חמלה אדירה. "קהילות שלמות, מאות ארגונים ועסקים, עשרות אלפי מתנדבים, שותפים מהארץ ומהעולם, רשויות ועיריות - כולם קמו, תמכו, נתנו כתף. הסולידריות הזו היא מקור תקווה".

כהן הזכירה כי העם היהודי עמד השנה תחת מתקפה בכל חזית - "בישראל ולצערנו גם בחו״ל". ובכל זאת, היא אמרה, "ראינו שישראל אינה לבד. ארגונים, מנהיגים ואנשים פרטיים הרימו את קולם למרות לחץ ואנטישמיות. זו הוכחה אחת וברורה: אנחנו עם אחד. בתחילת המשבר ההתמקדות הייתה בהצלת חיים ובמענה מיידי. כאשר המדינה התקשתה להגיב במהירות, הפילנתרופיה מילאה תפקיד קריטי. היום ישראל ניצבת בצומת מרכזית: לצד שיקום הפיזי, אנחנו חייבים שיקום חברתי עמוק ויצירת תשתית לצמיחה לטווח ארוך".

כהן דיברה על הפריפריה בישראל ועל התפקיד שיש לפילנתרופיה, לא רק כמקור מימון אלא ככוח. "במדינה שבה משבר מגיע אחרי משבר, עלינו לבנות בסיס שלא יישבר בכל טלטלה". לסיכום אמרה כהן: "מי שרוצה לשנות את המציאות החברתית לא יכול להרשות לעצמו להיות פסימי. אנחנו אופטימיים עם אחריות - מאמינים שאפשר לתת לכל ילד בישראל הזדמנות אמיתית. שאפשר להפוך את האסון הגדול להזדמנות נדירה: לבנות חברה שמכירה בחולשותיה ולא מפחדת לתקן אותן. חברה שמבוססת ערכים, מוסר וסולידריות".

"אחרי 7.10 רואים אנשים שמחפשים קשר יהודי"

מאיר הולץ הסביר כי ארגון מסע, שנוסד לפני יותר מעשרים שנה על ידי הסוכנות היהודית, נועד "להביא יהודים צעירים מרחבי העולם לחוויה משמעותית ומתמשכת בישראל". לדבריו, לאורך השנים "הבאנו מעל עשרים אלף משתתפים למגוון תכניות", וכיום יש למסע 220 אלף בוגרים מ-60 מדינות. השנה, ציין, משתתפים בתכניות כ-5,500 צעירים, והוא "מאמין שנגיע לסימן התשעת אלפים".

עוד אמר הולץ כי אחד הנתונים המרשימים ביותר הוא ש"שלושים אחוזים ממשתתפי מסע עושים עלייה", אך הדגיש שזו אינה מטרת-העל: "מה שהכי חשוב הוא שהבוגרים שלנו יהיו מעורבים עם ישראל והקהילה היהודית". במיוחד הדגיש נתון מארצות הברית: "אחד מחמישה חוזר לאמריקה ועובד בארגון יהודי - וזה מדהים לא פחות מהעולים". הוא סיפר על השפעתם של בוגרי מסע, שהוצגו בסרטון: "בחרנו עשרה מתוך 220 אלף, אבל בקלות יכולנו לבחור מאתיים או אלף… יש אצלנו אנשים שהפכו לפוליטיקאים הצעירים ביותר בברזיל, עורכי דין, אנשי תקשורת ומשפיענים". רבים מהם, לדבריו, "השפיעו בצורה מדהימה, במיוחד אחרי 7 באוקטובר".

מעבר לנתונים שהציג הולץ, היו בדבריו שני מסרים עמוקים יותר, כאלה שמשרטטים את העתיד של העם היהודי. הראשון: מסע איננו רק תכנית חווייתית לישראל, אלא מנוע ליצירת הנהגה יהודית עולמית. כפי שציין, אחד מכל חמישה בוגרים מארה"ב חוזר לעבוד בארגון יהודי. בעידן שבו יהדות התפוצות מתרחקת, מדובר בכוח אדם נדיר, שכבות של צעירים שמעצבים מחדש את החיים הקהילתיים.

המסר השני דרמטי עוד יותר: הולץ מזהה תופעה שהוא מכנה "עלייה". לא עלייה לישראל, אלא עלייה בזהות. אחרי 7 באוקטובר, דווקא בתוך המשבר, צעירים רבים מבקשים להתחבר ליהדותם, לישראל ולשייכות קהילתית. "אנחנו רואים אנשים שמחפשים קשר יהודי", אמר, וממקם בכך את הדור הצעיר במקום פחות ציני ויותר מחפש.

ארדן: "המטרה שלי היא לשרת את אזרחי ישראל"

נשיא מד"א העולמי ושגריר ישראל לאו"ם לשעבר, גלעד ארדן, דיבר בוועידה בניו יורק. הוא אמר כי הוא שמח לבקר בניו יורק "בלי להיכנס ל'בניין השקרים' שהוא האו"ם". לדבריו, ישראל נמצאת כיום בין זרמים פרוגרסיביים בארה"ב, בעיקר בקרב צעירים דמוקרטים ותומכי ה-SQUAD (חברות הקבוצה המקורית היו רשידה טליב, אילהאן עומאר, אייאנה פרסלי ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז): "ראינו צעירים שתומכים בחמאס". הוא ציין כי הפתיעה אותו העובדה שגם דמויות שמרניות, כמו ואנס ומעגלים סביב צ'ארלי קירק, שואלות "למה צריך לתמוך בישראל".

