ישראל מפריטה את עתידה הביטחוני לגורמים זרים

בקיבוץ בארי יתאספו ביום שני כדי ללוות את מני גודארד בדרכו האחרונה. גודארד נרצח ביחד עם רעייתו איילת ב-7 באוקטובר, ונחטף לעזה. "אבא פה", כתבה לי ביתו, בר, בהודעה ששלחה ביום חמישי בלילה. זאת לאחר שבשיחה קודמת הביעה חשש שהוא לא ישוב לעולם.

חשש כזה מתקיים בנוגע לשלושת החטופים החללים הנותרים בעזה: דרור אור, רן גואילי וסונטיסאק רינטלאק. חמאס התחייב בהסכם להשיב גם אותם, אבל לא ברור אם ביכולתו לממש זאת. גורמים בכירים אמרו כי "יש אינדיקציות מסוימות" לגבי מקום הימצאו האפשרי של אחד מהשלושה, אולם הודו כי לגבי השניים הנותרים "אנחנו באפלה מוחלטת".

ישראל ממשיכה להפעיל לחץ על חמאס בסוגית החטופים, בעיקר באמצעות ארצות-הברית. אולם כעת היא נדרשת גם לאפשר לוושינגטון לקדם את תכניתה למעבר לשלב הבא של ההסכם. ביום שני אמורה מועצת הביטחון של האו"ם לדון בהקמת "כוח הייצוב" בעזה. האמריקנים עובדים בקדחתנות על גיוס המדינות שישתתפו בכוח שיוצב ברצועה (תחילה בגבול מצרים ברפיח), ועלול לייצר כמה כאבי ראש משמעותיים לישראל.

"התייעצות קרובה"

כאב הראש העיקרי נוגע להרכב הכוח. בישראל טוענים שיינתן לה זכות ווטו כדי למנוע נוכחות של חיילים מטורקיה או קטאר, אולם מטיוטת ההחלטה שפורסמה עולה שתתבצע רק "התייעצות קרובה" עימה. בהמשך לכך מטרידים גם סידורי הביטחון שייקבעו מולו, כאשר לראשונה "יופרט" ביטחון ישראל ויימסר בידי כוחות זרים באופן שעלול גם להגביל את חופש הפעולה של צה"ל.

האמריקנים נהנים מרוח גבית משמעותית מצידן של מדינות מובילות בעולם הערבי והמוסלמי. שמונה מהן פרסמו תמיכה גלויה בטיוטה (סעודיה, האמירויות, אינדונזיה, פקיסטן, מצרים, ירדן, קטאר וטורקיה), שגם עוסקת במפורש בסוגית המדינה הפלשתינית.

סביר שהנושא יעלה גם בפגישתם השבוע של הנשיא טראמפ עם יורש העצר הסעודי בן-סלמאן, שתכלול סוגיה רגישה נוספת לביטחון ישראל – המכירה האפשרית לסעודיה של מטוסי קרב חמקנים מסוג אף-35, שעלולים לשחוק משמעותית את היתרון האיכותי של ישראל באיזור.

חזון שאפתני

בוושינגטון מנסים לכרוך את כל המהלכים האלה ביחד, לרבות נורמליזציה בין סעודיה לישראל (שתכלול מדינות נוספות). אולם נדמה שיש מקום לדאגה בשל הפער שבין חזונו השאפתני של טראמפ לבין המציאות בשטח, לרבות בעזה שבה שולט עדיין חמאס.

בסוף השבוע פורסם בניו יורק טיימס כי שליחו של טראמפ, סטיב ויטקוף, עתיד להיפגש שוב עם ראש הזרוע המדינית של חמאס, חליל אל-חיה. השניים נועדו בשארם א-שייח ערב החתימה על הסכם השבת החטופים והפסקת המלחמה, ומתברר שוושינגטון משמרת קו חם עם הארגון שממנו התחייבה להיפרע.

האלימות ביו"ש

לתוך העיסוק המדיני-ביטחוני הזה זולגת גם המציאות ביהודה ושומרון. בשבועות האחרונים נרשמה עליה חדה במספר אירועי האלימות של קיצונים יהודים כלפי פלשתינים, שבחלקם כללו גם פגיעה בכוחות צה"ל. במערכת הביטחון מסבירים את העליה הזאת בעונת המסיק, אולם מזהירים כי אנחנו נמצאים "כפסע מאירוע דומא 2".

האזהרות האלה נאמרו בכמה הערכות מצב, ואף הועברו לדרג המדיני לרבות המשמעויות האפשריות – מהתפרצות של גל אלימות נרחב ביהודה ושומרון, ועד לקריסה של הפסקת האש בעזה ולעימותים נרחבים עם העולם המוסלמי.

בינתיים שומרת הצמרת המדינית על שתיקה. ראש הממשלה ושר הביטחון, שמיטיבים להתבטא בכל נושא ועניין, לא אומרים מלה בנושא הנפיץ הזה, שזוכה לתהודה גם בתקשורת העולמית ובהתבטאויות של מדינאים זרים. המניעים לשתיקתם ברורים – החשש לפגוע בבייס הפוליטי – אבל משמעותה הוא איתות לפורעים שיש להם רוח גבית מהנהגת המדינה להמשיך במעשיהם.

הפחדנות המנהיגותית הזאת, שמנוגדת לאינטרס הברור של המדינה, היא המשך ישיר להתנהלותם של נתניהו וכ"ץ בסוגית חוק ההשתמטות מגיוס שמקודמת במרץ, ולשלל עניינים נוספים – החקיקה המשפטית, החקיקה נגד התקשורת, העיסוק האינטנסיבי בחנינה לנתניהו – שבכולם האינטרס הציבורי נדחק הצידה. דון קורליאונה, בשבתו כסנדק, כבר עמד על-כך שהכל אישי: בישראל 2025 הכל אישי, וגם פוליטי.