"רק לשם ה'שעשוע' - איימו עלינו, השפילו אותנו": שורדי השבי קית' ואביבה סיגל העידו באו"ם

"אני לא מבקש מכם רחמים. אני מבקש מכם שתוודאו שהזוועות שהטרוריסטים ביצעו בי ובאחרים בשבי, לא יקרו שוב לעולם" - כך העיד שורד השבי קית' סיגל בפני הוועדה נגד עינויים, יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים של האו"ם בז'נבה (UNCAT), במסגרת משלחת ישראל בהובלת מנכ"ל משרד המשפטים.

משלחת ישראלית בין-משרדית, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד ושגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נבה, הופיעה בפני הוועדה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים של האו"ם.

במהלך הדיון הציג דוננפלד את מחויבותה המלאה של מדינת ישראל לאמנה נגד עינויים, קרא לחברי הוועדה להיצמד לעובדות ולחוק, וביקש מהם להימנע מהדהוד תעמולה אנטישמית.
לדבריו: "העדויות ששמענו כאן היום אינן רק סיפורים אישיים - הן כתב אישום מוסרי ומשפטי נגד שתיקת העולם. מדינת ישראל מחויבת באופן מלא לעקרונות האמנה למניעת עינויים ולהבטחת כבוד האדם באשר הוא".

עוד הוא מוסיף: "המחויבות הזו אינה יכולה להיות חד-צדדית. שתיקת הקהילה הבין-לאומית לנוכח עינויים, חטיפות והתעללות היא פגיעה בעצם רוח האמנה. אסור שהאמנה תישאר מסמך בלבד - עליה להיות מצפן מוסרי המחייב פעולה".

עדותו של קית'

קית' סיגל: "אני לא מבקש מכם רחמים. אני מבקש מכם שתוודאו שהזוועות שהטרוריסטים ביצעו בי ובאחרים בשבי, לא יקרו שוב לעולם". הוא סיפר כי במשך 50 ימים היה בשבי יחד עם אשתו אביבה עד לשחרורה, ולאחר מכן הוחזק לעיתים עם שבויים אחרים ולעיתים בבידוד מוחלט.

בסך הכול, בילה כשישה חודשים לבד לגמרי: "בן 66, מנותק מהעולם, מפוחד, בלי לדעת מה עלה בגורל אהוביי. רק לשם ה'שעשוע', נהגו השומרים להשוות את איברי גופי עם אלה של שבוי אחר, איימו עלינו בסכינים, השפילו אותנו, מנעו מאיתנו ללכת לשירותים עד שלא יכולנו להתאפק יותר".

עוד הוא הוסיף: "נשללה ממני כל זכות אנושית בסיסית. הורעבתי ואף נמנע ממני לשתות מים. יותר מפעם אחת הכריחו אותי מחבלים להתפשט מול עיניהם, וגילחו את גופי".

עדותה של אביבה

אביבה סיגל, אשתו של קית', העידה אף היא בפני הוועדה: "כשנלקחנו מתחת לאדמה בעזה היה שם ילד מהקהילה שלי. הטרוריסטים של חמאס קשרו את ידיו באזיקונים. הוא היה מלא בדם, אנחנו היינו מלאים בדם, ובהמשך, כשאחד המחבלים הגיע להוריד לו את האזיקונים, הוא חתך לו את היד. רציתי פשוט לצרוח, וראיתי את המחבל מחייך תוך כדי שהוא עושה את זה".

בהמשך סיפרה: "במשך 51 יום הייתי בטוחה שאני אמות כל הזמן. איימו עליי, הרעיבו אותי, לא קיבלתי מספיק מים, איבדתי 10 קילו ב-51 יום. הייתי מחביאה אוכל לקית'. ראיתי אותו, הוא איבד משקל. אנחנו איבדנו משקל בזמן שהמחבלים העלו משקל - הם אכלו ולעסו מולנו, בזמן שלא נתנו לנו שום דבר לאכול".

עוד תיארה: "באחד הימים, אחת הצעירות יצאה מהמקלחת רועדת. היה אסור לי לחבק אותה, ובכל זאת חיבקתי. לאחר זמן מה היא סיפרה לנו שאחד המחבלים נגע בכל גופה ונהג בה כרצונו. הייתה גם צעירה אחרת שנלקחה על ידי מחבל למקלחת, שאמר לה להתפשט והכריח אותה לבצע בו מין אוראלי ולחייך לאחר מכן".

"בנוסף, נערה בת 16 הוכרחה להתקלח בפני אחד המחבלים. היא בת 16- היא מעולם לא הראתה לאף אחד את גופה, ומחבל חמאס פשוט עמד שם, הסתכל עליה וחייך", אמרה בכאב.

אביבה תיארה את חוסר האונים בשבי: "הדבר הנורא עבורי היה לראות איך עינו את בעלי קית' ומה שהם עשו לבנות. נאסר עליי לחבק, להגיש עזרה או לבכות. ניסיתי כל הזמן לשמור על האנושיות שלי כאדם. הכריחו אותנו לשכב מ-17:00 עד 9:00 למחרת, נאסר עלינו לזוז. הגוף שלי כאב, רציתי למתוח את עצמי, לשבת, לצרוח 'רק תנו לי לשבת חמש דקות' - לא הרשו לי. איימו עליי שיהרגו אותי".

היא הוסיפה: "באחד הלילות הוצאתי את הרגל שלי מהשמיכה, מחבל של חמאס הגיע וצרח עליי שאסור לי לעשות את זה. זה נשמע כמו משהו קטן, אבל זו רמת השליטה שהייתה להם עלינו כל הזמן. רוב הזמן סבלתי מכאבי בטן ושלשולים, כי נתנו לנו לשתות מים מזוהמים. אני בת 62 ונאלצתי לבקש אישור ללכת לשירותים".

חברי המשלחת

מנכ"ל משרד המשפטים הודה לחברי המשלחת על עבודתם המקצועית והמסורה לאורך התקופה האחרונה, נוכח האתגרים הרבים שעמדו בדרכם. המשלחת הישראלית כללה נציגים בכירים ממשרדי המשפטים, החוץ, הביטחון הלאומי, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, רשות האוכלוסין וההגירה, וכן מהפרקליטות הצבאית. אליהם התלוו שורדי השבי, אביבה וקית' סיגל, תושבי קיבוץ כפר עזה.

הופעת המשלחת נערכה כחלק מהליך יישום מחויבויותיה של מדינת ישראל במסגרת האמנה הבין-לאומית נגד עינויים, יחס ועונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים, המתכנסת כל 4 שנים ובהמשך להגשת הדו"ח התקופתי השישי בדבר יישום האמנה בישראל, שהוגש לוועדה בשנת 2020.