לדבריו, במזרח התיכון "המעמד של ישראל חזק מאוד", אך במערב מתרחשת תופעה מדאיגה: "העובדה שמישהו כמו ממדאני נבחר היא תמרור אזהרה גדול. אם זה קורה בעיר עם מספר היהודים הגדול בעולם - זה יכול לקרות גם בוושינגטון וגם, חס וחלילה, בבית הלבן". הוא אמר כי ההסברה הישראלית איננה מותרות: "היום זו חלק מהביטחון הלאומי שלנו. ונטשנו את שדה הקרב הזה". ארדן תהה כיצד ייתכן שבאירופה יש לישראל "כל כך הרבה שגרירויות, ובארה"ב יש בקושי שמונה", דווקא כשהצעירים מקבלים את עיקר המידע "מטיקטוק". על קטאר אמר: "הם ג'יהאדיסטים רדיקליים… תראו מה הם עשו עם הדיפלומטיה שלהם".

בהתייחס לשאלה האם ניתן לנצח את המאבק העולמי על תודעה אמר כי "אנחנו לא יכולים לנצח מיליארדים של מוסלמים, אבל אנחנו יכולים לתקן את הנזק". הוא ציין כי שבוע אחרי 7 באוקטובר כבר ראה "יהודים שתומכים בהפסקת אש ומבקרים את צה"ל", והדגיש כי "הצעירים היום מקבלים מידע משונאינו". הוא ציטט את הלל הזקן: "לא עליך המלאכה לגמור", אך הדגיש ש"עלינו לנסות להילחם בכל הכוח".

על פעילותו במגן דוד אדום אמר כי "מגן דוד אדום קם לפני מדינת ישראל". כנשיא הארגון הוא מרגיש כי מדובר ב"טוב מוחלט שכל מטרתו הצלת חיים". לדבריו, האויבים מבינים שכדי לפגוע בישראל "הם רוצים לפגוע בצד האזרחי": "על גופם של המחבלים היו הוראות לתקוף את הפרמדיקים והאמבולנסים - כי זה יפצל את העם". לכן, "מגן דוד אדום חשוב כמו צה"ל". הרחבת מערך הפרמדיקים ופתיחת מרכזים נוספים "תציל חיים תוך שניות". בסיום התייחס לעתידו האישי: "יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לתקן בישראל. אני מקווה שבבוא היום, בזמן הנכון, אולי אוביל את הליכוד ואבחר אף לראשות הממשלה".

שיקלי: "לא-שרע יש אפס לגיטימיות, לא יהיה הסכם שלום"

למרות שרק אתמול אמר נשיא ארה"ב טראמפ כי ישראל צריכה להפסיק לעשות פעולות שפוגעות בהתבססות של משטר א-שרע בסוריה, השר עמיחי שיקלי, שהשתתף אף הוא בכינוס "ישראל היום" בניו יורק, תקף את שיחות השלום האפשריות. "ארדואן הוא האחים המוסלמים, ג'ולאני (אחמד א-שארע) הוא האחים המוסלמים", טען. "עלינו להתעקש על החזקת כוחות שלנו בחרמון ובאזור החיץ ולהלחם בג'יהאדיסטים. לא יהיה שום הסכם שלום עם אל ג'ולאני, יש אפס לגיטימיות לג'ולאני וזו היתה טעות לתת לו קרדיט".

שיקלי אמר כי כשנכנס לתפקידו כשר התפוצות סבר שהאנטישמיות מהימין היא "איזה משוגע במרתף, שאין לו שום השפעה", וכי עיקר האיום מגיע מהשמאל הקיצוני ומהאיסלאמיסטים "שהולכים יחד". לדבריו, "שנתיים אחר כך זה סיפור אחר לגמרי" - והוא רואה עלייה חדה ב"עליונות לבנה, נאצים אנטישמים, קונספירציות, תקיפות דתיות נגד יהדות ואידאולוגיה נאצית שהופכת לפופולרית". הוא ציין כי דמויות כמו טאקר קרלסון וניק פואנטס מביאות את השיח הזה ללב המיינסטרים.

שיקלי אמר כי ישראל "צריכה להישאר מחוץ לקרב בתוך MAGA", משום שהתערבות ישראלית "תהיה אנטי-פרודוקטיבית". לדבריו, "זה קרב שצריך להילחם בו כאן, עם המנהיגים השמרניים האמיתיים", וכי העמדות של קרלסון וצועדים כמותו "הן לא שמרנות". הוא הוסיף: "אני מאמין שטאקר מקבל מימון כדי לקדם את חוקי השריעה… קשה להוכיח, אבל ראינו משלחות של משפיעני ימין שנוסעים לקטאר". לשאלה האם הוא מאמין שקארלסון ממומן על ידי קטאר אמר: "אני חושב כך, כן".

