על פי חז"ל לא שוחד ממון בלבד אסור, אלא גם "שוחד דברים". הדוגמאות שבגמרא הן קיצוניות: אדם צריך לפסול את עצמו מלדון בענייניו של מי שנתן לו יד כדי לצאת ממעבורת או שהסיר נוצה שפרחה על ראשו. ייתכן שמדובר בחומרה מיוחדת, מידת חסידות, ומכל מקום - זהו בוודאי אידיאל של התנהגות מוסרית.
גם בסטנדרט התנהגות נמוך יותר, ההולם את חיי המעשה בני זמננו, חייבים ממלאי תפקיד להיזהר מניגוד עניינים בין צורכיהם הפרטיים לבין מילוי תפקידם. תאר לעצמך, הקורא, שאתה מנכ"ל של חברה (או אולי נשיא של מוסד אקדמי), שמנהל בשם החברה משא ומתן עם ספק מכובד שלה.
יצא שלא על דעתי
להפתעתך שולח אותו ספק מכתב לחברי הדירקטוריון ובו הוא מביע את דעתו המנומקת שנעשה לך עוול בכך שלא אישרו את תוכנית התגמול שביקשת. מה תעשה? אני הייתי עושה שלושה דברים לפחות: ראשית, מתקשר לאותו ספק ומפציר בו להודיע לנמעני המכתב שהוא חוזר בו, וכי הוא איננו מתכוון להתערב בניהול החברה. שנית, הייתי מודיע מייד לחברי הדירקטוריון שהמכתב יצא שלא על דעתי, וכי בקשות הספק החיצוני אינן צריכות להשפיע על שיקול דעתם. ושלישית, במידת האפשר הייתי מודיע שנבצר ממני למלא כל משימה הכרוכה בממשק עם אותו ספק.
ראש הממשלה בנימין נתניהו רשאי ליהנות מן החזקה שמכתבו המשונה של נשיא ארה"ב, המבקש מנשיא מדינת ישראל להעניק לו חנינה בעיצומו של פרק ההוכחות במשפטו, נשלח שלא על דעתו. משום כך אפשר לצפות שהוא יגיב מייד, יסתייג בנימוס מן הפנייה, שנועדה להיטיב עימו באופן אישי, ויבהיר שרשויות מדינת ישראל אינן צריכות להיות מושפעות מפניות מן הסוג הזה, יהיה הפונה מכובד ובעל עוצמה ככל שיהיה.
במכתבו מפגין הנשיא טראמפ ידידותיות פמיליארית כלפי המנהיגים המקומיים. הוא פונה לנשיא הרצוג בשמו הפרטי, יצחק, ומאזכר את ראש הממשלה בכינויו "ביבי". הידידות הזאת היא בוודאי נכס לישראל, והדברים שנכתבו נראים כיוצאים מן הלב ומכוונים אל הלב. עם זאת, ניכר מן המכתב שנשיא המעצמה החזקה בעולם איננו מתעמק בפרטי ההתרחשויות שמעבר לאוקיינוס.
לסרב לבקשותיה
הוא משתבח בעשיית שלום ש"חיפשנו במשך 3,000 שנה לפחות", כלומר כ־1,600 שנים לפני הולדתו של מוחמד, ומחווה את דעתו באותה נשימה ש"הקייס נגד ביבי הוא תביעה פוליטית בלתי מוצדקת". ברור שחוות הדעת הזאת, שייתכן כי היא נכונה, מבוססת רק על התרשמות כוללנית מאוד מהדברים, כפי שהם נתפסים ממרחק רב.
ארה"ב היא המעצמה העולמית החזקה ביותר, וישראל תלויה בה. אולם, כפי שראש הממשלה ציין בצדק פעמים רבות, האינטרס האמריקני איננו חופף לגמרי את האינטרס הישראלי, ובמקרים המתאימים עלינו לסרב לבקשותיה.
היו (ועוד יהיו) מקרים שבהם ארה"ב ניסתה להשפיע על ההנהגה הישראלית לעשות דברים המקדמים את האינטרס האמריקני על חשבון האינטרס הישראלי. במקרים אלה ארה"ב מפעילה את מנופי הלחץ שמעצמות מפעילות תדיר על מדינות קטנות מהן: עונשים ומתנות, מקלות וגזרים. אולם המתנות הניתנות לישראל חייבות להיות של מדינת ישראל. אסור שהן תהיינה מתנות אישיות למנהיגי מדינת ישראל או לממלאי תפקידים בה. המנהיגים חייבים להבטיח שלעולם לא יימצאו במצב שבו הם מתבקשים להסכים, מכוח תפקידם, לעמדה אמריקנית, ומקבלים במקביל טובת הנאה פרטית עבורם.
הכותב הוא רקטור המרכז האקדמי פרס