נתניהו בורח מוועדת חקירה ממלכתית - כך נראית השיטה

"חקירה מטעם" בלי טעם: אין חצי היריון. גם לא חצי ועדת חקירה. לניסיון למצוא תחליפים לוועדת חקירה ממלכתית יש עשרה תירוצים, אבל אפילו לא הסבר משכנע אחד. מאז נחקק חוק ועדות חקירה הוקמו מכוחו 20 ועדות חקירה. רובן ככולן - 16 במספר - הוקמו מכוח החלטת הממשלה בנושאים חשובים ומגוונים.

חלקן עסקו בצמתי דרך משמעותיים והרי גורל להיסטוריה של מדינת ישראל ובעיקר לעתידה: ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום כיפור; ועדת בייסקי לחקר משבר מניות הבנקים; ועדות שמגר לחקר הטבח במערת המכפלה ולחקר רצח רבין; ועדת כהן לחקר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.

בראש כל הוועדות החשובות הללו עמדו נשיאי בית המשפט העליון או שופטיו. למרות שהיה ברור לממשלה שהחליטה על הקמתן כי הן עשויות לחשוף את ערוותה ואת מחדליה, ותוצאותיהן עשויות להטיל אחריות על חבריה, האינטרס הציבורי גבר על האישי.

למה מנגנון ועדת החקירה נשאר כמעט ללא שינוי?

החוק נוסח במחשבה תחילה, מאוזנת ושקולה. הוא מסר את ההחלטה על הקמת הוועדה לממשלה, אך העניק את הסמכות לקביעת חבריה לנשיא בית המשפט העליון. החוק מסר בידי הוועדה כלים יעילים לבירור האמת, כגון דרישה לקבלת מסמכים וזימון עדים, אך הותיר את יישום המסקנות לשיקול דעתה של הממשלה.

לא ייפלא אפוא שבמשך יותר מ־55 שנות קיום החוק כמעט ולא נעשו בו שינויים, בוודאי לא מהותיים, שנוגעים להקמת הוועדה, מינוי חבריה ודרך פעולתה. התיקונים הבודדים נועדו לייעל את פעולתה ולחזק אותה: יכולתה להגיש דוח ביניים שיאפשר תיקון ליקויים חיוניים עוד בטרם תסיים הוועדה את עבודתה, וסמכות להגביל פרסום חלק ממסקנותיה.

האם הציבור יאמין לגוף שאינו ועדת חקירה ממלכתית?

כפי שמלמדים באופן עקבי גם סקרי דעת הקהל מהשנתיים האחרונות, ברור לכל כי רק מסקנות ועדה ממלכתית, שחבריה לא ימונו על ידי ה"נחקר" - הממשלה וזרועותיה - אלא על ידי גורם נייטרלי מחוץ לממשלה, נשיא בית המשפט העליון, ושחבריה יהיו אישי ציבור מהשורה הראשונה, תזכה לאמון הציבור.

אבל ראש הממשלה נתניהו בורח מבשורה. במשך יותר מחצי יובל שנות כהונתו הוא נמנע באדיקות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, גם כשנוצר צורך לבחון אירוע קולוסאלי כאסון הכרמל.

מהם התירוצים – ולמה הם לא מחזיקים מים?

תירוצים להימנעות מהקמת ועדדה יש למכביר, אבל אף אחד מהם לא משכנע. לעניין המינוי, כבר הושגה הסכמה, גם אם לא פורמלית, שחברי הוועדה ימונו במשותף ובהסכמה על ידי הנשיא עמית ומשנהו, השופט סולברג, שאינו "חשוד" על עוינות לממשלה.

לגבי סמכויות הוועדה, הרי שמכוח החוק הגדרתן ותיחומן נתונות הן בידי הממשלה עצמה. שום תחליף, דוגמת הקמת "ועדת בדיקה" או "ועדת חקירה מטעם הממשלה" שלא תוקם על פי המנגנון שנקבע בחוק, לא יזכה לאמון הציבור. אם כך ייעשה, תהא זו ועדת חקירה "מטעם" אך בלי טעם, וללא אמון ציבורי.