בנוגע לשיח על התמיכה הביטחונית האמריקנית לישראל אמר כי "ככל שאנחנו יותר שותפים ופחות נסמכים על סיוע חוץ - זה אידאלי לאינטרסים שלנו וגם למלחמה באנטישמיות". לדבריו, אחת הטענות המרכזיות של תנועות אנטישמיות היא שהכסף מושקע בהגנה ולכן "שינוי המודל" יפחית את הלגיטימציה של טענות אלה.

לגבי סוריה אמר ש"האיום הגדול ביותר על ישראל מגיע מטורקיה ומסוריה". הוא כינה את טורקיה "האריאן החדשה" והסביר כי חזון ארדואן הוא בעל שני חלקים: "נאו-עותמאניות והח'ליפות של האחים המוסלמים". לדבריו, "ארדואן הוא האחים המוסלמים", ואילו בסוריה ארגונים ג'יהאדיסטיים, ובראשם ג'ולאני, מהווים את הסכנה המיידית. שיקלי אמר כי "אחת ההחלטות האסטרטגיות במלחמה הייתה צריכה להיות לכבוש את החרמון ואזור החיץ בסוריה", כדי למנוע "את השביעי באוקטובר הבא". ג'ולאני, אמר, הוא "המייסד של אל-קאעדה בסוריה. אין לו שום לגיטימיות".

על חוק הגיוס ציין כי המהלך הקריטי הוא להשיג "אור ירוק מההנהגה החרדית הרוחנית להתגייס". לדבריו, הפרויקט של "חטיבת החשמונאים" הוא צעד משמעותי, וכעת "החוק בסדר, אבל זה לא מספיק - יש תיקונים שצריכים להתבצע". הוא הדגיש: "אני לא מצביע נגדו. אני מסתכל על איך לבצע - לא על איך לא לבצע".

"הם מנסים לפצל את האנטי-ציונות מהאנטישמיות"

בפאנל "ניו יורק בצומת דרכים היסטורית" תיארו המשתתפים מציאות מאתגרת ליהודים בעיר – אבל גם מקורות כוח ועמידות. הרב ד"ר ארי ברמן, נשיא ישיבה יוניברסיטי, אמר כי לצד האתגר קיימת גם הזדמנות: "מה שהם מנסים לעשות הוא לפצל את ישראל מיהודי התפוצות, ולפצל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות – והעבודה שלנו היא לעצור את זה". לדבריו, זהו "הרגע שלנו", והמשימה היא "לצאת החוצה ולהפיץ את האמת על ציונות היום".

הוא תיאר כיצד באוניברסיטה שלו גם סטודנטים שאינם יהודים "נכנסים אלינו כי הם מחפשים מקום נורמלי, עם ערכים - ויוצאים כשגרירים של העם היהודי ושל ישראל". הדרך להתמודד עם שנאה, לדבריו, היא "להאיר": לפעול באדיבות, ביושרה, לעסוק ברפואה, ברווחה נפשית ובהתמכרויות, "ולהראות שיהודים הם ברכה". הוא הזכיר כי מייד אחרי 7 באוקטובר יזם מכתב תמיכה בישראל שחתמו עליו כמאה נשיאי אוניברסיטאות, והדגיש: "אמריקה לא שונאת יהודים… אנחנו צריכים למצוא את השותפים שלנו ולטפח אותם".

דבורה הלברשטאם, יו"ר המשרד למאבק באנטישמיות בניו יורק, הזכירה כי "ניו יורק היא מרכז העולם - מה שקורה כאן קורה בכל מקום". היא סיפרה על בנה שנרצח על גשר ברוקלין "במה שנחשב עד היום להתקפה הנוראית ביותר על רקע אנטישמי", ותיארה מאבק ממושך עד להכרה בכך כרצח אנטישמי וכטרור.

לדבריה, "טרור ואנטישמיות הם אותו הדבר". לאחר הרצח יזמה שינויי חקיקה בניו יורק והובילה מהלכים נגד טרור, ובמקביל הקימה מוזיאון חינוכי לזכר בנה, שבו ביקרו כבר כארבעה מיליון תלמידים. "אנחנו מלמדים ילדים לשבור סטיגמות, לקבל כל אדם, יהודי או לא", אמרה, והדגישה את חשיבות ה"גאווה היהודית": "אחרי שבני נרצח אמרו לילדים שזה בסדר להוריד כיפה. היום אני אומרת לכל ילד יהודי – אל תתחבא. אל תתבייש במי שאתה".

הסופר רובי נמדר אמר כי "אנחנו היהודים הפכנו את ניו יורק למה שהיא… אנחנו צריכים להיות גאים מאד במה שיצרנו כאן ביחד עם לא־יהודים". לדבריו, הבחירות האחרונות, ובהן תמיכה יהודית ניכרת בממדאני, חשפו "אובדן של שבטיות וסולידריות יהודית" ואפשרו הצבעה ל"אויב הפומבי של ישראל והיהודים". הוא קרא להשקעה מאסיבית בחינוך יהודי "איכותי ונגיש, לא רק לעשירים ולאחוז האחד", כמפתח לעמידות הקהילה.

אריק פינגרהאט, נשיא ומנכ"ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, אמר כי המשבר בניו יורק הוא "משבר לאומי", וכי מה שמתחיל בעיר "מתפשט לכל קהילה בצפון אמריקה". הפתרון, לדבריו, עובר גם דרך מעורבות אזרחית: "אנחנו לא רק מנהיגי קהילה, אנחנו בעלי עסקים, הורים, אנשי מקצוע… לכל אחד מאיתנו יש הזדמנות להיות הקול היהודי בחיים האזרחיים". הוא הצטרף לקריאה להשקעה בחינוך יהודי, וציין כי "זה הרגע שלנו להיות יותר מעורבים מאי פעם – כדי לעמוד מול הגל שמגיע".

סילבן אדמס: "יש קמפיין נגדנו"

סילבן אדמס, נשיא הקונגרס היהודי העולמי בישראל, השתתף אף הוא בוועידה. אדמס אמר כי השתתפותו מבטאת "את היחסים החמים בין ישראל, העם היהודי ואמריקה". הוא סיפר כי גדל בבית ציוני כבן לניצולי שואה, וכי כבר בילדותו הייתה בביתו "זיקה חזקה לישראל". לדבריו, בלילה קר במונטריאול שאל את אשתו מרגרט על מעבר לישראל, והיא ענתה: "בוא נעשה את זה, זו תהיה הרפתקה". הוא הוסיף כי תמיד ידע ש"נסיים שם".

אדמס התייחס להשקעתו הדרומית בישראל והסביר כי מטרתו היא "להביא כמיליון עולים לישראל", כפי שמיליון יהודים יוצאי ברית-המועצות "הצילו את המדינה". הדרום, לדבריו, הוא "המסדרון הטבעי" לקליטת גידול כזה באוכלוסייה, ולכן יש חשיבות לחיזוקו. הקרבה לעוטף ולגבול עזה מוסיפה משמעות: "להגיד לאנשים האלה שאנחנו כאן כדי להישאר, להגיד לכל העולם שאנחנו כאן כדי להישאר". על הפרויקטים הפילנתרופיים שלו - כמו קבוצת האופניים והמרוץ הבינלאומי שהביא לישראל - אמר: "הרעיון שלי היה להראות את הפנים היפות של ישראל… ישראל שעליתי אליה לא הייתה פחות פתוחה ודמוקרטית מקנדה שלי". לדבריו, רוב האנשים בעולם תומכים בישראל "בשקט", אך אינם יודעים עליה מספיק כדי להתמודד עם השנאה.

אדמס אמר כי קמפיינים מאורגנים נגד ישראל הופכים אנשים כמוהו למטרה: "יש סוכנים שמשלמים להם בכל מדינה… אף פעם לא תאשים את הקורבן". הוא ציין כי בספרד מחאות מאורגנות "הפריעו למרוץ ולהנאת מאות אלפי אנשים", וש"צריך לקרוא לו בשמו". לדבריו, 7 באוקטובר "לא יצר את האנטישמיות - הוא חשף אותה". הוא ציין כי כוחות אנטי־ישראליים פעלו כבר "מ-8 באוקטובר" ושישראל והיהודים הם "הציפור שמבשרת על דליפת הגז במכרה". לדבריו, השונאים "רוצים להשמיד את דרך חיינו - דרך החיה־המערבית היהודית־נוצרית".

אדמס טען כי קטאר, איראן, סין ורוסיה, וכן גופים כמו אל־ג'זירה, מקדמים קמפיינים מתמשכים של השפעה: "יש להם התחלה של עשרים שנים לפנינו… הם שילמו טריליוני דולרים". לדבריו, ממדאני הוא "סוס טרויאני" הנתמך על ידם. הוא קרא ל"הנהגה חזקה בעולם", כמו זו שלדבריו מספק ממשל טראמפ. לסיום אמר כי הוא הישראלי היחיד שהצטרף ל"הבטחת התרומה" העולמית, וכי קיווה לשמש דוגמה: "כמה טוב זה מרגיש לתת את הכסף שלך לדברים טובים ולעשות טוב בעולם".

הרמיט דילון: "ממדאני הוא דמגוג אנטישמי - זו עובדה"

הרמיט דילון, עוזרת התובע הכללי של ארצות הברית למחלקת זכויות האזרח, השתתפה בוועידה בניו יורק. דילון אמרה כי תפקידה במשרד המשפטים הוא "להילחם באנטישמיות בכל מקום שבו אנו מוצאים אותה", וכי לממשל יש "מדיניות אפס סובלנות כלפי אנטישמיות בבתי הספר, ברחובות, סביב בתי התפילה ובערים שלנו". היא ציינה כי הנשיא הניע את המאמץ כבר בשנה הראשונה לכהונתו, וכי הייתה מעורבת ישירות בהסכמות מול אוניברסיטאות כמו קולומביה ונורת'ווסטרן. לדבריה, זהו "מאמץ אדיר ומתמשך".

דילון אמרה כי המצב בקמפוסים עדיין רחוק מלהיות בטוח: "אני לא יכולה להגיד שזה 100% בטוח", וציינה כי בהארוורד "הייתה הרבה התמרחות מצדם" וגם לאחר ההסכמות דווח כי סטודנט יהודי הותקף. היא הוסיפה: "היו לנו עשורים של חוסר כבוד כלפי יהודים וישראלים… זה לא הולך להיעלם בלילה, אבל המחויבות היא של מאה אחוזים". היא הדגישה מחויבות אישית למאבק: "גדלתי במשפחה שכיבדה את כל הדתות… הייתי עורכת דין לזכויות אזרח שלושה עשורים". היא סיפרה כי כשנכנסה לתפקיד גילתה שיהודים הרגישו שבקשותיהם "נפלו על אוזניים ערלות", במיוחד בממשל הקודם. לאחר 7 באוקטובר, לדבריה, "פרופסורים ותלמידים מנעו מיהודים להגיע לכיתות שלהם - קשה להאמין שזה היה אפשרי בלי תגובה ראויה".

דילון אמרה כי הממשל הוא הראשון שמיצה את הדין הפדרלי על תקיפות נגד בתי תפילה: "בתי כנסת היו המטרה העיקרית". היא הזכירה תיקים בווסט אורנג', במנהטן ובניו ג'רזי. על ראש העיר של ניו יורק אמרה: "הוא דמגוג אנטישמי. זו עובדה". לדבריה, "אם ניו יורק נכשלת להגן על יהודים… הרשויות הפדרליות כבר חוקרות". היא הדגישה שהמשרד בוחן גם מקורות מימון: "האם הכסף מגיע מחו"ל? מארגונים עלומים? מימון טרור הוא פשע".

בנוגע לטרור אנטישמי ציינה כי בתיק הרצח בוושינגטון הוגשו "אישומי פשעי שנאה על בסיס מוצא לאומי או אתני", והוסיפה כי ארבע תקריות נוספות נחקרות כעת בבתים יהודיים בניו ג'רזי. לגבי תכנים אנטישמיים מהימין הקיצוני: "הפתרון לדיבור שאתה לא אוהב הוא עוד דיבור". היא הזהירה כי "שום דבר לא מובטח", וציינה כי על האזרחים "להשקיט את קולות השנאה עם הקול שלנו", משום ש"הממשלה לא כל יכולה".

דני דנון: "ממדאני לא מחליט מי מגיע לאו"ם ומי לא"

שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, התייחס לבחירות לראשות עיריית ניו יורק בוועידת "ישראל היום" בעיר: "יש מועמד שמשתמש באנטישמיות בקמפיין שלו והוא נבחר. אם אחרי הבחירות הוא ימשיך - אני בטוח שנתגבר על זה. יש לנו קהילה יהודית חזקה בניו יורק ואני בטוח שרה"מ יבוא לניו יורק וידבר באו"ם. עם כל הכבוד, ממדאני לא זה שמחליט מי מגיע לאו"ם".

דנון תיאר כיצד חזר לאו"ם לאחר שסיים את כהונתו ב-2023, לאחר שראש הממשלה ביקש זאת בעקבות 7 באוקטובר. לדבריו, הוא הגיע לאו"ם ונדהם מ"חוסר החיבור אל המציאות". הוא אמר כי האו"ם לא הצליח להעביר אפילו החלטה אחת המגנה את מעשי חמאס, ואף התעלם לחלוטין מהחטופים. לדבריו, בתחילת האירועים העולם עמד לצד ישראל, אך "כשאנחנו התחלנו לנצח את המלחמה, הפכנו מטרה להתקפות". הוא ציין את נשיא צרפת מקרון, שאמר בתחילה שישלח חיילים להילחם בחמאס - אך במהרה הפך למוביל התנגדות לישראל באו"ם. לדבריו, תמיכת העולם מתקבלת "כשאנחנו הקורבנות", ועל ישראל להתמודד עם קמפיין הדה־לגיטימציה נגדה, גם תוך כדי ניצחון בשטח.

דנון הדגיש כי ישראל חייבת להיות נוכחת באו"ם: "אם לא נהיה בחדר - האויבים שלנו יקחו שליטה". גם כאשר הצבעות אינן לטובת ישראל, עצם הנוכחות חשובה. הוא תיאר כיצד פעל יחד עם ידידים, ובהם חבר הקונגרס מייק וולץ, כדי להבטיח שישראל לא תיעדר מהזירה. בנוגע להכרה במדינה פלשתינית, אמר כי פעמים רבות מדובר בצעדים שאינם קשורים לישראל עצמה. לדבריו, פוליטיקאים ומנהיגים רבים, גם בארה"ב, עושים שימוש בשיח אנטי-ישראלי כדי להשיג קולות, תרומות או חשיפה. הוא סיפר על פגישות עם מנהיגים שהודו כי תמיכתם במדינה פלסטינית "טובה לבייס שלהם" ולא קשורה למציאות שבה עדיין יש חטופים בעזה.

לדבריו, על ישראל לחשוף את המניעים הללו, כולל של משפיענים כמו טאקר קרלסון, שפועלים מתוך אינטרס של חשיפה ותמיכה. דנון טען כי ישראל השיגה ניצחון ממשי - החזרת כל החטופים החיים - והוכיחה שספקות שהועלו נגדה היו מוטעים. הוא אמר כי יש להחזיר גם את שני החטופים שנותרו בעזה, ולהבטיח שחמאס לא יחזור לבנות תשתיות. דנון תיאר שינוי אקלים מדיני ברחבי העולם. לדבריו, במשך השנתיים האחרונות נתקל בעוינות ובהתעלמות במסדרונות האו"ם, אך כעת הוא מרגיש שינוי: "אני רואה איך אנשים מתנהגים אליי. יש לנו דיאלוג גם עם מדינות שאין איתן יחסים רשמיים". הוא הביע אופטימיות כי לקראת 2026 יתרחבו הסכמי אברהם ומדינות נוספות יצטרפו.

בנוגע לאנטישמיות אמר כי היא תמיד הייתה ותמיד תהיה, וכי כבר ב-7 באוקטובר הופיעו הפגנות אנטי-ישראליות בניו יורק בעוד ישראל עדיין ספרה את הגופות. הוא קרא לחיזוק השותפויות עם קהילות אוהדות, אוונגליסטים, היספנים ואסייתים, ולפעולה משותפת של ישראל והקהילה היהודית. על שאלות פוליטיות בישראל, ובהן בקשת החנינה של נתניהו, אמר כי כעת הוא דיפלומט ולא יתערב, והדגיש כי ההחלטה נתונה לנשיא המדינה.

"אנטישמיות? לא רק כמה 'ילדים כועסים'"

רון לאודר הדגיש כי העולם ניצב מול מתקפה רחבה ולא רגע מבודד: מתקפה על האמת, על הדמוקרטיה ועל ביטחונם של יהודים בכל מקום. לדבריו, שנים הזהירו מפני עליית האנטישמיות, אך רבים זלזלו בכך וטענו ש"זה רק ילדים כועסים" וש"אין אנטישמיות באמריקה". הוא אמר כי המציאות הוכיחה אחרת: בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה חדה באלימות אנטישמית באירופה ובארה"ב. הוא הזכיר זוג מוושינגטון שנרצח בדרכו לשגרירות ישראל, אישה שנשרפה למוות בהפגנה בקולורדו, ויהודי שנדקר בברלין בעת ביקור באנדרטה.

לדבריו, הקריאות "מהים עד הנהר" והקריאה לאינתיפאדה גלובלית הן קריאות לחיסול יהודים. הוא הזכיר שבעבר פוליטיקאים היו נאסרים על הסתה כזו. לאודר השווה את רוח התקופה לניסיון הנאצי ב-1939 לעורר אנטישמיות באמריקה, והזכיר כי כמה מדינות סירבו אז לקבל פליטים יהודים - החלטה שחתמה את גורלם. הוא טען כי גם לאחר 7 באוקטובר נראתה אותה אדישות בינלאומית, וכינה את היום ההוא "ליל הבדולח של המאה ה-21".

לדבריו, האנטישמיות חדרה גם לבתי הספר: "הגראונד זירו של השנאה". הוא הזכיר מפות שבהן ישראל נמחקה וילדים החוזרים הביתה ושואלים אם ישראל היא מדינת אפרטהייד. לאודר קרא להילחם חזרה באמצעות שימוש במדיה החברתית, חשיפת מורים מסיתים, חיזוק אומץ בקרב אנשי ציבור, ובנייה מחדש של החינוך סביב אמת והיסטוריה אמינה. הוא הדגיש את חשיבות ההוראה על השואה והסביר כי אם לא נספר את הסיפור - אחרים יכתבו אותו.

וולץ: "טראמפ היה ברור - חמאס יפורק מנשקו

פרשן "ישראל היום" אריאל כהנא קיים ראיון עם שגריר ארה"ב באו"ם, מייק וולץ. כהנא פתח בנושא האנטישמיות הגוברת בארה"ב, וציין את ההתקפות על הקשר ההיסטורי בין המדינות. וולץ אמר כי תחת הנשיא טראמפ הושם דגש מחודש על האינטרס האמריקני, וכי מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד לאחר 1967, שיתוף הפעולה הביטחוני, המודיעיני והטכנולוגי בין המדינות היה עמוק. הוא ציין כי "האנשים האמיצים בצה"ל נלחמים באויב שלנו", והדגיש כי ישראל וארה"ב חולקות ערכים משותפים, ובהם חופש דת, עיתונות ועצמאות שיפוטית. הוא שיתף אנקדוטה אישית על ביקור בעיר דוד, שהמחיש לדבריו את הקשר הרגשי והערכי בין נוצרים ליהודים.

וולץ התייחס למאבק שמנהל הממשל באנטישמיות בזירה הבינלאומית. הוא ציין כי האו"ם קידם לאורך השנים 171 החלטות נגד ישראל, לעומת 51 בלבד נגד כל מדינות העולם האחרות יחד. הוא אמר: "אנחנו נלחמים בכך ולא מעלימים עין", והזכיר את נסיגת ארה"ב מאונסק"ו וממועצת זכויות האדם, ואת הצעדים שננקטו לצמצום מימון ארגונים הפועלים נגד ישראל. הוא תקף את תנועת ה-BDS ואמר כי הממשל אינו מאפשר לה "ולשאר השטויות הללו" להמשיך ללא תגובה.

לגבי עזה, וולץ תיאר את המצב בתקופה שקדמה להחלטת מועצת הביטחון: הלחימה בעיצומה, עשרות חטופים בידי חמאס, לחץ בינלאומי כבד, והובלה צרפתית למהלך מדיני. לדבריו, מדינות מוסלמיות רבות, בהן טורקיה, פקיסטן ואינדונזיה, לחצו להפסקת אש. למרות זאת התקבלה החלטה היסטורית, שלדבריו הייתה אחת החיוביות ביותר שישראל קיבלה מהגוף הזה. הוא הדגיש כי העובדה שסין ורוסיה לא טרפדו את ההחלטה הייתה הישג משמעותי.

וולץ ציין כי מדינות שונות כבר הביעו נכונות לשלוח כוחות כחלק מן הסדר עתידי, ואמר כי העולם עומד בפני שתי אפשרויות: לחזור למלחמה חוזרת ונשנית, או לאפשר לקהילה הבינלאומית לבנות מבנה יציב שיוביל למיטוט חמאס. הוא אמר כי "חמאס חייב ללכת - בדרך הקלה או בדרך הקשה". בנוגע ללבנון אמר כי מתקיימים מגעים פעילים וכי חיזבאללה חייב להישאר מפורק מנשקו. הוא הזכיר מבצע חשאי "שכרת את ראשו של חיזבאללה" והעניק ללבנון הזדמנות חדשה. לדבריו, הפעילות המשותפת של ארה"ב וישראל יצרה מציאות שבה איראן נדחקה לאחור ותכניות הגרעין שלה הושמדו.

לסיום ציין כי שיחות משמעותיות מתקיימות עם מדינות נוספות לגבי הרחבת הסכמי אברהם, והדגיש כי המטרה היא יציבות אזורית - ושישראל "תמיד יכולה להגן על עצמה", אך הממשל ממשיך לשאוף לשלום לפני מלחמה.

"אם רק הייתם רואים" פרויקט ה-VR של 7.10

חנן רובין, מייסד שותף ב-Impact Nation ויובל בדולח, יו"ר משותף בועד המנהל של "תוצרת הארץ", דיברו בוועידה. בדולח ורובין תיארו כיצד נקראו ב-7 באוקטובר לשירות מילואים. "ב-07:00 בבוקר קיבלתי מחנן שיחה שאמרה לי לארוז ציוד ולהגיע הכי מהר שאוכל", סיפר. הוא הוסיף כי "שני דברים קרו באותו יום - הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, וההפגנה הראשונה נגד ישראל בניו יורק".

רובין אמר: "אנחנו לא גיבורים, הגיבורים האמיתיים הם אזרחים וחיילים שנלחמו והצילו חיים". לדבריו, כשהגיעו לשטח, "הבתים עדיין נשרפו, הריח עדיין נישא באוויר, והטסלה הזו עדיין ניגנה מוזיקה כשאנשים ברחו ממנה". הוא ציין כי הבינו שהם עדים ל"אירוע היסטורי שישנה את ההיסטוריה של ישראל והעולם לעד".

השניים החליטו לפנות לצלמים מהטובים בעולם ולצלם את הזירה במציאות מדומה של 360 מעלות. רובין אמר כי רצו לאפשר לדורות הבאים "להיות עדים ולהרגיש כאילו הם ממש שם". בתוך ימים ספורים קיבלו לידיהם חומר ייחודי של מציאות רבודה, ובעודם שוקלים שימוש עתידי במוזיאון, שמעו כי הנשיא ג'ו ביידן עתיד להגיע לישראל.

בדולח סיפר כי מנהיגים רבים רצו להבין מה קרה אך "לא יכלו להגיע לעוטף כי הלחימה עוד נמשכה". לכן הרכיבו צוות סרטים נוסף וביקשו ממנו "לעשות את זה אישי". הוא ציטט את סטאלין: "נפגע אחד הוא טרגדיה, אלף נפגעים הם סטטיסטיקה", והסביר כי מטרתם הייתה להחזיר את האנושיות לסיפור. בתוך חמישה ימים הופקו עשרה סרטי VR קצרים. "כשראינו את החומרים הבנו כמה הם חזקים", אמר בדולח. לדבריו, מי שצפה בהם "חזר מייד לרגשות של 7 באוקטובר". רובין סיכם: "המוצר שלנו הוא רגשי. זה לא סרט אימה - זה משהו שגורם לך לבכות". השניים אמרו כי בידיהם יותר משמונים ג׳יגה בייט של חומר שלא עובד, וקראו למשקיעים לסייע: "אם רק חבריי יכלו לראות את מה שראיתי".

מנהיגות יהודית מול עליית האנטישמיות

את נאומה בניו יורק פתחה מו"ל "ישראל היום", ד"ר מרים אדלסון בברכה אישית ומשולבת הומור, תוך שהיא מתייחסת לפציעתה ולחזרתה לעיר שמילאה תפקיד משמעותי בחייה. ד"ר אדלסון הדגישה את המילה "שלום" כערך יהודי אוניברסלי המלווה מפגשים ופרידות - שלום שהעם היהודי ומדינת ישראל רדפו אחריו למען האנושות כולה.

אדלסון שיתפה את סיפורה האישי: היא נולדה בתל אביב להורים שאיבדו את רוב משפחתם בשואה בפולין וגידלו אותה בתחושת ביטחון של "צברית" אמיתית. כאשר הגיעה העת ללימודים מתקדמים, היא פנתה לניו יורק - העיר שאותה תיארו יהודים דוברי יידיש כ"מדינה מוזהבת" או "לב מזהב", בשל ההזדמנויות והחירות שהעניקה להם. בניו יורק, שבה למדה באוניברסיטה, פגשה את אהבת חייה, שלדון, שהתגאה ביהדותו האמריקנית.

בהמשך תיארה אדלסון את תחושת הדאגה נוכח עליית האנטישמיות בעיר, שבה חיו מרבית יהודי התפוצות. היא ציינה שלא הופתעה מכך, שכן ההיסטוריה היהודית הכינה את העם לאכזבות. עם זאת הדגישה כי בניגוד לאבותיהם שחיו בגלות, ליהודים של היום הייתה מדינה חזקה, עצמאית ובעלת יכולת הגנה עצמית. היא הסבירה כי אנטישמים השקיעו מאמצים רבים בניסיון להפריד בין יהודי התפוצות למדינת ישראל באמצעות השחרה, בידוד ופגיעה במורל.

בחלק האחרון קראה אדלסון לעמידה משותפת, למאבק מבוסס עובדות, לשיתוף פעולה גם בזמנים של עיוות מוסרי, ולהליכה בראש מורם. היא הדגישה כי חובת הדור הייתה כלפי מי שחיו בעבר ללא כוח וכלפי הדורות הבאים, כדי שגם הם יוכלו להכריז בקול: "עם ישראל חי". היא חתמה בתקווה שהוועידה בניו יורק תהיה הראשונה מתוך רבות, ללא קשר לזהות ראש העיר.

"רגע היסטורי המחייב את ישראל והעולם היהודי להתאחד"

העורך הראשי של "ישראל היום", עמר לחמנוביץ, פתח את הוועידה. הוא בירך את המשתתפים והסביר כי הבחירה בעיר הייתה טבעית. לאחר שהכנס השנתי האחרון התקיים בירושלים, בירת ישראל, המקום המתאים ביותר לכנס בינלאומי ראשון הוא ניו יורק - "הנחשבת בעיני רבים לבירתה של יהדות אמריקה", כלשונו. לחמנוביץ הדגיש כי הפסגה מתקיימת ימים ספורים לאחר בחירות דרמטיות בעיר, ובעיצומה של עלייה חריפה באנטישמיות בארצות הברית. "ברור שהגענו לרגע היסטורי שבו ישראל והעולם היהודי חייבים לעמוד יחד מול האתגרים המשותפים שלנו", אמר.

לדבריו, זהו הרקע להתכנסות שנועדה לקבוע מסורת שנתית של דיאלוג ציוני ופרו-ישראלי על אדמת ארה"ב. בדבריו ציין כי לאורך השנים העיתון פועל להביא את "הסיפור האמריקני" לקוראים בישראל.

הוועידה מגיעה ברגע טעון ורב תהפוכות: בצפון נרשמת המתיחות החמורה ביותר מאז כניסתה לתוקף של הפסקת האש, תוך דיון עולמי בהובלת הממשל האמריקני לגבי סוגיית היום שאחרי בעזה. בניו יורק נרשמה לאחרונה עלייה חדה באירועי שנאה כלפי יהודים, לצד ניצחון פוליטי של מועמד המסתייג מישראל. בישראל עדיין מתמודדים עם מצב חירום ביטחוני, משברים אזרחיים וחיפוש אחר קווי המתאר של היום שאחרי המלחמה. כל אלה מקבלים מחר במה אחת, עם האנשים שנמצאים בלב קבלת ההחלטות.

כל אחר הצהריים מוקדש לכלכלה, מדיה וחדשנות. את הוועידה מארחת ד"ר מרים אדלסון, מו"ל "ישראל היום". יואב לימור מנחה את האירוע אשר נפתח בראיון מיוחד ובלעדי על הבמה עם השגריר האמריקני באו"ם ואחד המקורבים ביותר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מייק וולץ. נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, נושא גם הוא נאום שמתמקד במשבר הזהות היהודי בארה"ב ובקריאה לאחדות יהודית חוצת יבשות. 

העדויות מתקופת השבי

רגע השיא של היום יהיה זה שיעסוק בחטופים, ויפגיש על במה אחת את שורדי השבי אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל לשיחה משותפת על הימים הקשים בשבי. עוד לפני כן יתארחו על הבמה אורנה נאוטרה, אמו של החטוף החלל עומר נאוטרה שהוחזר מהשבי, ויעל אלכסנדר, אמו של שורד השבי עידן אלכסנדר.

עוד לוקחים חלק בוועידה השגריר והשר לשעבר גלעד ארדן, השר עמיחי שיקלי, מלקולם הונליין, הרב ארי ברמן, סילבן אדמס; שר־שלום ג'רבי, מנהל החטיבה לחינוך ולקהילה בקק"ל; אשת העסקים עפרה שטראוס; יואל זילברמן, מנכ"ל ומייסד ארגון "השומר החדש"; יו"ר מרכז שז"ר אביגדור קהלני, מנכ"לית קרן רש"י מיכל כהן, יפעת עובדיה לוסקי יו"ר קק"ל, הנשיא המייסד ויו"ר דירקטוריון אוניברסיטת רייכמן פרופ' אוריאל רייכמן, מנכ"ל מסע מאיר הולץ, מנכ"ל משרד המורשת איתי גרנק, ראש מערך תקשורת וקשרי ממשל באל על מיכל גרסטלר, ועוד.